26/10/2025
מוטי פוגל: fogel
כתב העת "פנס" הזמין אותי לגיליון היובל שלו ,"ליצור מתוך המבוכה", אסופת מסות על ספרות וביקורת. לשמחתי, הם נאותו לפרסם את מה ששלחתי להם. כך זה מתחיל:
בשבחם של כמה מבקרי ספרות נשכחים
תולדות הספרות הרי הן בראש ובראשונה תולדות ביקורת הספרות, שהרי ללא קורא אין כותב. הרברט קויין לימד אותנו שאין כמעט שיחת רחוב שאינה מגיעה למעלת ספרות ושאין אדם שאינו סופר, בכוח או בפועל. לעומת זאת, נדירים הם מבקרי ומבקרות הספרות, אנשים שהקריאה היא משלח ידם, בני אדם ובנות חוה שמוותרים על האגו שלהם מתוך אכפתיות עמוקה. אין הם חפצים ששמם ייזכר, ובלבד שהספרות תשגשג.
למרבה הצער, קוראים רבים, רבים מדי, סבורים בטעות שהמבקר אינו יותר מנספח לספרות, טפיל על גב היצירה. והסופרים, למותר לציין, אינם מתקנים אותם, ואף מחזקים את ידם. אותם “אמנים״, במירכאות כפולות, מבקשים לטשטש את חיוניותה של הביקורת ואת התפקיד המרכזי שנועד לה ברפובליקה ספרותית משגשגת. חלקם עושים ככל שלאל ידם למחוק את המבקרים מדפי ההיסטוריה, וחלקם אף מכפישים אותם ומסלפים את דמותם. בכתביהם של הללו המבקר — אותו יצור צנוע הפועל במחשכים — הוא אדם נפוח, מלא בחשיבות עצמית, קנאי לכבודו, נטול רגישות אסתטית ובעל הרגלי היגיינה ירודים — והרי זה ההפך הגמור מהאמת.
אין ספק שתיקון קצר הוא צורך השעה. ובפסקאות הבאות, המעטות מדי (כאלף מילים בלבד, הבהירו לי העורכים), אברור את המוץ מן התבן, ומבעד לכתבי ההשמצה אשתדל לתאר את דמותם של כמה גיבורים נשכחים.
ואם ישאל הקורא כיצד נוכל לדעת שדיוקנאות אמת הם, והרי ידוע כי השקרנות נהוגה בקרב הסופרים (ועוד יותר בקרב המשוררים), נשיב כי בהיותם אויבי המבקרים אפשר להניח שהם נוטים לגרוע יותר מאשר להפריז, לגנות ולא לשבח. נדמה לנו אפוא שכאשר היה קולמוסם יכול ואף חייב להכביר שבחים על מבקרים גזרו על עצמם שתיקה מכוונת, וכאשר שיבחו — גדולה וטובה הייתה האמת לאין שיעור.
לרכישת הגיליון: https://bit.ly/3KLG43U
