איבערזעץ

27/08/2025

קאַדיע מאָלאָדאָווסקי New Translations by Amir Shomroni (עברית למטה)🆕📰

‏Two poems by Kadia Molodowski, one of the most important Yiddish women poets, mark a lyrical and ideological turning point in her literary oeuvre: from the destruction of European Jewry to the creation of the State of Israel.
‏Kadia’s outspoken and candid writing brimming with both rage and hope, is steeped in her rich language, drawing on a childhood that bridged the Talmud and Midrash, Hebrew and Yiddish

‏Read more about our latest venture at Iberzets. Link in first comment~

המצורפת, קדיה מולודובסקי, שחתמה את שמה בתחתית הצילום של אפרים ארדה, ביידיש, סביב שנת 1949, בעת שהותה בישראל.

שני שירים של קדיה מולודובסקי (בתרגומו של אמיר שומרוני) – מהחשובות במשוררות היידיש – מסמנים תפנית לירית ואידיאולוגית ביצירתה: מחורבן יהדות אירופה להקמת מדינת ישראל.
כתיבתה של קאַדיע מתאפיינת בגילוי לב, בזעם, בתקווה, ובשפה עשירה שצמחה מילדות בין גמרא למדרש, בין עברית ליידיש.

קראו עוד על המהפך באתר איבערזעץ. לינק בתגובה הראשונה >>>>>

27/05/2025

"הודו, שבה אנשים מסתפקים בכלום, יכולים לחיות בצום ולדבר היישר לכוכבים. שם, לפני שנרדם, שאל המשורר את האיכר, 'ספר לי, חבר, מה קורה בחוץ?'. ענה האיכר: 'הירח אוסף את אלומות הדממה, ידידי.'"
***
בשנות ה־20 של המאה הקודמת, יצא הסופר והמחזאי פרץ הירשביין למסעות ארוכים במזרח – בסין, יפן והודו. את חוויותיו מהודו הוא תיעד ביומן מסע שיצא לאור ביידיש בשנת 1927, תחת השם הבלתי נשכח "אינדיע (פון מײַן רײַזע אין אינדיע)".
הטקסט תורגם לעברית רק פעם אחת, ב־1931, בידי המשורר אורי צבי גרינברג.

מדובר ביומן מסע פיוטי ותיעודי כאחד, שנכתב מנקודת מבט של כותב יידיש המתבונן בתרבות הודו – ובעיקר בהודו האנגלית של אותם ימים – תוך שהוא נע בין שני עולמות רחוקים כל כך, ובוחן את הדומה, ובעיקר את השונה, שביניהם.

במרכז הטקסט עומדת הכניסה הראשונה של הירשביין להודו – דרך מפרץ בנגל לעיר קולקטה.
בכמה עמודים בלבד, מצליח הירשביין לצייר תמונה עשירה ומלאת ניגודים: המפגש עם הקאסטות, ההתפעמות מהתרבות המקומית, השאלות הפתוחות סביב השלטון הבריטי, ההבדלים בין ישן לחדש – וכל זאת מתוך נקודת מבט אישית, רגישה וסקרנית.

"ממסעותיי בהודו" הוא גם חלק מתרגומו הראשון של עידו בלס, בוגר התכנית לתואר שני במכון ללשון, ספרות ותרבות יידיש ע״ש יונה גולדריץ׳ בחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב. אנחנו מזמינים אתכם לקרוא ולהתרשם ממסע בין מדינות ותרבויות, שפות ותרגומים.

בתמונה: Yamen roishen, Yiddish-American song sheet music, מתוך https://boudewijnhuijgens.getarchive.net/.

לינק בתגובה הראשונה>>>>>

24/04/2025

״בשעת בוקר מוקדמת של העשרים ושבעה בחודש הובילו מכאן את יהודי הגטו".

סיפורו של יהודי אלמוני, על עדות ושותפות הגורל של בני הדור הצעיר – דורה היהודייה וקיריל הנוצרי. כל אחד מהם כותב את סיפור מות האב על הגרדום. יצירה שמהרהרת על עדות, וקיום לאחר החורבן, מאת דוד ברגלסון בתרגום של בלהה רובינשטיין.

״פתאום הרגיש קיריל שהוא לא האדם החי היחיד בחדר. הוא הִפנה מהר את ראשו וראה איך היהודי נשען על זרועותיו ומתיישב על הספסל. הוא גם ראה את דמעות הכאב שזרמו בקמטים החרושים על הפנים הארוכים של האיש ונִקוו בשקערוריות הכהות שמתחת עיניו העצומות למחצה.
היהודי חש בבהלה האוחזת בקיריל, והתחלחל.
"מה קרה?", תהה האיש, "חשבת שאני כבר מת?"
גבות עיניו התכווצו, עיניו מצמצו, ומילים עמומות בקעו ממעמקי גרונו, לא מפיו: "איך אני יכול למות?… הרי אני עֵדוּת חיה!"

פּלוצעם האָט קיריל דערפֿילט, אַז ער איז מער ניט דער אײנציקער לעבעדיקער מענטש דאָ אין צימער. אַ קער געטאָן געשװינד דעם קאָפּ, האָט ער דערזען דעם ייִדן, װי ער זיצט אָנגעשפּאַרט מיט בײדע הענט אױף דער צוגעמאָסטעטער באַנק בײַם טיש, און דורך פֿיל קנײטשן, װי דורך טיפֿע רינװעלעך, פֿליסט בענקשאַפֿט איבער זײַן לענגלעכן טונקעלן פּנים און גיסט זיך אים אַרײַן אין די שװאַרצע לעכער, װאָס אונטער זײַנע האַלב צוגעמאַכטע אױגן.
דערפֿילט לעבן זיך דעם צוגעלאָפֿענעם קירילן, טוט דער ייִד אַ ציטער.
— װאָס איז? — װוּנדערט ער זיך. — מע האָט געמײנט, איך בין געשטאָרבן?
פּאַמעלעך נעמען זײַנע אױגן זיך פֿאַרשאַרן אונטער די אױפֿגעציטערטע ברעמען, און ניט זײַן מױל, עפּעס װי זײַנע באַקן טוען אַ װאָרף אָפּ פֿון זיך די װערטער:
— װי קען איך שטאַרבן?… איך בין דאָך אַן עדות!

לתרגום המלא באתר שלנו הכנסו לתגובה הראשונה 👇🏽
בתמונה: הלינה אולומוצקי, אחרי הורדת הזקן, גטו ורשה, 1943, עיפרון על נייר, אוסף המוזיאוןן לאמנות יד ושם, ירושלים, מתנת האמנית.

07/04/2025

אביב הגיע פסח בא ואיתו תרגום נפלא לסיפור "אַ פּסח אין דאָרף" פסח בכפר מאת מאת שלום עליכם ובתרגום מתן חרמוני:

"שניהם מעפילים אל ראש ההר, עומדים לרגע מכושפים, מביטים בעד לאצבעותיהם בקרניים הדקיקות, המרצדות, של השמש האהובה ומשתטחים על האדמה הלחה, שכבר מריחה מעשב ירוק. ופייטל מושך מתחת לכנפות המעיל שלו, מצה טרייה, לבנה, עגולה, מנומרת לאורכה ולרוחבה משני צדיה בחורים קטנים. ופדקה כבר מתלקק לו, כשפייטל חוצה את המצה בדיוק בנקודת האמצע וחולק עם חברו. "מה תגיד, פדקה, על המצה?" מה כבר יכול פדקה לומר, כשהפה שלו מלא במצה, שמתפצחת מתחת לשיניים, ונמסה מתחת ללשון, כמו השלג. עוד רגע אחד וחסל סדר מצה. "לא נשאר?" פדקה מסתכל בעיניו האפורות אל מתחת לכנפות המעיל, ומתלקק כמו חתול שאכל חמאה. "אתה רוצה לאכול עוד?" שואל פייטל בהיתממות, תוך שהוא לועס את חתיכת המצה האחרונה, ומביט בו בעיניים שחורות ערמומיות. איזו שאלה, אם פדקה רוצה עוד. "טוב, חכה קצת," אומר לו פייטל, "עוד שנה יהיה עוד." שניהם מצטחקים לנוכח הרעיון, ובלי לומר זה לזה מילה, בדיוק כמו שלא הפסיקו לדבר קודם לכן, הם פונים ועולים על המזחלת כמו שתי פקעות צמר קטנות, ומהר מהר יורדים במורד ההר"

"און בײדע דראַפּען זיך אַרױף אַ באַרג, בלײַבן שטײן אַ װײַלע פֿאַרכּישופֿט, קוקן דורך די פֿינגער אויף די שפּילנדיקע שיטערע שטראַלן פֿון דער ליבער זון און טוען זיך אַ װאָרף בײדע אויף דער נאָך פֿײַכטלעכער ערד, װאָס שמעקט שױן מיט גרינעם. און פֿײַטל שלעפּט אַרױס פֿון אונטערן לײַבסערדאַק אַ פֿרישע, אַ װײַסע, אַ קײַלעכיקע מצה, אָנגעשטאָכן אין דער לענג און אין דער ברײט פֿון בײדע זײַטן מיט קלײנע לעכעלעך. און פֿעדקאַ באַלעקט זיך שױן בײַ צײַטנס, נאָך אײדער פֿײַטל האָט צעשפּאָלטן די מצה פּונקט אויף דער האַלב און צעטײלט זיך מיט זײַן חבֿר. „װאָס װעסטו זאָגן, פֿעדקאַ, אויף דער מצה?“ ― װאָס זאָל פֿעדקאַ זאָגן, אַז ס'איז בײַ אים אַ פֿול מױל מיט מצה, װאָס טרעשטשעט אונטער די צײן און צעגײט אויף דער צונג, אַזױ װי שנײ? נאָך אײן מינוט ― און אױס מצה. „מער נישטאָ?“… ― טוט אים פֿעדקאַ אַ קוק אַרײַן מיט די גרױע אױגן אונטערן לײַבסערדאַק און באַלעקט זיך, װי אַ קאַץ נאָך פּוטער. „דו װאָלטסט דען געגעסן נאָך?“, ― פֿרעגט אים פֿײַטל תּמעװאַטע, קײַענדיק דאָס לעצטע שטיקל מצה, און קוקט אויף אים שעלמיש, מיט כיטרע שװאַרצע אייגלעך. אַ שאלה אַ ביסל, אױב פֿעדקאַ װאָלט געגעסן נאָך! „טאָ װאַרט אַ ביסל, זאָגט אים פֿײַטל, איבער אַ יאָר װעט זײַן נאָך“… בײדע צעלאַכן זיך פֿון דער המצאה און, נישט געזאָגט אײנער דעם אַנדערן קײן װאָרט, גלײַך װי מען האָט זיך צונױפֿגערעדט פֿריִער, טוען זיך בײדע אַ װאָרף און אַ קאַטשע אַראָפּ, װי צװײ קנױלן, גיך־גיך, באַרג־אַראָפּ"

לתרגום המלא בקרו באתר שלנו- לינק בתגובה הראשונה>>>>>

10/03/2025

✦טראסק ✦
לא שמעתם? סיפורה של חבורת אגדית עם מורשת תרבותית, מניפסט חדש עלה לאתר בתרגום נפלא מאת Yaad Biran הנה לכם פיסת תל-אביב מחיים אחרים, חגיגות פורים נפלאות ואצבע משולשת, לתרגום המלא לחצו על הקישור בתגובה הראשונה 》》》

עִם יַיִן בִּמְקוֹם סְפֵקוֹת,
עִם שִׁירָה מֵעַצְמָם לְכֻלָּם,
עִם שִׁירָה!

מיט ווײַן אָנשטאָט ספֿקות,
מיט געזאַנג פֿון זיך צו אַלעמען,
מיט געזאַנג!
(שמחה אייזן בתרגום יעד בירן)

"עיקר פעילותם הייתה הרצון לשמח ולבדח. סיסמתם הייתה "והיית אך שמח", וסמלם – אצבע משולשת. הם הרבו להתכנס בבתי קפה, אכלו כמה דברים טובים ושתו כמה דברים טובים. הם יצאו לתהלוכות ברחבי העיר במהלכן עצרו את התנועה, שרו ורקדו, לעגו לעונבי עניבות וסיפרו בדיחות. באופן טבעי, פורים הפך לזירת הפעילות הבולטת שלהם. הם השתתפו בכל עדלאידע – אברהם אלדמע אף זכור כיוזם העדלאידע הראשונה בתל אביב, בשנת 1912; הם ארגנו נשפי פורים עליזים עם תחפושות, שירה והרבה מאוד יין"

רוצים לדעת עוד- מאמר נוסף ונפלא באתר של הספרייה הלאומית מתוכו לקוחות התמונות.

15/01/2025

רחל בוימוואָל נולדה באודסה בשנת 1914. היא הייתה בתו של מנהל תיאטרון ומחבר אופרות, שנרצח בשנת 1920 בפוגרום. היא שלטה היטב ביידיש ורוסית.

את שיריה הראשונים פרסמה כבר בגיל 9 בירחון הנוער הקומוניסטי ביידיש "פּיאָנער" במוסקבה. במהלך מלחמת העולם השנייה נדדה בוימוואל עם משפחתה לטשקנט שבאוזבקיסטן, ולאחר המלחמה שבה למוסקבה. שם המשיכה לכתוב שירים, שירים לילדים, סיפורים ומעשיות, וכן תרגמה את רוב יצירותיה מיידיש לרוסית.

בוימוואָל כתבה כעשרים ספרים, שיצאו בשתי השפות – יידיש ורוסית. בעלה, זיאמה (זלמן) טלסין, היה אף הוא משורר יידי, ובני הזוג היו הורים ליוליוס, אקטיביסט ציוני בברית המועצות. בעקבות עלייתו של יוליוס לארץ, בוימוואָל ובעלה עלו גם הם לישראל בשנת 1971, והם השתקעו בירושלים.

לאחר פטירתה של רחל בוימוואָל, ארכיונה הועבר לספריה הלאומית.

לשמחתנו, ד"ר נגה רובין Noga Rubin ניגשה לתרגם בכישרון רב ארבע משיריה של בוימוואל מיידיש לעברית. היא כותבת: "מדוע בחרתי לתרגם את בוימוואָל לעברית? כחוקרת השפה והתרבות היידית חשוב לי להנחיל, באופן כללי, לקהל בארץ יצירות מתורגמות מיידיש לעברית מודרנית. כאישה חוקרת חשוב לי באופן ספציפי לחשוף את הקהל קורא העברית למשוררות פחות מרכזיות ופחות מתורגמות, כמו, למשל, בוימוואָל."

מערכת איברזעץ מזמינה אתכןם לבקר באתר ולקרוא מהשירים ומהתרגומים הנהדרים.

✽ לינק בתגובה הראשונה ✽

30/12/2024

עכב תקלה זמנית האתר לא זמין!
הבעיה בטיפול ומתנצלות מראש על האי נוחות

נעדכן כאן כאשר יחזור,
חג שמח מכל צוות איבערזעץ!

27/12/2024

״אני לא יודע איך זה קרה, איך בכלל עלה הרעיון לקחת את הכסף המחורבן שלי ולהפקיד אותו בבנק. אבל כך קרה. במוצאי חנוכה השנה לקחתי את הכסף, הכסף שעבדתי קשה כדי להרוויח אותו – העשרים דולר שלי – סחבתי אותם אל הבנק, ובמקום כסף – כסף אהוב שאפשר לקנות בו מה שרוצים – קיבלתי פנקס ירוק מקופל בתוך מעטפה צהובה, וזה הכל."

התרגום המלא מאת: יעקב צ׳ מאיר בתגובה הראשונה

הפסקה המקסימה הזו פותחת את סיפורו של משה נאדיר, "מײַן ערשטער דעפּאָזיט" ("ההפקדה הראשונה שלי"). משה נאדיר הוא שם העט של הסופר היידי יצחק רייז (1943-1885), המוכר בין השאר בכתיבתו הסאטירית. רייז היגר עם משפחתו לניו יורק כשהיה בן שלוש עשרה ועד מהרה החל לפרסם את שיריו הראשונים.

אנחנו מזמינות אתכן לחשוב על הקשר שלו לחנוכה. חג שמח, אַ פֿריילעכן חנוכה ❤

לינק לתרגום המלא בתגובה הראשונה👇🏽

בתמונה: Max Edlin’s por­trait of Moishe Nadir. Cour­tesy of Car­ole Glauber. מתוך: ://ingeveb.org/blog/letter-to-moishe-nadir

23/10/2024

"הַגֶּשֶם מְלַוֶּה אֶת שִירַי
וַאֲנִי מְאֺהֶבֶת בַּגֶּשֶם
רָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ בְּאוֹתִיּוֹתַי
וּנְשִׁימָתוֹ עַל שְׂפָתִי מֻרְגֶּשֶׁת
אוּלַי כִּי טִפּוֹת הַמָּטָר
אֶת כִּשּׁוּף הַפְּרִיחָה יוֹדְעוֹת
וּמִתּוֹךְ הַמָּטָר נוֹבְעוֹת
וּמַבְשִׁיל הַיּוֹם הַזָּר
וְאוּלַי מִפְּנֵי כָּךְ דִּמְעוֹתֵינוּ
בְּגֶשֶׁם הֵן מֻסְווֹת
שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ
אֶת פְּרִיחַת הָעוֹלָם בִּדְמָעוֹת."

כך כותבת רבֿקה באַסמאַן בן־חיים בתרגומו של יניב גולדברג Yaniv Goldberg המשוררת הדגולה שעזבה את חיינו רק השנה. תורגם כחלק מפרויקט "נשים כותבות יידיש".

גולדברג כותב עליה -
"את רבקה הכרתי לראשונה בבית לייוויק מיד בסיום הדוקטורט שלי, כאשר הוזמנתי על ידי ד"ר דניאל גלאי לתת הרצאה על אנ-סקי והמחזה ״הדיבוק״. רבקה ישבה בקהל וכשסיימתי הציגה את עצמה ובקשה שאמתין רגע. לאחר מספר דקות היא חזרה עם קובץ השירים שלה ביידיש, היא התיישבה וכתבה לי במקום את ההקדשה היפה ביותר שקיבלתי אי פעם: 'ליניב גולדברג, מיט מײנע בעסטע ווונטשן, במיטב האיחולים, שיחה ששמעתי מפיך בבית לייוויק, כמותה כשיר טוב, בברכה, רבקה באסמאן בן חיים'.

התחלתי לקרוא את שיריה, ונשמתי נעתקה. לרבקה היתה היכולת לתאר במילים פשוטות רעיונות נשגבים ותחושות מורכבות, בדומה לרחל המשוררת, לה רבקה אף הקדישה שיר. הרבה שירים של רבקה עוסקים בכמיהה לילדים שלא היו לה באופן ישיר, כדוגמת:

געקושט האָב איך/די שטילקייט/אין די אותיות/מ אַ מ ע (נישקתי את השקט שבאותיות אמא)."

אנחנו מזמינות אתכן לקרוא את ההמשך באתר שלנו. לינק בתגובה ראשונה >

14/10/2024

❤️

ווי לאַנג נאָך וועט זיך ציִען מײַן נאַכט? וויפֿל איז דער שיעור נישט שלאָפֿן?
תרגום חדש באתר מאת Shalom Berger (לינק בתגובה הראשונה)

"בילה שכטר-גוטסמן נולדה בוינה בשנת 1920 אך גדלה בצ'רנוביץ בשנות צעירותה. בהמשך עם המעבר שלה לארצות הברית, בילה גישרה בין מסורת ספרות היידיש של מזרח אירופה, של עולם שכבר הכל להיעלם, ובין המיעוט מלא התקווה של חובבי היידיש שהמשיכו לפתח תרבות זו.". כך כותב שלום ברגר בהקדמה שלו לכמה תרגומים של שיריה, כחלק מפרויקט "נשים כותבות יידיש", שנולד מתוך כוונה להשלים את התמונה החסרה לאוסף ספרות היידיש בעברית.
נשים רבות כתבו ביידיש - חלקן מוכרות, וחלקן כלל לא. דווקא בעברית, העיסוק בטקסטים של נשים שכתבו ביידיש מועט ביחס לעיסוק בו ברחבי העולם. ניתן למצוא עיסוק, תרגום ומחקר בטקסטים אלו בעיקר באנגלית. אנחנו מזמינות אתכם להתרשם מהפרויקט החדש, להתעניין, וכמובן - לצלול לתרגומים ולשירים של בילה שכטר גוטסמן.

לינק בתגובה ראשונה >>>>>

14/10/2024

ווי לאַנג נאָך וועט זיך ציִען מײַן נאַכט? וויפֿל איז דער שיעור נישט שלאָפֿן?
תרגום חדש באתר מאת Shalom Berger (לינק בתגובה הראשונה)

"בילה שכטר-גוטסמן נולדה בוינה בשנת 1920 אך גדלה בצ'רנוביץ בשנות צעירותה. בהמשך עם המעבר שלה לארצות הברית, בילה גישרה בין מסורת ספרות היידיש של מזרח אירופה, של עולם שכבר הכל להיעלם, ובין המיעוט מלא התקווה של חובבי היידיש שהמשיכו לפתח תרבות זו.". כך כותב שלום ברגר בהקדמה שלו לכמה תרגומים של שיריה, כחלק מפרויקט "נשים כותבות יידיש", שנולד מתוך כוונה להשלים את התמונה החסרה לאוסף ספרות היידיש בעברית.
נשים רבות כתבו ביידיש - חלקן מוכרות, וחלקן כלל לא. דווקא בעברית, העיסוק בטקסטים של נשים שכתבו ביידיש מועט ביחס לעיסוק בו ברחבי העולם. ניתן למצוא עיסוק, תרגום ומחקר בטקסטים אלו בעיקר באנגלית. אנחנו מזמינות אתכם להתרשם מהפרויקט החדש, להתעניין, וכמובן - לצלול לתרגומים ולשירים של בילה שכטר גוטסמן.

לינק בתגובה ראשונה >>>>>