20/06/2025
הפוסט הזה הוא על תפקידים .
עמרי שפרוני Omri Shifroni מבארי, מחנך ודוד של התאומים ליאל וינאי חצרוני ז"ל, שגם את פניהם לא אשכח לעולמים, מתאר את רגעי הפחד כשחיכו לכוחות שיבואו להציל אותם. הוא כותב כל כך מוחשי ומצמרר. עמרי אם תראה את זה וואו בא לי לחבק אותך. אתם חייבים לקרוא אותו .
מה שהכי מדהים בפוסט הזה, מלבד הכתיבה המושלמת, הוא המסר שלו על התפקיד שלנו, בכל המצבים הבלתי.
הבלתי הגיוניים, הבלתי נסבלים, הבלתי נתפסים. כשלמדתי הדרכת הורים לפני המון שנים ,לא הכל אהבתי ובעיקר קשה לי לשמוע דיקלומים וניסוחים שחוזרים כמנטרה ,כאילו הכל באמת מתאים לכולם. אבל התחברתי ומאמינה בזה כל חיי - בצורך למצוא לעצמך תפקיד.
אנשים מתקשים להבין "איך יצאתי נורמאלית" מתוך כל החוויות שעברתי. איך אני מתפקדת כל כך טוב? איך אני אדם חייכן ואפילו מצחיק.(טוב אבד לי המצחיק מאז המלחמה, כשהבנתי שאנחנו עם מאד מפולג, ושממשיכים להפקיר אזרחים)
בקורסי ההורים אנחנו מסבירים כמה חשוב לתת לילדים תפקידים. לא כדי שיהיה להורים קל יותר, לתת תפקיד כדי שהילד ירגיש משמעותי וחשוב.
שפרוני מתאר בצורה מצמררת את התפקיד שהיה לכל אחד מבני המשפחה ,כאשר המחבלים טיילו להם בבית, ואיך הוא היה חזק ומוחזק.
אי אפשר להשוות כלום לסיטואציה הזאת , אבל בהחלט אפשר לנסות להבין וללמוד מזה לחיים של כולנו. כשהייתי ילדה בבית מוטרף עם שניים מאומצים ושתיים ביולוגיות , בבית שההורים נעדרים גם כשהם נמצאים , כל ילד באופן טבעי לקח תפקיד. למשל הילד האדיש, הילד העצבני והבעייתי, הילד הבכיין. אגב זה קורה בכל משפחה. התפקיד שלי היה "הילדה הטובה" התפקיד כלל אחריות גדולה, הבת הבכורה, ששומרת על האחיות הקטנות שלה, מנקה ומסדרת מכינה אוכל, נו אתם יודעים איך קוראים לה, "סינדרלה". בדיוק. כזאת הייתי כל כך טובה ושמחה. ממש לא ילדה עצובה. איש לא הבין מה קורה איתי. איש לא חשב לבוא להציל אותי כשאני מקבלת עונש " להיכנס לחדר לאחר בית הספר "בלי ארוחת צהריים ".
אחר כך לכי תסבירי למה את חייבת לטעום מכל מנה שהזמין מישהו אחר או למה את שעה מתלבטת מול תפריט. אין, הדילמות האלה? הורגות אותי.
טוב לא לגמרי שפויה, התכוונתי יחסית.
כמו שעמרי שפרוני כתב, ברגעי הפחד, לא היה מקום לרגשות כי היה להם תפקיד, הוא שמר עליהם.
וככה גם עלי. התפקיד שמר עלי כל ילדותי .ידעתי שאני חשובה נחוצה ואחראית.
אבל מצד שני גדלתי בלי להרגיש. לא העזתי להרגיש פחד או כאב וודאי לא כעס. מה אפשר ללמוד מהסיוט של עמרי ומניסיוני כילדה טובה?
תנו לילדים שלכם תפקידים כדי שירגישו משמעותיים. תנו להם גם בית שבו מותר לבכות ולצעוק ולהתפרק. קוראים לזה להרגיש.
ואם יש לכם ילד ממש טוב , ילדה טובה מדי, שתמיד מרוצה ואף פעם לא כועסת והכי מקסימה, זכיתם זה ברור, אבל שימו לב אליה טוב טוב ,הרבה חיבוקים והערכה וגם זמנו עבורה הזדמנויות להגיד לפעמים "לא בא לי".
#ילדטוב
#הוריםוילדים.
#הדרכותהורים
#תפקיד
#מהעםהחטופים # #משפחותהחטופיםוהנעדרים
