11/12/2025
המשפט של ורד שלא יוצא לי מהראש
יש רגע בסדרה *מקום שמח* שלא יוצא לי מהראש.
הרגע בו ורד אומרת לבן:
"אני סיימתי עם הבערך זה."
והמשפט הזה הוא כמו אגרוף בבטן.
כי כמה מאיתנו חיים ככה - בערך.
בערך מרוצים מהעבודה שלנו.
בערך נהנים מהזוגיות.
בערך יודעים מה קורה בחשבון הבנק וכמה כסף יהיה לנו בעתיד.
בערך מרגישים חיים.
לא רע...אבל גם לא באמת טוב.
ורד ובן, זוג אנשים משכילים, נורמטיביים, מתפקדים,
מגדלים ילדים, דואגים להורים, עובדים קשה -
ורוב הזמן מרגישים שהחיים שלהם במצב של הישרדות.
בן כבר השלים עם זה.
"עובדים, רבים, קקה, פיפי", הוא אומר.
בן ויתר.
ורד - מסרבת לוותר.
מתעורר בה הקול הזה, הקול שגם אם ננסה להשתיק אותו, הוא לא ידום.
גם אם ננסה להרדים אותו, הוא תמיד יהיה שם.
עקשן וטורדני.
"סיריאסלי, אלו החיים שלי?"
וברגע של ריב, פורצת ממנה הזעקה (גם אם נאמרת בקול נמוך):
"אני סיימתי על הבערך הזה!!!"
וזה רגע מכונן.
זה הרגע שבו היא מפסיקה להסתפק.
זה הרגע שבו היא מתחילה לבנות.
המוות של נעמי אמה כופה עליה הפסקה.
אך אני בטוח שבעונה הבאה נראה את ורד בעיצומו של תהליך הבניה הזה שלה.
ורד תהיה במקום אחר.
רגשית. זוגית. תעסוקתית.
אולי אפילו במקום שמח.
גם אני הייתי שם,
במקום הזה של ה"בערך".
בכיר בהייטק, משכורת טובה. אבל בתוכי בוערת ההכרה שהנפש רוצה הרבה יותר.
הרגשתי שאני בערך מרוצה, בערך מתקדם, בערך מגשים.
עד שגם בי גמלה ההבנה שאני סיימתי עם הבערך הזה.
לפני שנה הקמתי את פרוייקט "השקעות לחופש כלכלי",
והתחלתי ללוות אנשים שגם להם נמאס מהבערך.
אנשים שמבינים שלהמשיך לחיות על אוטומט ולהתאכזב שהם לא עשירים כמו שהם רוצים להיות, זה לא יוביל אותם לשום מקום.
אנשים שרוצים להשקיע, לצבור הון, לבנות מבצר כלכלי.
אנשים שמבינים שגם עם המשכורת וההון שיש להם היום,
אם הם יבנו תכנית כלכלית ותכנית השקעות חכמה,
החיים בהמשך הדרך יהיו הרבה יותר מפנקים.
מאז, יותר מ-1500 איש כבר צפו בקורסים ובהרצאות שלי, והבינו שזה אפשרי עבורם.
נוצרה קהילה.
התחילה תנועה.
וזה קורה.
אני סיימתי עם הבערך הזה.
ואתה? ואת?
נ.ב. אם מעניין אתכם להגיע להרצאה שלי בזום, אני שם קישור להרשמה בתגובה הראשונה.
