25/08/2024
נדיר שקורה שיש דברים
שאני עוקבת אחריהם באדיקות
ומסתכלת בהתפעלות.
זה כבר פעם שנייה שזה קורה לי בעוצמה כזו
ולוקח המון לחשוב על החברה שבה גדלתי
וחברה בה אני גדלה היום.
הרבה פעמים כשקורה שבר בחרה
אני ממש ממעיטה לראות חדשות,
התסריטים שם מאוד ברורים,
אף פעם אין לדעת מי דובר אמת
ומי פחות.
שאלה עמוקה יותר תמיד היא על מי לסמוך?
ואז השאלה לוקחת אותי לנבור בליבי ולגבש עמדה
משלי,
מה אני חושבת על זה, ומה היא דעתי.
לעיתים אפילו בלי שיש לי פארטנר לשיחה,
דעתי פשוט עושה לי שקט בלב,
את השקט הזה אני פשוט אוהבת.
אז מה אני כן רואה ובמה מסתכלת?
אני אוהבת לעקוב אחרי אומנים.
מין תחביב שכזה.
ולא,
הפופוליזם הזול פחות מעניין אותי,
ולא, לא כל הסגנונות המוזיקליים עוברים לי חלק באוזן.
אך עדיין אחרי מוזיקה יש אמנים,
אנשים בשר ודם,
ומה שכן מעניין אותי לראות
הוא איך הם מגבשים דעה ועומדים מאחוריה.
אפשר המון לשוחח על תפקידה של מוזיקה בחיינו,
כל אחד ייקח את זה למקום שלו.
אבל בעיניי אומן עומק
הוא לא רק זה שיודע להרים הופעות בקיסריה,
או להופיע ביום הסטודנט.
אומן עומק הוא אומן שיש לו קשר עמוק למה שהוא מאמין בו,
לעמדה שהוא משדר אותה גם במוזיקה וגם באורח חייו,
וגם את מה שהאומן משדר במדיות
כשהוא על הבמה ולא רק.
כך גם היום,
קראתי את ההצהרה של ריטה,
וליבי שוב התמלאה תקווה.
