אריאל - לעשות דרך לעצמך

24/07/2024

בשני הקרוב אנחנו פותחות את הקבוצה החברתית-רגשית באשדוד.
נשאר *מקום אחד* אחרון לקבוצת ג-ד.
מי מצטרף או מצטרפת אלינו?

11/07/2024

הקיץ הוא זמן מעולה להבין מה קורה עם הילדים שלנו מבחינה חברתית.
האם מישהו מתקשר וקובע איתם? האם הם בבית כל הזמן ולא מעוניינים להפגש עם אף אחד?
האם הם מרגישים הקלה ולא רק בגלל שאין מבחנים אלא כי בחופש לא צריך להתמודד עם השדה החברתי?
החופש מאפשר לנו ההורים זמן התבוננות וגם זמן לשיפורים כי אפשר לעזור לילדים שלנו, אפשר ללמוד מיומנויות חברתיות כי בדידות או חוסר חברתיות או חוסר במיומנויות חברתיות ואפילו חלילה דחייה, זה לא גזירת גורל.
הקבוצות מיועדות לתלמידי היסודי:
קבוצת ג-ד וקבוצת ד-ה.
הנחת רישום מוקדם עד 15.7.
מספר המקומות מוגבל.

15/04/2022

15/11/2021

כשמבקשים ממני לדבר על ארגון וניהול זמן חדש, אני נענית באופן מיידי.
והסיבה היא כי אני מאמינה באמת שאנחנו מתקשים בניהול עצמי ובארגון הזמן שלנו ולא בכדי....
כדי להיות גם שכירה וגם עצמאית ועם 3 ילדים צעירים בבית הייתי צריכה ללמוד לנהל את הזמן אחרת.
עד שהפסקתי.
הפסקתי לנסות לנהל אותו והתחלתי לנהל את עצמי.
זה היה קל יותר.
לא, אני לא 100 בזה אבל כל יום הוא יום חדש לעשות אחרת ממה שהתקשיתי בו ואיך שנהגתי והבחירות שבחרתי אתמול.
אז איך מנהלים את עצמנו בזמן? איך מנהלים את עצמנו בזמן בתקופה של מוסחות?
התשובות בפאנל מומחים ביום רביעי ביחד עם ליאורה שיפטן המעולה ונטשה מזור.
אשמח לראותכם!

https://www.bizmakebiz.co.il/Groups/83/Events/59516/

עצמאי הוא הסטודנט הנצחי. תמיד יש מה ללמוד ותמיד חשוב להתפתח. אז איך עושים את זה כשלא מצליחים להניח את הנייד לרגע? נכון שקשיי קשב יש לכולנו אך יש מי שעבורו זה גם משהו נו....

06/08/2021

הבעיה שלנו היא של"אני המבאסת" יש קול חזק יותר מאשר ל – "צ'ירלידר הפנימית" שלנו. ובמקום לשמוע את המעודדת הפנימית שלנו צועקת בהתלהבות ובנחישות: "את יכולה, זה אפשרי וזה קטן עלייך" ולראות אותה מנופפת בפונפונים.

אנחנו שומעים את "אני המבאסת" אומרת: עזבי, אין לך מושג ואת לא יודעת מה לעשות ומאיפה להתחיל, את גם לא תצליחי אז למה לנסות?!

תארו לעצמכם שהיה לנו כפתור להשתיק אותה? שהיינו יכולים להנמיך את הקול של "אני המבאסת" ומגבירים את הקול של ה"'צ'ירלידר הפנימית"? זה היה יכול להיות מדהים וזה היה בוודאות משפיע על הגשמת הרצונות שלנו ועל התוצאות שלנו.

זה אחד הדברים הכי משמעותיים שאני עושה עם ילדים ונוער שיש להם חרדה חברתית, בטחון עצמי נמוך וחרדת מבחנים. להגביר את הווליום של "המעודדת הפנימית", להבליט את היכולות שלהם ואת האמונה שלהם בעצמם ובמסוגלות שלהם.

אני רוצה לגלות כאן "סוד גלוי", אני עובדת גם עם נשים בוגרות שמגיעות עם הקולות האלה והסיבה היא שבאיזשהו שלב הקולות האלה הפכו לאמונה שלהן על עצמן. וכשעובדים עם ילדים ונוער אפשר לעשות תיקון גדול ולא לתת לזה להשתרש לתוך החיים שלהם כאנשים בוגרים.

אם הילד שלכם נמצא במקום הזה, דברו איתי.
תגישו לו את העזרה הזו ותנו לו איכות חיים
מקבלת ילדים כבר מגיל 6 ואילך.

אריאל – לעשות דרך לעצמך
מאמנת אישית מוסמכת וטריינר NLP לילדים ונוער עם (ובלי) ADHD.

04/07/2021

יום ראשון. שבוע חדש וחודש חדש ואני מתרגשת כי מגזין nlp חודש יולי של מרכז סטיקלרו - האקדמיה לחשיבה אחרת התפרסם! והפעם נושא החודש הוא: רגשות.

העשייה שלנו לאורך היום מונחית על ידי מחשבות ורגשות, כמה זה חשוב לדעת ולהבין ולנתח את מה שאנחנו מרגישים ולדעת כיצד לנהוג עם הרגש...

מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שלי:
"להכנס לתהומות הנפש ולשחות שחייה חופשית בים של רגשות"

הרישום למגזין ללא עלות:

https://stiklaro.ravpage.co.il/MAGAZIN

אז, ספרו לי מה לקחתם?

03/06/2021

נושא חודש יוני הוא זמן!
המאמר שלי: "עבדותם של בני החורין" מחכה לכם במגזין הנהדר הזה.
מגזין יוני של מרכז סטיקלרו - האקדמיה לחשיבה אחרת עם מאמרים וטכניקות וטיפיים יישומיים ומשחקי nlp והכול בנושא זמן והכותבים כולם בוגרי המרכז של רחל סטיקלרו
לינק למגזין nlp חודשי של המרכז מצורף כאן:

מגזין לחודש יוני 21 בנושא: זמן 📌https://stiklaro.com/magazine/NLPmagazine14/

זה ללא עלות וסופר שווה.
תיהנו!

31/05/2021

לחזור לנטוורקינג פרונטלי עם בעלי עסקים באיזור אחרי שגרנו בקוביות שחורות, זה אחד הדברים המרגשים שקרו לי בימים האחרונים.
לפגוש חברים ולראות שאנשים עדכנו וחידשו והתחדשו, זה מדהים ממש.
ומה הפלא, הרי גם אני התחדשתי.
בחודשים האחרונים אני לא רק עובדת על אפקטיביות בעומס לאמהות ובעלות עסקים.
אלא גם עובדת עם ילדים ונוער באימון nlp ממוקד לילדים ונוער.
והסיבה היא שהשנה הזו היתה קשה לנו אבל לחלקם היא היתה קשה הרבה יותר, חלקם התכנסו פנימה מכורח לבתים ולאט לאט לתוך עצמם...., אצל חלקם צצו עניינים של כעסים וחרדות ולחצים ועניינים של בטחון עצמי.
ובזה אני יכולה לעזור.
אי אפשר להחזיר את הזמן ללפני שנה, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית.
אבל כן אפשרי לטפל בזה ושהילד יחזור לעצמו. מבטיחה.
אם קראת כאן וחשבת על הילד/ה, נער/ה שבביתך - אני מזמינה אותך ליצור קשר.

בתמונה מפגש פרונטלי מקסים, מלא חידושים עסקיים וחום הלב.

27/05/2021

אני אוהבת מחיאות כפיים בסוף. ולא, הן לא חייבות לבוא כמחיאות כפיים. הן יכולות לבוא במילות תודה ומבחינתי רצוי שיבואו כמילים שמספרות בשפתם של ילדים כיצד זה סייע להם.
זה שווה לי את העולם.
מילות תודה של ילדים ונוער שוות לי קצת יותר.... כי זה בא מלב נקי כמו שרק ילדים יודעים לומר ויכולים להיות.
לא שפה מפונפנת, פשוט פשוט פשוט - ומהלב.
התמונות כאן מלפני כמה דקות מסיום תהליך nlp שבו עבדנו על חרדות. מי שיער בנפשו שאת כל מה שלמדנו אותה נערה מאוד צעירה תיישם כדי לעבור את ימי המבצע באשדוד.
וזה שווה לי עולם.
תודה על הזכות.

07/05/2021

לשמוט את הטוב והפחות טוב ולהתברך בטוב ביותר.

שבת בהר – בחוקותיי השבת. בפרשה בהר מסופר על השמיטה, שנה שביעית חקלאית שבה מניחים לקרקע והפקרת האדמות: לא חורשים, לא זורעים, לא נוטעים, לא קוצרים, לא קוטפים וההבטחה לשומרי השמיטה החקלאיים היא שבשנה שלפני השמיטה ובשנה שאחרי השמיטה יהיו יבולים גדולים ומבורכים ויסירו דאגה מליבם כי מקיימים רצון ה' ומתוגמלים על כך.

בפרשת בחוקותיי מסופר על הברכות שזוכים בהם ההולכים בדרך התורה, והברכות קשורות לעולם החיים והחקלאות שוב: גשמי ברכה, יבולים רבים שעונה רודפת עונה, האוכל בריא ומבריא ונצחונות על האויבים ואם לא יכלו בדרך התורה, קללות: בצורת, יבולים שלא צומחים, זרעים שלא מצמיחים, ארץ שוממת, נצחונות האויבים עלינו ועד לגלות.

2 הפרשות האלה מזכירות לי את הימים האלה ממש, הקורונה מבחינתי היתה כמו שמיטה, גרמה לעצירה של החיים מי יותר ומי פחות ורק בשבועות האחרונים אנחנו רואים חזרה.

הלוואי והחזרה הזו תהיה כמו בהבטחת השמיטה: שלפניה שפע ולאחריה שפע.
חלקנו רק רצו שמה שהיה קודם יחזור, לא אכפת להם אם זה טוב או רע העיקר שגרה.

חלק מאיתנו לאחר כניעה או התמסרות (תלוי באופי) חישבו מסלול מחדש ומבחינתם מה שהיה לא יהיה עוד, זו דרך חדשה.
:
שמיטה שומטת מאיתנו את הקיים, ולאחר שנה אפשר לחזור לאותו המקום או למקום טוב יותר מלא ברכה.
אולי שמיטה היא כמו תשליך בתוצאה שלה: עצירה, חשבון נפש, התנערות, עזיבה ומסלול חדש.

אולי.

ולדעתי הסיבה שאין לזה אותו האפקט היא כי תשליך הוא אירוע חד פעמי שקורה פעם בשנה בעוד ששמיטה היא אירוע חד פעמי שנמשך לאורך כל השנה וכופה עליך חשיבה רצינית יותר, מעמיקה על ההמשך.

אירועים דרמטיים, עצירה כפוייה - גורמים לנו לחשוב על המשך הדרך, מה נשאר ומה הולך, איזה טוב הולך להכנס לחיי ואיזה הרגל, חבר, עיסוק, תחביב - כדאי להשאיר מאחור.

אני די בטוחה שאת חשבון הנפש שלכם עשיתם עם עצמכם ולאחר שנה שלמה של קורונה/שמיטה שנכפתה עלינו וחזרה לחיים ממש לאחרונה, אתם לקראת תקופה של ברכה, בחרתם מה אתם עוזבים מאחור ובמה משקיעים.

גם אני.

טור אימון ואמונה בפרשת השבוע חוגג שנה, אני רוצה להודות לכל מי שקרא כאן ושיתף והגיב כאן או בפרטי, זה היה פנטסטי מבחינתי. אני הולכת לאגד את הטורים לבלוג או ספר, מה שירגיש לי נכון ונפרדת מהטור כאן.

חושבת על טור חדש – ואם יש לכם רעיון אז אתם לגמרי מוזמנים לכתוב.
בברכת שנדע תמיד לשמוט את הטוב בשיאו ולא להיאחז בכוח בשגרה/הרגל לא משרתים, להתברך בטוב ועוד טוב.

שבת שלום
אריאל - אימון NLP לתנופה בניהול עצמי.

23/04/2021

כשזהב הוא הדבר הכי לא מיוחד ונוצץ שיש.

בפרשת אחרי מות מספרים לנו את סדר העבודה של הכוהן הגדול, יום הכיפורים בזמן שהיה משכן ומקדש היה שונה בתכלית מהאופן שבו מצויין ונחגג בימינו: תפילה וצום.

אז מירב העבודה היא על הכהן ועבודת יומו החשובה: הוא לומד במשך תקופה את הלכות היום וסדר העבודה באותו היום, הוא מחליף כמה וכמה פעמים בגדים באותו היום – ולא, אין שום מסלול להלך עליו אך יש בהחלט מחיאות כפיים בסוף על התנהלותו באותו היום.

ומה שהכי תפס אותו בפרשה הוא בגדי הכהן הגדול, קראו לי שטחית, באמת את הולכת לכתוב על בגדים עכשיו? מכל הפרשה זה מה שעניין אותך? אז... כן!
הסיבה היא שבין החלפות הבגדים המרובות לא יכולתי שלא לשים לב שחליפת בגדיו הרגילה שהיתה מפוארת בשגרה, בגדי זהב: חושן מבד ארוג זהב, האפוד עם חוטי זהב, הציץ מזהב – ובקיצור חליפת זהב.

את חליפת הזהב הוא לבש בשגרה לעבודות הרגילות היומיות שלו במקדש וביום הכיפורים החליף בגדים בין חליפת הזהב לבגדים לבן של כהן פשוט ועשה את המשימות המיוחדות של היום הזה דווקא בבגדי לבן כשל כל כהן רגיל.

דווקא הנוצץ והיפה ביום זה שימש לפעולה הרגילה היומיומית ולעומת זאת הלבן הפשוט שכל כהן פשוט הדיוט לובש שימש למשימות החג והיא הופכת אותו לחגיגי כי הוא לא לובש את חליפת הלבן בשגרה כלל.

מה אני רוצה לומר?

לפעמים חליפת היום הרגילה שלנו היא חזקה מאוד, מוחזקת מאוד, התדמית שלנו בחוץ מוחזקת באופן יפה, שהכול בסדר גמור ואפילו יותר מזה, הצלחות מרובות כמעט אפס כשלונות - ממש זהב בשגרה.

בחברה שבה כולם כל כך מוזהבים וכולם כל כך יוצאי דופן, כל כך לא שגרתיים בנורמה החברתית שלהם – אז אף אחד לא יוצא דופן באמת, אם כולם כל כך מיוחדים – אז אף אחד לא מיוחד כי מיוחד הוא יוצא דופן, שונה בנורמה ושונה מכולם.

ומה כן מיוחד? חליפת הלבן הפשוטה של הכהן ההדיוט, איתה עושים משימות מיוחדות. כי אצל הכהן הגדול חליפת הזהב היא הרגילה היומיומית, וחליפת הלבן הפשוטה היא החגיגית.

מתי אנחנו מיוחדים באמת? לא כשאנחנו לובשים את חליפת הזהב שלנו עלינו כמו שכפ"ץ שיראו כמה אנחנו מצליחנים ומיוחדים.

אנחנו מיוחדים כשאנחנו עם חליפת הלבן הפשוטה, כשאנחנו בפשטות ובאותנטיות שלנו, כשאנחנו הכי הכי טבעיים, בגדי כהן הדיוט שלובש אותה האיש עם חליפת הזהב ורק איתה עושים משימות מיוחדות של היום המיוחד.
שנהיה תמיד בפשטות ובאותנטיות, בבגדי לבן פשוטים פשוטים ונהפוך את הימים למיוחדים ואת המשימות למיוחדות.

שבת שלום
אריאל - אימון NLP לתנופה בניהול עצמי.

09/04/2021

מכירים את השיר: "סבלנות, סבלנות לא לומדים בשום חנות"?
אז מצאתי היכן קונים סבלנות.... באמת, סבלנות קונים במשכן בשתי מילים בדיוק, בואו ותראו בעצמכם.

פרשת השבוע היא פרשת שמיני ומדברם בה בעיקר על חנוכת המשכן, דיני כשרות במאכלים וטומאה וטהרה.
הפרשה מתחילה במילים ב"יום השמיני" וממשיכה בהכנות חגיגה מיוחדת של חנוכת המשכן והדבר שהכי קפץ לי לראש כשקראתי את הדברים זה ללמוד סבלנות!

איך זה קשור לסבלנות? חנוכת המשכן מתחילה ביום השמיני.
אז מה קורה עד אז, מה קורה עד היום השמיני?

מה שקורה עד אז הוא ששבעה ימים לפני כן, הכוהנים מגיעים בכל יום ללמוד איך עובדים במשכן, בכל יום הם מגיעים ובכל יום משה מלמד ומאמן אותם לרגע שבו הם יתחילו להכין את הדברים בעצמם.

ומה שעוד קורה הוא שבכל ערב משה מפרק את המשכן ובכל בוקר הוא מרכיב אותו מחדש.
בכל יום הם לומדים על הכלים, על סדר הקרבת הקורבנות.
בכל יום הם לומדים לקראת קבלת הכהונה.
אין כאן שום זירוז.
יש כאן תהליך.

בדמיוני אני רואה את הכוהנים כבר חסרי סבלנות, הם רוצים לעבוד במשכן, הם באו כדי לעבוד, אבל........ אבל יש כאן 7 ימי למידה, 7 ימי מילואים, כל יום מרכיבים את המשכן מחדש כדי ללמוד איך להרכיב אותו, כך יום מפרקים אותו, כל יום לומדים איך עובדת עבודת המשכן, יש תהליך של למידה ולא ניתן לקצר את הדרך, נדרשת סבלנות.

אם תרצו זה ה –ווקס און/ווקס אוף של מיסטר מיאגי בגרסה היהודית הרבה לפני קרטה קיד, שהילד מגיע וכבר רוצה ללמוד איך עושים ומה עושים, והפעולות שמיסטר מיאגי נותן לו באות ללמד אותו משמעת, פוקוס, סבלנות, מיומנויות.

ומה קורה כשמזרזים עניינים?

הפרשה מספרת לנו גם את זה, ביום השמיני מתחילה חנוכת המשכן, בתוך החגיגה הגדולה מתרחשת טרגדיה נוראית. בניו של אהרון מזדרזים לעשות דבר שלא התבקשו לעשות לפי הכללים שנלמדו ובאותו הרגע נפטרים מן העולם.

לפעמים יש לנו רעיונות שאנחנו בטוחים שהם טובים ואין לנו בכלל סבלנות אלא להוציא אותם החוצה, אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים עכשיו לעשות אותם אז אולי כדאי לנו לומר לעצמנו את המילים "וביום השמיני", כי יש דברים שדורשים מאיתנו סבלנות, זמן של התבשלות שלנו בתוך המחשבה, בתוך התהליך בלי שליפה מהמותן וללא חיפזון, כי קיצור דרכים וחוסר סבלנות יכולים להביא לתוצאות לא רצויות וזו לא הדרך שבה נרצה להוציא את הרעיונות שלנו לעולם.

ואלו בדיוק הדברים שעובדים עליהם באימון, לכבד את הדרך ואת התהליך, את השלבים בדרך, את בניית הדרך - פעולות שהם לפי "היום השמיני".

אז בברכת סבלנות, בברכת "היום השמיני" שנדע להמתין את הזמן המדוייק להבשלת רעיון לכדי דבר יפהפה.

בתמונה, פירות ה- עץ בכדי שהתוצאה תמיד רצוייה.

שבת שלום.
אריאל - אימון NLP
לתנופה בניהול עצמי.