26/11/2025
"ישנו הכרח בל יגונה במרד. מהפכה דקדושה. לא עוד המודל של סיזיפוס המגלגל את אותו סלע במעלה ההר רק כדי שהלה ישעט במורדו שוב עד אין קץ. הבלים אלה נשאיר כנחלת המערב הקורס. ואילו לנו, נס מרד מתנוסס, בהתקדמות בלתי פוסקת. גם אם היא כוללת בתוכה אי אלו נפילות עודנה, בלתי פוסקת. לנו להבת מבערת בליבות האומה והיחיד. אש הסנה הבוער ואיננו מאוכל. אש המזבח. אש שפתי הנביאים. האש היוקדת ומתגלגלת באלף גלגולים בחיי האומה והיחיד, כלהבה בוערת, לובשת צורה ופושטת צורה. לעולם בעלת צורה ואמורפית כאחד. זה המשל המשתנה עוד בטרם יובן הנמשל. להב החרב המתהפכת ואנו איתה.
וצורות אינספור לה במרוצת הזמן. לעיתים זוהי הצהרת ר' נחמן לפיה 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'. לעיתים זו אש הכבשנים של אושוויץ. לעיתים זו קריאת 'האש' בקשר הצבא העברי בטרם הנחתת חרון האף על הצר. לעיתים זו אש נר ההבדלה בין קודש לחול. לטוב ולרע – כל דור ואשו, כל יחיד ולהבתו, כל רגע וגיצו. "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת". זהו ה'אהיה אשר אהיה' מתוך הסנה, המשתנה היחיד והנצחי".
מתוך המסה 'להב המרד', איתן אוראל גפן, אתר יהי, תמוז תשפ"ד.
את אש שפתי הנביאים אנו מבקשים. שלחו לנו, שלחו לנו, שלחו לנו משיר ציון, מחזה שדי. הגיע זמן הנבואה.