Abay Breath

Abay Breath Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from Abay Breath, Digital creator, Tel Aviv.

אני מזמין אתכם לצאת איתי למסע פנימי .
מסע שבו הנשימה הופכת לשער, הביו־אנרגיה מניעה את הגוף, והיצירה נותנת לצבעים ולצורות לבטא רגשות שלא תמיד מוצאים מילים.
זהו מרחב שבו רעיונות ותחושות נפגשים, ומתוך החיבור הזה נולדת חוויה של עומק, של נוכחות ושל גילוי עצמי ני מנחה סדנאות נשימה מעגלית (Rebirthing) בגישה אישית ומבוססת גוף.
הסדנאות מיועדות למי שרוצה להשתחרר מדפוסים, להעמיק בקשר עם עצמו, ולחוות מרחב בטו

ח של ריפוי.
בכל מפגש אנחנו עובדים עם נשימה, נוכחות, תנועה ושיחה – בלי מסכות, בלי לחץ, ובלי הצגות.
הדרך שלי התחילה ממשבר אישי והובילה אותי לעומק הנשימה – ועכשיו אני מזמין אותך לצלול איתי פנימה.

רובכם חושבים ששיפוץ זה עניין של אסתטיקה. כמה צבע, איזה מטבח חדש. חרא שטויות. אתם לא מבינים את הערך האמיתי ששיפוץ מביא לב...
13/03/2026

רובכם חושבים ששיפוץ זה עניין של אסתטיקה. כמה צבע, איזה מטבח חדש. חרא שטויות. אתם לא מבינים את הערך האמיתי ששיפוץ מביא לבית – ואליכם. בית זה לא קופסת בטון. זה אורגניזם חי, עם דופק, עם מערכת עצבים משלו. ושלכם. כשהבית שלכם דחוס, מבולגן, עם אנרגיה תקועה – זה לא 'לא מסודר'. זה לכלוך סומטי. הגוף שלכם מרגיש את זה, גם אם הראש שלכם מנסה להדחיק. הקורטיזול חוגג. אתם לחוצים, עצבניים, עייפים, ואין לכם מושג למה. שיפוץ זה לא אקט עיצובי. תשכחו מהמגזינים המהונדסים. שיפוץ זה תהליך סומטי נטו. זה כמו לעשות עדכון קושחה למערכת ההפעלה של המשפחה. אתם מנקים את הבאגים, מורידים את העומס, יוצרים זרימה. כשאני מדבר על 'סדר', אני לא מדבר על 'נקיון פסח'. אני מדבר על שחרור פיזי. על מרחב שנשימה יכולה לעבור דרכו בלי להיתקע. מי שחושב על 'מחיר למטר' או 'השבחת נכס' – הוא מפספס את כל העניין. שיפוץ זה כפתור הריסט הפיזי למרחב המחיה שלכם. זה לבוא הביתה ולהרגיש שהאוויר נקי, לא רק בריאותית, אלא עצבית. זה חרא טוב. זה להוריד את קצב הלב רק מלהיכנס בדלת. זו האמת הפיזיולוגית של בית שמתוקתק. לא יפה, אלא חי.

עוד יממה של טילים, של שאון בלתי פוסק. קשה. מפחיד. מתיש. אזעקות מתחלפות בהתראות, לילה ויום. אני לא מתנגד, מודה על ההרתעה,...
11/03/2026

עוד יממה של טילים, של שאון בלתי פוסק. קשה. מפחיד. מתיש. אזעקות מתחלפות בהתראות, לילה ויום. אני לא מתנגד, מודה על ההרתעה, על השמירה. אבל כמה עוד יהודים יצטרכו לחיות ככה? זה מייאש. זה פוגש את הגוף, את העצבים, את הנשמה, ומרוקן הכל.
ובתוך כל הבלאגן הזה, אתמול הגיעה חברה. 'אני חייבת לנשום,' היא אמרה. 'בתוך המלחמה הזאת.' בלי דיבורים. ידעתי למה היא מתכוונת. לקחנו את עצמנו ליער בריטניה, פרסנו שמיכה על האדמה. ופשוט נשמנו. נתתי לה את הכפתור הפיזי הזה.
היא נכנסה לריברסינג, נשימה מעגלית, מהירה. לאט לאט ראיתי אותה מתרחקת, לא מהמקום עצמו, אלא מהכיווץ. המציאות קיבלה צבע אחר, עומק אחר. הגוף שלה התחיל לשחרר, לפרוק שנים של החזקה. היא התחברה מחדש לרגליים, אלו שרגילות לרצות, לרוץ, להתאים את עצמן. לראות גוף נושם, נרגע, מקבל את עצמו בדיוק כמו שהוא, זה דבר עוצמתי. זה אמיתי. בלי בולשיט. בלי רוחניות. רק ביולוגיה.
חצי שעה אחרי שסיימנו, חזרנו לאוטו. ואז זה הגיע. שוב אזעקה. נתקענו בחוץ, בלי מקלט. הפחד חזר. הרגשתי את הכיווץ, את העיניים שנפתחות ומחפשות יירוט. התחבאנו מתחת לעץ, חיכינו שייגמר. הצליל הזה, הוא כמו סטירה לפנים. מחזיר אותך לכאן ועכשיו, עם כל הכוח.
אין פה בשורה גדולה, או קריאה לפעולה מורכבת. רק שיתוף. על הדואליות המטורפת הזאת שאנחנו חיים בה. על ה'גם וגם' הבלתי נסבל הזה. גם לחיות בתוך הכאוס המוחלט, וגם למצוא את המקומות שאתה יכול לנשום בהם. גם להכיר בחרדה, וגם לאפשר לגוף להתמתח, להשתחרר לרגע. זה לא לברוח. זה ללמוד איך לנווט את הסירה בתוך סערה, רגע אחד של חסד, ואז שוב חזרה למציאות. אבל עם עמוד שדרה קצת יותר חזק. זה כל מה שיש לנו. הכל נשבר וגם הכל נרפא. בתוך אותה נשימה. באותו רגע.

מילים, כלוב של זהב. הדעת תועה בוודאי. הגוף זוכר מה שהראש שכח לחיות. כוח אינו מושג. הוא נשימה. פעימה. מלחמה. כי כשהשכל בו...
04/03/2026

מילים, כלוב של זהב. הדעת תועה בוודאי. הגוף זוכר מה שהראש שכח לחיות. כוח אינו מושג. הוא נשימה. פעימה. מלחמה. כי כשהשכל בוגד, רק הגוף עוד מחזיק אמת.

אחד הדברים שאני הכי מרגיש מאז שאני גר במושב זה עונות השנה הן פה, הן נוכחות, הן חלק מהיום שלך. הן לא שורה בתחזית, הן לא ר...
05/02/2026

אחד הדברים שאני הכי מרגיש מאז שאני גר במושב זה עונות השנה הן פה, הן נוכחות, הן חלק מהיום שלך. הן לא שורה בתחזית, הן לא רפרוף באפליקציה. הן ממש רלוונטיות לחיים שלך, וגם טו בשבט והפריחה הגיעו אחרי כל החורף, אחרי הברקים והרעמים, וכל המחזות היפים שראיתי פה. אז אחרי מלא זמן הוצאתי מצלמה ויצאתי לטיול קטן, צילמתי קצת, וזה התמונות.

אוסף של חורף אוסף של התחלותשמן על כל מיני
27/12/2025

אוסף של חורף
אוסף של התחלות
שמן על כל מיני

11/12/2025

היו ימים שהראש לא הפסיק לדבר. צונאמי של מידע. בשורות מהרופא, מחשבות על מה זה אומר 'להחלים', תחושה שהכל תקוע. הראש צורח אינפורמציה, אבל הגוף קפוא. לא יכול לזוז.

אז עשיתי את הדבר היחיד שהרגיש נכון. הרמתי מכחול. לא כי היה לי רעיון גאוני, אלא כי הידיים היו חייבות לעשות משהו שהראש לא ידע איך. להזיז את האנרגיה הזאת החוצה. התחלתי לצייר את הכובע הזה, ישר מתוך החושך. מהעצב.

ואז, אחרי כמה ימים, כשהסתכלתי על הבד, היד פשוט עשתה את זה. הוסיפה נר. זו לא הייתה החלטה של המוח. זו הייתה התקוממות שקטה. מרד פיזי קטן נגד כל הרעש. הגוף שלי דרש אור. לא כדי למחוק את החושך, אלא כדי לשבת לידו. להזכיר שהכובע הזה כבר לא לבד.

הראש בבלאגן? תתחיל מהגוף.הפסקת חשמל זרקה אותי היום לעבוד מחוץ לבית. ותוך שנייה הכל הרגיש... אחרת. מכירים את זה? את התחוש...
25/11/2025

הראש בבלאגן? תתחיל מהגוף.

הפסקת חשמל זרקה אותי היום לעבוד מחוץ לבית. ותוך שנייה הכל הרגיש... אחרת. מכירים את זה? את התחושה הזאת שאתה לא במבצר שלך, והכל קצת פחות מחובר, פחות בפוקוס.

הרבה מדברים על 'לסדר את הבית' כדי לסדר את הראש. זה נכון. מחקרים בפסיכולוגיה סביבתית מראים שסביבה מסודרת מורידה עומס מהמוח. אבל מה קורה כשהבלאגן הוא בכלל בפנים? כשהמחשבות רצות ואתה לא מצליח לתפוס אותן?

אז במקום לנסות 'לחשוב' את דרכך החוצה מהבלאגן, בוא נעשה משהו פשוט. משהו בגוף. הנה 3 צעדים פשוטים לאתחול מהיר של המערכת, לא משנה איפה אתה:

1. נשימה של 60 שניות: שב ישר, רגליים על הרצפה. תנשום עמוק מהאף ישר לבטן, ותרגיש אותה מתנפחת. תוציא מהפה באנחה, עם קול. 'האאאא'. שחרר את הלסת. תעשה את זה 5 פעמים. המטרה היא לא 'להירגע', אלא פשוט להודיע לגוף שלך שאתה כאן.

2. ניעור של 30 שניות: קום. כן, עכשיו. תתחיל לנער את הידיים, כאילו אתה מנסה לנער מהן מים. עכשיו את הרגליים, אחת אחת. תרגיש מטופש? מעולה. תן לכל הגוף קצת לרעוד ולזוז. אנחנו משחררים אנרגיה תקועה. זה הכל. בלי סיפורים.

3. קרקוע: עמוד יציב. תרגיש את כפות הרגליים שלך על הרצפה. באמת תרגיש אותן. תלחץ אותן קצת לרצפה. תרגיש את המשקל שלך. אתה כאן. הגוף שלך כאן. זה ה'בית' הנייד שלך.

הראש תמיד יהיה בבלאגן. זה התפקיד שלו. אבל הגוף שלך הוא עוגן. בפעם הבאה שאתה מרגיש מפוזר, אל תנסה לסדר את המחשבות. תסדר את הגוף. זה יותר מהר, ויותר אמיתי.

איזה מהצעדים הכי דיבר אליך? כתוב לי בתגובות.

גלות בתוך העור שלךהגוף שלך הוא הבית הראשון והאחרון שלך. המקום שאמור להיות הכי בטוח בעולם.אבל מה קורה כשהבית הזה הופך פתא...
24/11/2025

גלות בתוך העור שלך

הגוף שלך הוא הבית הראשון והאחרון שלך. המקום שאמור להיות הכי בטוח בעולם.

אבל מה קורה כשהבית הזה הופך פתאום למקום זר ומאיים? כשהמבצר שלך מרגיש כמו שדה קרב פנימי שאתה לא מזהה?

השאלה היא לא איך לתקן את הבית. השאלה היא, איך זה מרגיש לחיות בגלות בתוך העור של עצמך?

עובד מהבית ומרגיש עצלן? זה לא אתה, זו מערכת העצבים שלך.היום הייתה לי הפסקת חשמל. נאלצתי לקחת את המחשב ולחפש מקום אחר לעב...
24/11/2025

עובד מהבית ומרגיש עצלן?

זה לא אתה, זו מערכת העצבים שלך.היום הייתה לי הפסקת חשמל. נאלצתי לקחת את המחשב ולחפש מקום אחר לעבוד ממנו. ותוך שנייה, הכל הרגיש אחרת. הפוקוס, האנרגיה. זה הזכיר לי את התחושה הזאת של לחזור הביתה אחרי חופשה. משהו במרחב הביתי פשוט מכניס אותנו למוד אחר, נכון?

ואז נזכרתי בנתון שקראתי: סקר מצא שכ-90% מהעובדים מהבית מודים שהם 'מורחים' את הזמן על בסיס קבוע. המסקנה המתבקשת היא שאנחנו דור של עצלנים שצריך יותר משמעת עצמית.

אבל זה בולשיט. זו לא עצלנות, זה איתות ביולוגי.

הבית, עבור מערכת העצבים שלנו, הוא 'תחנת עגינה'. מקום של ביטחון, מנוחה, שחרור. המשרד, או כל מקום חיצוני, הוא מקום של דריכות, של הישרדות. כשאתה מנסה לכפות על עצמך פרודוקטיביות של 'חוץ' במרחב של 'פנים', אתה יוצר קונפליקט. הראש שלך אומר 'תעבוד', אבל הגוף שלך צועק 'תנוח'.

ה'עצלנות' הזאת היא פשוט הוכחה שאי אפשר לחשוב את הדרך החוצה ממתח או פנימה לריכוז. אתה לא יכול לנצח את הביולוגיה שלך עם כוח רצון. מה שצריך זה כלים סומטיים (גופניים) שמלמדים את מערכת העצבים שלך לעבור ממצב למצב. להגיד לה 'אוקיי, עכשיו אנחנו בפוקוס', גם כשהספה קורצת לך. זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים. לא מדברים על זה, נותנים לגוף את הכלי לעשות את הסוויץ'.

21/11/2025

מי שמכיר אותי בשנים האחרונות יודע שהנשימה (ריברסינג) היא חלק ממני. אני כותב על זה, משתף, יש גם דף.
אבל יש דבר אחד שלא עשיתי כבר תקופה ארוכה – וזה להנחות קבוצה.
אז החלטתי לשבור את הרצף. ספונטני, מחר.
אם זה מרגיש לכם מדויק, או אם תמיד רציתם להבין מה עומד מאחורי המילים שלי בפוסטים – בואו.
זמין בהודעות (באמת, לשם שינוי).

השייק של הכלבה שליהכלבה שלי, צ'ופה, נבהלה אתמול מרעש חזק. לדקה היא רעדה כולה. ואז, היא עשתה ניעור גוף מלא, מהאף עד הזנב....
21/11/2025

השייק של הכלבה שלי
הכלבה שלי, צ'ופה, נבהלה אתמול מרעש חזק. לדקה היא רעדה כולה. ואז, היא עשתה ניעור גוף מלא, מהאף עד הזנב. שייק ענק ורוטט. ואז... היא הייתה בסדר. הלכה לקערה שלה ושתתה מים.

חיות יודעות איך להשלים את מעגל הסטרס. הן מנערות אותו החוצה. אנחנו, בני האדם? אנחנו חושבים על זה, מנתחים את זה, ומחזיקים את זה בשרירים שלנו.

קום. ולמשך 30 שניות, פשוט תנער את כל הגוף שלך. את הידיים, הרגליים, הראש. תיראה מגוחך. תעשה את זה עד שתרגיש קצת יותר משוחרר. תנער את זה החוצה.

אני שומע המון : "עבודת נשימה זה בסך הכל שם מפואר לטכניקת הרגעה. לוקחים כמה נשימות עמוקות, מרגישים קצת יותר רגועים, וזהו....
21/11/2025

אני שומע המון : "עבודת נשימה זה בסך הכל שם מפואר לטכניקת הרגעה. לוקחים כמה נשימות עמוקות, מרגישים קצת יותר רגועים, וזהו. כל אחד יכול לעשות את זה לבד בבית."

האמת: זו טעות שטחית. עבודת נשימה מובנית היא טכנולוגיה מדויקת שנועדה לעקוף את המיינד האנליטי. בעוד שנשימה עמוקה מרגיעה רגעית, המתודולוגיה שלנו משתמשת בדפוסי נשימה מכוונים כדי ליצור מצב תודעתי ייחודי. מצב זה מאפשר למחשבות ולרגשות עצורים, כאלה שאפילו לא ידעתם שקיימים, לצוף ולעבור תהליך של שחרור. זה לא תהליך פסיבי של הרגעה, אלא מסע אקטיבי לתוך המערכת הרגשית שלך, שנעשה בסביבה בטוחה ומקצועית.

Address

Tel Aviv

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Abay Breath posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share