20/07/2025
הם סידרו את זה בחדר הישיבות למעלה.
שולחן הוזז הצידה, שתי כיסאות, מצלמה, תאורה, מיקרופון.
נועה מהשיווק אמרה לי:
"עובדים מהר, כמו שצריך. אתה אחרי עוד שניים."
ירדתי למטה, שתיתי מים, חזרתי בדיוק בזמן.
המיקרופון חיכה על השולחן. המאפרת ביקשה רק לעבור לי עם הפאף, "רק טיפה ברק במצח."
ישבתי.
הבמאי עמד מולי, שאל אם אני רוצה לראות איך זה נראה במסך.
"בטח," אמרתי.
הוא הדליק את המוניטור.
נועה עמדה ליד.
היא חייכה, אמרה:
"נראה טוב. נקי. מסודר."
הסתכלתי.
העברתי יד על השרוול.
קמתי, אמרתי:
"רק הולך לבדוק משהו קטן למעלה. דקה."
עליתי למשרד.
נועה שלחה לי הודעה אחרי עשר דקות:
"רוצה שאני אזיז אותך לסוף? יש לך עוד רבע שעה."
לא עניתי.
היא כתבה שוב אחרי שעה:
מנכל
"אפשר להביא אליך את הצלם למשרד. תגיד מה נוח."
לא אמרתי כלום.
אחרי שבוע יצא הסרט.
הכניסו את כולם. גם כאלה שכבר לא בתפקיד.
סבבה. נראה טוב.
נועה עברה במסדרון אחרי ההקרנה. אמרה לי:
"יצא אחלה. חבל שלא נכנסת גם."
חייכתי.
אמרתי, "כן, ראיתי."
מאז עשו עוד שניים.
אף אחד לא שאל אותי שוב.
לפעמים כשאני רואה את הסרטון באתר, אני שם לב —
הם שמו אותי לשנייה באיזה שוט צד, מתוך אירוע ישן.
אני שם. מטושטש.
עובר ברקע.
וזהו.
לבוגרי המכללה לאומנות הפרזנטציה זה לא היה קורה.
כנסו לאתר ובחרו את הקורס שמתאים לכם.
https://www.asafofek.co.il/
