05/11/2025
אם את/ה בית''רי, חובה עליך להכיר
החודש לפני 102 שנים פורסם מאמרו המכונן של זאב ז'בוטינסקי - "על קיר הברזל (אנחנו והערבים)". במאמר זה מציע ז'בוטינסקי דרך להתמודדות עם סוגיית הסכסוך הערבי-יהודי בארץ ישראל.
כדי שלא תפולנה טעויות בהבנת כוונותיו במאמר, חזר ז'בוטינסקי והסבירן פעם אחר פעם. כך למשל כתב בינואר 1930 לעורך עיתון "הרייכספוסט" בווינה:
"דיווח על נאומי בתל אביב, שפורסם בעיתונך הנכבד ב-16 בינואר, מוטעה לחלוטין. אני משוכנע, כי תרשה לי להשתמש בעמודי עיתונך כדי להעמיד את הדברים על אמיתותם [...] הדרך הנכונה להסכמה אינה בוויתורים מדיניים מצדנו [...] בשאלת העלייה - אין אנו היהודים יכולים לעשות ויתורים, שכן הדבר הזה ימיט כְּלָיָה על הציונות כולה. קיימת רק דרך אחת להשכנת שלום בארץ: על הממשלה [הבריטית] להבהיר לערבים על ידי מדיניותה בארץ ישראל, כי אנגליה נחושה בדעתה לסייע להגשמת הציונות, ובייחוד לעודד את העלייה היהודית עד קצה גבול היכולת של הארץ, וכי החלטה זו כבר נתקבלה סופית ואין לחלוק עליה. רק כשיתפסו הערבים את משמעותה של עובדה זו תוכל להתבסס במחנה שלהם מפלגה מתונה, שבמקום לערוך מעשי הרג המוניים ביהודים, כפי שקרה באוגוסט אשתקד, תגיע ל'מודוס ויוונדי' כלשהו עם הציונים, דבר שיערוב לכל זכויות הערבים מבלי להוות מכשול לעלייה היהודית [...] סבורני כי דחיקת הערבים מארץ ישראל היא קודם כול בלתי אפשרית. ארץ ישראל תישאר תמיד מדינה של כמה לאומים - ומצב זה מספק אותי לגמרי, בתנאי שהיהודים יהיו לרוב בארץ. שנית, אני משתייך לקבוצה שניסחה בשעתה מה שמכונה בשם 'תכנית הלסינגפורס', שניסחנו אותה לא רק למען היהודים, אלא למען כל העמים; ביסודה שוויון זכויות לכל הלאומים. ככל האחרים מוכן גם אני להישבע על כך בשמנו ובשם צאצאינו. זה נראה בעיניי כ'אני מאמין' שוחר שלום למַדַי."
ז'בוטינסקי דבק בעמדה זו עד יומו האחרון - בספרו האחרון "חזית המלחמה של עם ישראל" כתב:
"ארץ ישראל מזה ומזה לירדן – שטחה מספיק בהחלט בשביל מיליון ערבים, בשביל מיליון נוסף של צאצאיהם אשר יבואו אחריהם, בשביל הרבה מיליונים יהודים – ובשביל השלום; והשלום יהיה רב ושופע כל כך, שהוא יתפשט גם על פני אירופה."
בתצלום: המאמר "על קיר הברזל (אנחנו והערבים)" בשער העיתון בשפה הערבית - "פלסטין". השם שניתן לו היה: "الحائط الحديدي" ("אלחאאט אלחדידי" = "קיר ברזל"). המאמר פורסם בשפה הערבית ב-4.12.1923, חודש בלבד לאחר שפורסם לראשונה בכתב העת הציוני בשפה הרוסית - "ראזסווייט" והרבה לפני שפורסם ביידיש ובעברית – למעשה מדובר באחד התרגומים הראשונים של המאמר.