22/06/2025
יומן מלחמה.
השנה היא 1991, אני בחטיבה, נלחמת בשיניים כדי להישאר בהקבצה א' במתמטיקה ומאוהבת בעופר, הילד שיושב לידי בכיתה,
ומלחמת המפרץ פורצת.
סדאם חוסיין פולש לכוויית, ארה"ב תוקפת אותו וסדאם בתוגבה מאיים לתקוף את ישראל בנשק כימי.
כמו אז גם היום: הכל נעצר. הלימודים. העבודה. החיים שהכרנו.
לילות הופכים לימים. האנשים אחוזי חרדה, מודדים מסיכות אב"כ, משננים הוראות הג"א, צמודים למקלטי הטלויזיה, לחדרים אטומים, זה לזה.
ואני?
אני מתמודדת בדרך הכי טובה שהכרתי:
אני כותבת יומן.
16.1.91
"...לפני כמה ימים, כשהמצב באמת החל להחמיר ונקבע מועד לאולטימטום, אבא ואמא, שעד כה היו אופטימיים, החלו בהכנות למלחמה ולאטימת חדר... אז התחילו השידורים - איך ללבוש את ערכות המגן ומה לעשות בעת התקפה בחדר האטום. אני דואגת לחיות שבחוץ, שלא יהיה להן כיצד להתגונן מפני התקפה כימית."
17.1.91
"...בחמש בבוקר הודיעו שהלימודים מבוטלים. מה פתאום? אני לא יודעת אם לפחד או לשמוח. אם אין לימודים, סימן שהמצב יותר חמור. .. בטלויזיה קובי מידן מנחה תכנית מיוחדת שמלמדת איך לעזור לילדים להפיג את פחדי המלחמה... איזו הרגשה מוזרה, להיות במרכזה של מלחמה, לא ללכת לבית הספר, להיצמד לחדר האטום. ואני לא פוחדת, אבל כשאני שומעת רעש שדומה לאזעקה הלב שלי פועם בחוזקה. כשהקשבתי לחדשות חשבתי - אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע שבעוד כמה שנים ילמדו עליו בהיסטוריה, אז החלטתי לתעד אותו מנקודת המבט שלי ביומן."
ומה קורה ב18.1.91? תוכלו לקרוא בתגובה הראשונה.
הכתיבה נמשכה עד שנגמרה המלחמה. החדרים האטומים נפתחו. מסיכות האב"כ חזרו לארונות, ואני חזרתי לסבול ממתימטיקה וללכת לפעולות בשמו"צ ולחלום על עופר.
באחד הלילות הטרופים השבוע, כשישבתי במרפסת וצפיתי אל קו הרקיע, חושבת על כמה מתעתע הוא השקט, נזכרתי ביומן הזה, ושלפתי אותו.
מהתיאורים ראיתי איך כמו אז גם היום, עברתי בדיוק את אותם השלבים. ואיך הכתיבה הייתה כוח - לפרוק, לעבד, להחזיר לעצמי לאט לאט, עם כל מילה, את תחושת השליטה שאבדה.
מאז, אני מקריאה לילדים קטעים ממנו מתוך הממ"ד. מטלטל לראות איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ומילים שנכתבו לפני כמעט ארבעה עשורים נשמעות כאילו נכתבו היום.
ואתמול, אחרי עוד מטח טילים אימתני, כשסיימתי להקריא את אחד הקטעים, הם ביקשו ממני מחברות. ופרשו לחדרים שלהם, והתחילו לכתוב.
את הפוסט הזה כתבה אפרת חבושה פלדמן דרך מילים - ביבליותרפיה. סדנאות וקבוצות כתיבה.שמנחה, מרצה ומפתחת אצלנו קורסים וסדנאות בעשור האחרון.
הפוסט הזה מזכיר את חשיבותה של הכתיבה,
והוא גם מאפשר לנו הצצה אל תוך החוויה מתוך עיני הילדה.
חוויות הילדים היום אינן שונות, וכתיבת הדברים יכולה לעזור להם לעבד ולעכל, ולנו להיות בשיח מכוון ומדוייק יותר עבורם.
מקווים לחזור לשגרה בקרוב,
מוזמנים להצטרף אלינו למפגש הקתדרה הקרוב שיעסוק במסעות הנפש - על מסעות בחיים, בספרים, ובכתיבה.
מפגשי העשרה חד פעמיים בביבליותרפיה עכשווית
