24/12/2025
״מכורה לטיפול פסיכולוגי. לא יכולה לחיות בלי לחפור ולהוציא את המיץ של הסחלה. מכורה לתובנות, לאסימונים שנופלים, זאת ההנאה האולטימטיבית שלי. ואני בטוחה שאני תולעת מסריחה טיפשה ועצלנית, אבל כל העובדות בשטח מראות אחרת. תסמונת המתחזה ביג טיים״.
(אנו יודעים להבטיח לכם שהיא טועה: כולם אוהבים אותה, היא מטפלת באמנות ומציגה בתערוכות, הייתה אנימטורית בכל רחבי הפרסומות והסדרות - בארץ ובחו״ל. היא אמא לשלושה ילדים, כותבת מחוננת, עקשנית ומלאת כשרון.)
״אני חיה ונושמת אמנות מגיל חמש-עשרה. אמנות הצילה את חיי, ואני לא אוהבת גמבה. יש לי בראש עוד שלושה ספרים שאני רוצה לכתוב, פרוזה. למדתי לרכוב על אפניים בגיל עשרים ושש, אני יודעת להזיז את האוזן השמאלית, אני שחקנית טובה וגרועה בחשבון.
וכשאני ממש בדיכאון ועצובה ומיואשת, אני מזכירה לעצמי שלעולם לא אצטרך ללדת שוב, וזה ישר מרים אותי״.
אנחנו מבטיחים לכם שלא פגשתם עוד אדם כמו רון גבע, מחברת ״מלווה נשמות לחתולים אובדניים״. לא פגשתם עוד אדם שכותב כך:
מַכִּירִים אֶת זֶה שֶׁפִּתְאוֹם חוֹזְרִים הַמַּלְאָכִים הַקְּטַנִּים שֶׁבַּקְּצָווֹת שֶׁל הָעֵינַיִם, הוֹלְכִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַל כָּל שְׂדֵה הָרְאִיָּה, מִין מוֹלֵקוּלוֹת שֶׁל אֱלוֹהִים, שְׁקוּפוֹת כָּאֵלֶּה עִם נְקֻדּוֹת שֶׁל דִּי־אֵן־אֵי?
ואנו מאחלים לכם להכיר אותה, כי אנחנו מכורים בתכלית לכתיבה שלה (נו, מתי תוציאי את הבא, יקירתינו?) 🐈⬛
