29/05/2025
יום הולדת שמח פרופסור לאה גולדברג, הלוואי שיכולת לראות ולהאמין שעד היום - 90 שנים לאחר שהגעת לארץ ישראל והשפעת באופן אדיר וחוצה ז'אנרים וגילאים על הספרות שצמחה בה, שעד היום – 55 שנה לאחר מותך בגיל צעיר מדי, היית ונשארת כוכבת בלתי מעורערת עבור כל שוחר ספרות ותרבות, צעיר ומבוגר כאחד.
וגם אנחנו, בהוצאת צלטנר, זכינו לקחת חלק בהמשכיות הזאת, במילים ובאיורים שמבקשים להעביר לילדות ולילדים את קסם יצירתך וגדולת רוחך.
לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג בסדרת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת - מחווה של אהבה וגעגוע.
כתבה: Dorit Gani איירה: גאי לולאי ספרן
כשניסתה להיכנס להרצאתה, הסדרן לא זיהה אותה ומנע את כניסתה. במקום לתקן את טעותו, לאה גולדברג יצאה מהאולם, הלכה לקופה וקנתה כרטיס להרצאה של עצמה.
***
האולם היה מלא עד אפס מקום. מאות הכיסאות היו תפוסים ואנשים שלא נשאר להם מקום פנוי ישבו על המדרגות. זה לא היה אולם "צוותא", זו לא הייתה הופעה של זמר מפורסם, זו הייתה הרצאה על דוסטוייבסקי באולם ההרצאות הגדול של האוניברסיטה העברית בירושלים.
על הבמה עמדה המשוררת, הסופרת, המתרגמת והעורכת לאה גולדברג, אבל כאן, על הבמה הזאת, היא הייתה קודם כל פרופסור גולדברג, מי שהייתה ממקימי החוג לספרות השוואתית וזו שעמדה בראשו. הידע שלה בספרות וטעמה המשובח בתחום היו לשם דבר.
היא עמדה על הבמה בבגדים פשוטים ובמבט רציני, אבל כשהחלה לדבר השתרר שקט באולם וכל הקהל התהפנט לדבריה ולקולה.
להרצאות שלה נהרו לא רק סטודנטים מהחוג לספרות אלא גם כאלה מחוגים ומפקולטות אחרות, ואפילו אנשים שלא היו סטודנטים כלל. שנים אחר כך הם יתארו את השינוי שחל בה כשהחלה לדבר, את האופן שבו ריתקה אליה את שומעיה, ובעיקר, את הידע העצום שנבע ממנה. ללא דפים או פתקים היא דיברה בשטף על ספרים וסופרים מפסגת הספרות האירופאית, תוך שהיא משלבת בדבריה הקשרים מתחומים אחרים כמו היסטוריה, פילוסופיה ופסיכולוגיה ומצטטת מהזיכרון קטעים שלמים מתוך היצירות הללו.
ואם אתם מתקנאים בסטודנטים שזכו להאזין להרצאותיה, הרי שהיו כמה בני ובנות מזל שזכו להשתתף בסמינריונים שקיימה לחוג סטודנטים מצומצם. למפגשים אלה נבחרו כמה מהתלמידים המצטיינים בחוג, והם התקיימו אחת לשבוע בחדר הספרייה המרשים בביתה. המשתתפים קראו יחד יצירות ספרותיות בשפת המקור וקיימו עליהן דיונים. אמה של לאה, המסורה והאוהבת, הגישה להם תה וכיבוד.
לאור כל זאת מפתיע לגלות, שלמרות הפופולריות העצומה של ההרצאות שלה, למרות הידענות הברורה, למרות ההכנות הקפדניות שלה לכל שיעור ושיעור, ולמרות היותה אושיית ספרות ותרבות נערצת, גולדברג נהנתה מההרצאות אך הייתה חסרת ביטחון לגבי ידיעותיה ויכולותיה.
ב-24 בדצמבר 1952 היא כתבה ביומנה:
"מה שנעים באמת הוא כי תלמידי נוהרים אל הרצאותיי וכי מותר לי לדבר על דנטה ואפילו יודעת אני באיזו מידה חסרה אני ידיעות יסודיות, הרי מקווה אני שאלמד בעצמי הרבה ואוכל לתת גם לצעירים משהו"
ב-14 ביוני 1964 כתבה:
"לפני כמה ימים תקפה אותי חולשת דעת נוראה בגלל היותי פרופסור, ונדמה לי אז שאני, פשוט, מרמה את כולם."
אולי חוסר הביטחון הזה, הפער בין הידע והיכולות הברורים והמוכחים לבין תחושותיה, לא כל כך מפליא כשמתוודעים לאחד הסיפורים ששיתף המשורר טוביה ריבנר, אחד מחבריה הקרובים ביותר. עוד לפני שגולדברג הרצתה באוניברסיטה, היא הוזמנה שוב ושוב להעביר הרצאות בכל רחבי הארץ, בערים ובקיבוצים מצפון ועד דרום, הרצאות אליהן הגיעה באוטובוסים. בכניסה לאחת ההרצאות הללו, הסדרן לא זיהה אותה ולא אפשר לה להיכנס ללא כרטיס. גולדברג, במקום להעמיד אותו על טעותו, יצאה מהאולם, הלכה לקופה וקנתה כרטיס להרצאה של עצמה.
יום הולדת שמח פרופסור לאה גולדברג, הלוואי שיכולת לראות ולהאמין שעד היום - 90 שנים לאחר שהגעת לארץ ישראל והשפעת באופן אדיר וחוצה ז'אנרים וגילאים על הספרות שצמחה בה, שעד היום – 55 שנה לאחר מותך בגיל צעיר מדי, היית ונשארת כוכבת בלתי מעורערת עבור כל שוחר ספרות ותרבות, צעיר ומבוגר כאחד.
Zeltner Publishing צלטנר. בית מלאכה לספרי ילדים
***
התמונה לקוחה מהספר "לאה גולדברג" שכתבה דורית גני (שגם כתבה את הפוסט הזה) ואיירה גאי ספרן-לולאי. הספר יצא לאחרונה כחלק מסדרת "הישראליות" של הוצאת צלטנר. גני היא ספרנית יעץ אצלנו וגם חוקרת תרבות הילד והנוער, שמחקרה האחרון הוקדש ללאה גולדברג. הספר של גני פותח בסיפור ההרצאה שתואר כאן, וממשיך לספר על חייה ופועלה מאז ילדותה ועד שהפכה ליוצרת רבת פעלים והשפעה.
