05/08/2025
נושא מאד חשוב
"לנשים היה ה'מי-טו' שלהן, אבל גברים עדיין לא מודים שהם מוטרדים - וגם אין להם למי לפנות"
חודשים ארוכים לאחר התקיפה המינית האלימה שחווה, השלכותיה עוד ניכרו בכל איבר בגופו של דניאל גיל. "לא הייתי מסוגל להגיע לאינטימיות עם בן הזוג שלי", הוא משחזר, "כל הזמן חשבתי: איך לא הצלחתי להדוף את התוקף? איך זה קרה לי? התחושה היא שהגבריות נשללה ממך".
שלוש שנים חלפו מאז, אבל גיל, היום בן 22, עדיין זוכר היטב: את האדם שחנק אותו וגרר אותו לתא השירותים במועדון שאליו יצא לחגוג, את המאבק עם התוקף, את הנגיעות. "פחדתי", הוא אומר. "זה אירוע שמוציא ממך את התמימות. מיניות אמורה להיות משהו קסום, שנעשה מתוך בחירה, ופתאום מישהו לוקח ממך את הבחירה הזאת".
התקיפה עצמה היא רק שלב ראשון במסע של התמודדות. "לספר על מה שקרה לי לאחרים - זה כמו לצאת מהארון בפעם השנייה", הוא אומר. למרות זאת, גיל החליט שלא לשתוק ולא להסתיר.
היעדר המענים אינם ייחודיים לחוויה הפרטית של גיל. מחקר רחב היקף שנקרא "הבנת אלימות מינית נגד גברים וקידום מענים בתחום זה" ונערך בידי פרופ' עטרת גבירץ מידן, ראש המעבדה לחקר מיניות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, בשיתוף "הלובי למלחמה באלימות מינית" ובתמיכת מכון "חרוב", בקרב קרוב ל-600 גברים שעברו פגיעה מינית - מציג תמונה מטרידה בכל הנוגע למענים המוצעים לגברים שנפגעו. מעט מדי כתובות לפנות אליהן, ויותר מכך: מעט מדי מודעות והנגשה.
כך למשל, לפי המחקר, רק 7% מהגברים שנפגעו פנו לקו סיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית, חלקם כלל לא ידעו שהאפשרות הזאת קיימת. רק 8% מהגברים השתתפו בקבוצת תמיכה המיועדת לנפגעי תקיפה מינית. 85% מבין המשיבים הסכימו: המודעות הציבורית לסוגיית הפגיעה המינית בקרב גברים נמוכה מדי
https://bit.ly/4l9oCTH
שירה קדרי-עובדיה | צילום: יריב כץ