הבית לנשמה

הבית לנשמה ברוכים הבאים ל"הבית לנשמה"
רק היום - צעד אחד מנצח.

לפעמים לא בחרנו לעצור אבל משהו בנו ביקש את זה מזמןיש רגעים שהחיים עוצרים אותנו בעל כורחנו:מחלהפרידהשחיקהשינוי קריירהאו פ...
08/09/2025

לפעמים לא בחרנו לעצור אבל משהו בנו ביקש את זה מזמן

יש רגעים שהחיים עוצרים אותנו בעל כורחנו:
מחלה
פרידה
שחיקה
שינוי קריירה
או פשוט... תחושת ריק עמוקה, שקט פנימי צורם שלא מרפה.

ואז מגיעות המחשבות:
“למה דווקא עכשיו?”
“מה לא עשיתי נכון?”
“מה אני אמור/ה להבין מכל זה?”
אבל אולי… זה לא עונש. אולי זו קריאה.

העצירה כתחילתה של טרנספורמציה
כמו שבחורף הטבע עוצר כדי לצמוח מחדש באביב,
כך גם אנחנו: הגוף, הרגש, הנפש - צריכים לפעמים הפסקה.
והפסקה היא לא חולשה.

היא קריאה למפגש.
מפגש עם עצמנו.
עם הילד/ה הפנימי/ת שלנו.
עם הרצונות ששתקנו.
עם התשוקות שדחינו.
ועם הכאבים שלא נתנו להם קול.

כשהעצירה כופה שקט - מתחילים לשמוע את מה שהודחק
פתאום אין רעש.
אין הסחות.
רק אתה מול עצמך. את מול החיים.
ואז עולים השאלות שלא העזנו לשאול:
האם אני באמת חי/ה את החיים שרציתי?
האם מה שאני עושה מזין אותי או מרוקן?
מה אני מפחד/ת להרגיש?
העצירה חושפת אבל גם מרפאה.

החיים לא שברו אותך - הם מנסים לבנות אותך אחרת
כמה פעמים אמרנו לעצמנו:
"אני לא יכול להרשות לעצמי לעצור עכשיו"
"אין זמן לרגשנות, צריך לתפקד"
אבל כשאנחנו לא עוצרים - הגוף עוצר אותנו.
כשאנחנו לא מקשיבים - החיים מגבירים ווליום.
וזה בדיוק הרגע שבו כאב הופך לדלת.
דלת לעומק, לאמת, לשינוי.

מה עושים כשהחיים עוצרים אותנו?
1. נושמים.
עוצרים באמת. לא רק פיזית אלא נפשית.
מפסיקים להילחם בעצירה, מתחילים להקשיב.
2. מקשיבים לגוף.
מה הוא מנסה להגיד? מה הוא מבקש לשחרר?
3. שואלים את השאלות הקשות.
לא כדי לקבל תשובה מיד - אלא כדי להתחיל מסע.
4. נותנים לרגשות לעלות.
הם שם ממילא. אם לא נרגיש אותם - ניתקע בתוכם.
5. יוצרים מרחב חדש.
כתיבה. שיחה. טיפול. נשימה. יצירה.
כל מה שמאפשר לנו לנוע גם אם בקצב אחר.

העצירה היא לא הקצה - היא ההשתקפות
מה אם נסתכל עליה אחרת?
מה אם היא באה לומר:
"ככה יותר אי אפשר להמשיך.
הגיע הזמן לחיים אמיתיים יותר.
חיים שמחוברים למהות שלך, למה שבוער בך."

כשהחיים מכריחים אותנו לעצור - זה לא תמיד נעים,
אבל זה תמיד מדויק.
זה הרגע שבו אנחנו יכולים לבחור לפגוש את עצמנו באמת -
לא את הגרסה שמתפקדת, אלא את זו שחיה.
אז במקום לשאול "למה זה קרה לי?"
אולי ננסה לשאול:
"מה החיים מנסים להגיד לי דרך זה?"

עקבו אחרי לעוד תובנות, כלים ומאמרים על התמודדות, ריפוי וצמיחה מתוך משבר.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#הפסקהמרפאה #משברכהזדמנות #התפתחותאישית #כשהחייםעוצרים #ריפוי #רקלהיום #ריפויהילדפנימי #מסעלהעצמי #הביתלנשמה #חייםבמהות

העבר לא נגמר הוא פשוט מחכה שנפגוש אותואיך טראומות קטנות מהילדות מנהלות את היומיום שלנו בלי שנרגיש בכלליש משפט שאומר:"הזמ...
02/09/2025

העבר לא נגמר הוא פשוט מחכה שנפגוש אותו

איך טראומות קטנות מהילדות מנהלות את היומיום שלנו בלי שנרגיש בכלל

יש משפט שאומר:
"הזמן לא מרפא הוא רק עוטף את הכאב בשכבות."
וכמה שהוא נכון!! כשמדובר בזיכרונות רגשיים מהילדות שלנו.
לא צריך לעבור התעללות כדי להסתובב בעולם עם פצע רגשי.
לפעמים כל מה שנדרש, זו פעם אחת שבה הרגשנו לא נראים,
לא מספיק טובים, לא חשובים.

והפעם הזו?
הפכה לסיפור שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו עד היום.
למה אנחנו לא מבקשים.
למה אנחנו מתרחקים.
ולמה אנחנו עדיין מחכים שמישהו יראה אותנו באמת.
הילד הפנימי - השחקן הראשי שמנהל אותנו מאחורי הקלעים
כולנו נושאים בתוכנו ילד פנימי - החלק הרגיש, הפגיע, האותנטי.
זה שנפגע כשלא חיבקו אותו בזמן.
ששמר בבטן את הדמעות כי אמרו לו "לא בוכים על שטויות".
שניסה לרצות, להצטיין, לא להפריע רק כדי לזכות באהבה.
והיום, כשאנחנו כבר אנשים בוגרים - הילד הזה עדיין שם.
עדיין מושך בחוטים.

טראומות קטנות = דפוסים גדולים
אז מה זו בעצם טראומה קטנה?
לא חייבים "אירוע דרמטי" כדי להיקרא טראומה.
מספיקה חוויה אחת, שהלב שלנו לא הצליח לעבד.

זה יכול להיות:
מבט מאוכזב מהורה
תגובה כמו "די להיות רגישים כל כך"
אהבה שזמינה רק כשאנחנו "בסדר"
הזיכרון המודע אולי שכח אבל הגוף זוכר.
והזיכרון הזה הופך לדפוסים שלכאורה "מגדירים אותנו":
"אני פשוט לא סומך על אף אחד"
"אני חייבת שליטה"
"אני לא יודע לבקש עזרה"

אבל האמת?
אלה רק שכבות של הגנה.

כשזיכרון פוגש טריגר - התגובה באה מהעבר
כשהמנהל מרים את הקול - זו לא רק הסיטואציה שמפעילה אותנו,
זה הצל של אבא שצעק פעם.
כשהבת זוג מתרחקת - זו לא היא, זו התחושה הישנה של
הילד או הילדה שנשארו לבד.
התגובה תמיד גדולה מהאירוע,
כי היא לא באמת עליו
אלא על מה שהוא מזכיר.

אז איך מרפאים?
לפגוש את הילד הפנימי שלנו
להביט בו בעיניים. לשאול: מה כאב לו? מה הוא היה צריך?
לזהות מתי אנחנו מגיבים מהעבר
לפעמים אנחנו לא בני 38 אלא בני 7 שנבהלו שוב מאמא.
לגדל הורה פנימי חדש בתוכנו
כזה שמחבק, מרגיע, מאמין, נותן ביטחון.
לעבוד דרך הגוף
כי הגוף זוכר ולכן גם הגוף צריך לשחרר בתנועה, מגע, נשימה, דמיון מודרך.
לספר מחדש את הסיפור של העבר
אי אפשר לשנות את מה שקרה.
אבל אפשר לרפא את מה שזה עשה לנו.
העבר שלנו לא נגמר.
הוא פשוט מחכה שנפגוש אותו מחדש
כבוגרים. נוכחים. מחוזקים.
שיכולים לומר לילד או לילדה שהיינו:
"אני רואה אותך. אני איתך.
ומעכשיו - אני פה בשבילך."

#ריפויהילדפנימי #התפתחותאישית #טראומותקטנות #הורהפנימי #אהבהעצמית

עקבו אחריי לעוד תובנות, כלים ומאמרים שפותחים את הלב
והופכים כאב לצמיחה.

רק היום - צעד אחד מנצח!

הגוף לא משקראיך ללמוד לקרוא את השפה של מערכת העצבים שלנואנחנו כל כך רגילים "להבין" את עצמנו דרך המוח, המילים, החשיבה.אבל...
27/08/2025

הגוף לא משקר

איך ללמוד לקרוא את השפה של מערכת העצבים שלנו

אנחנו כל כך רגילים "להבין" את עצמנו דרך המוח, המילים, החשיבה.
אבל האמת היא שהגוף שלנו יודע קודם.
לפני שאנחנו יודעים להסביר, לפרש או לנתח - הגוף כבר הגיב.
במאמר הזה נבין איך לזהות את השפה השקטה של מערכת העצבים שלנו, איך היא משפיעה על כל מה שאנחנו מרגישים ואיך אפשר להתחיל לווסת את עצמנו בצורה עדינה, עמוקה ומרפאה.

מערכת העצבים - הלב הפועם של החוויה הרגשית
מערכת העצבים היא כמו מערכת תרגום פנימית:
היא סורקת את הסביבה בכל רגע ושואלת:
"זה בטוח או מסוכן?"
אם היא מזהה איום (אפילו לא מודע), היא מיד מפעילה תגובה אוטומטית:
הילחם (fight) - כעס, דרמה, התפרצות
ברח (flight) - חרדה, מחשבות רצות, קושי להירגע
קפא (freeze) - ניתוק רגשי, עייפות, תחושת "לא באמת כאן"
כווץ (fawn) - ריצוי, הצפה, איבוד עצמי

אנחנו לא בוחרים את התגובה הזו - היא קוד קדום.
אבל כן אפשר ללמוד לזהות אותה בזמן אמת ולבחור אחרת.

הגוף מדבר אבל האם אנחנו מקשיבים?
מערכת העצבים תמיד מאותתת:
נשימה שטוחה = לחץ
לסת נעולה = כעס לא מבוטא
קושי לשבת במקום = חוסר ביטחון
עייפות קבועה = מערכת מופעלת יתר על המידה

וכשאנחנו מתעלמים מהאותות האלה?
אנחנו עלולים להרגיש "לא מובנים", מוצפים, או מרוחקים מהרגשות שלנו.

אז איך מתחילים לווסת את עצמנו?
1. נוכחות רגעית בגוף
עצמו עיניים. שימו לב:
איך הנשימה?
איפה יש מתח?
יש אזור בגוף שמבקש תשומת לב?
2. האטה
לפעמים רק לעצור לרגע - מוריד את תגובת הסטרס ב־50%.
3. תנועה רגשית
ללכת. לשקשק. לרקוד. לצעוק לכרית.
הגוף צריך להוציא את מה שנכנס.
4. נשימה מודעת
נשימה איטית דרך האף, ונשיפה ארוכה דרך הפה מאותתת למערכת: "הכול בסדר".
5. מגע עצמי
להניח יד על החזה או על הבטן.
להגיד לעצמנו: "אני פה. אני איתך. זה בטוח להרגיש."

מערכת העצבים שלנו לא תקולה - היא זקוקה לחיבוק
רבים מרגישים שהם “רגישים מדי”, “נפיצים”, “עייפים רגשית”
אבל בעצם, הם פשוט חיים במערכת עצבים שמנסה לשרוד.
> ברגע שאנחנו לומדים לזהות את הסימנים, להבין את השפה ולכבד את הקצב
> אנחנו לא רק מווסתים את עצמנו
> אנחנו מחזירים לעצמנו בחירה, כוח, וריפוי.

רוצים ללמוד איך לווסת את עצמכם בפשטות ובדיוק למה שמתאים לכם?
אני כאן בדיוק בשביל זה.
עם כלים תודעתיים, גופניים ורגשיים שיחברו אתכם אליכם.
בלי שיפוט. בלי צורך להיות "מאוזנים". פשוט להיות נוכחים.

עקבו אחריי לעוד השראה, תרגול ומסע חזרה לגוף >>

רק היום - צעד אחד מנצח!

#וויסותרגשי #מודעותרגשית #הגוףלאמשקר #מערכתהעצבים #התפתחותאישית #ריפוינגופי #הביתלנשמה #רגשותזהכוח

מה זה אומר “להיות באהבה עצמית”?בלי מנטרות. עם המון אמת.אהבה עצמית הפכה לסיסמה מעוצבת באינסטגרם עם משפטים כמו "תאהבי את ע...
22/08/2025

מה זה אומר “להיות באהבה עצמית”?

בלי מנטרות. עם המון אמת.

אהבה עצמית הפכה לסיסמה מעוצבת באינסטגרם עם משפטים כמו "תאהבי את עצמך" או "את שלמה בדיוק כמו שאת".
אבל בפועל? אהבה עצמית מרגישה לפעמים כמו מושג בלתי מושג.
במאמר הזה נרד מהפוסטר וניכנס ללב: מה באמת אומרת אהבה עצמית
ולמה זה לא תמיד נראה כמו שאנחנו חושבים?

אהבה עצמית זו לא הצגה
הרבה מאיתנו למדו "להיראות כאילו" הם אוהבים את עצמם.
להעלות תמונה מחויכת, לכתוב פוסט השראה, להגיד בקול:
“אני יודעת את הערך שלי!”
אבל בפנים?
יש ספק.
יש פחד.
יש ביקורת.
יש תחושת “לא מספיק”.
אהבה עצמית אמיתית לא נראית כמו סטורי - היא מרגישה כמו בית.

היא מתחילה איפה שהכי לא נעים
אהבה עצמית אמיתית לא נולדת כשאנחנו בגרסה הכי נוצצת שלנו.
היא צומחת כשאנחנו:
בוכים לבד באמצע הלילה
אומרים "לא" בפעם הראשונה
מרגישים אשמה, אבל בוחרים לא להלקות את עצמנו
מבינים שטעינו ועדיין לא מפסיקים לאהוב את מי שאנחנו
אהבה עצמית זה לא “לחשוב חיובי” על עצמנו, אלא לא לנטוש את עצמנו גם כשקשה לאהוב.

איך נראית אהבה עצמית ביומיום?
כשאנחנו בוחרים לנוח ולא רק לתפקד
כשאנחנו לא אומרים "כן" כדי לרצות
כשאנחנו מדברים לעצמנו כמו לחבר טוב
כשאנחנו לא משווים את עצמנו למי ש"יותר הצליח"
כשאנחנו לא צריכים להוכיח שום דבר כדי להרגיש ראויים
אהבה עצמית היא לא מטרה - היא מערכת יחסים.

ומה עוצר אותנו?
הקולות שגדלנו איתם: “אל תעשי עניין”, “את רגישה מדי”, “תעבדי על עצמך”.
ההשוואה לאחרים שמצטיירים כאילו הם "בטופ"
התחושה שאנחנו צריכים להיות מושלמים כדי להיות שווים אהבה
אבל האמת? אהבה עצמית לא מגיעה אחרי שנאה עצמית נעלמת.
היא מתחילה תוך כדי.

אז איך מתחילים?
שמים לב לקול הפנימי - איך אנחנו מדברים לעצמנו? האם היינו מדברים כך לחבר?
מרשים לעצמנו להרגיש - עצב, חולשה, תסכול - לא כל רגש צריך לתקן.
מפתחים חמלה - מה שהיינו צריכים לשמוע כילדים, אנחנו יכולים לתת לעצמנו היום.
נותנים לגוף מקום - אהבה עצמית כוללת גם להרגיש טוב בעור שלנו, בקצב שלנו.
מזכירים לעצמנו: אנחנו לא תוצאה, אנחנו תהליך. ואנחנו ראויים גם כשלא עשינו כלום כדי “להרוויח” את זה.

אהבה עצמית היא לא יעד, היא חזרה הביתה.
היא לא שלמות, היא כנות.
היא לא רק להגיד "אני אוהב.ת את עצמי" - אלא לבחור בי, בכל פעם מחדש.
גם כשאני לא הכי יפה, לא הכי חכמה, לא הכי מצחיקה, לא הכי כלום.
אהבה עצמית זה פשוט להגיד:
"אני כאן. איתי. ולא משנה מה - אני לא עוזב.ת אותי."

מרגיש.ה שהגיע הזמן לחזור לעצמך באמת?
בדיוק לשם כך אני כאן.
עם כלים רגשיים, ליווי עדין ונוכחות אמיתית - בלי שיפוט, בלי לחץ ובלי לזייף.
רק מרחב שבו מותר להרגיש, לנשום ולזכור - שאנחנו כבר מספיק.

עקבו אחריי לעוד תוכן מרפא >>
רק היום - צעד אחד מנצח!

#אהבהעצמית #ריפוינפשי #חמלהעצמית #התפתחותאישית #הביתלנשמה #אנימספיק #לנועיפנימה #בליפילטרים #מודעותרגשית

איך לצאת מהסרט שאתה חי בו?לשנות את התפקיד הפנימי ולבחור סוף - סוף בגרסה האמיתית שלנוכולנו משחקים תפקידים.יש את הקורבן, ה...
16/08/2025

איך לצאת מהסרט שאתה חי בו?
לשנות את התפקיד הפנימי ולבחור סוף - סוף בגרסה האמיתית שלנו

כולנו משחקים תפקידים.
יש את הקורבן, המושיע.ה, המרצה, הספקן, החזקת־הכול, המצטנע.ת, הבלתי נראה.
לא בחרנו בהם אבל התרגלנו לחיות דרכם.
במאמר הזה נבין איך מזהים את הסרט שאנחנו חיים בו, מי כתב את התסריט, ואיך סוף ־ סוף יוצאים ממנו בלי לאבד את עצמנו.
התסריט נכתב מזמן ואנחנו שחקנים מצוינים
בדרך כלל, עוד בילדות, למדנו איזה "תפקיד" שומר עלינו:
הילד.ה הטובה - שמרצה כדי לא לאכזב
החזק.ה - שלא מרשה לעצמו.ה לבכות
הבלתי נראה.ת - שמעדיף.ה לא להפריע
הלוחם.ת - שתמיד צריך להוכיח משהו
הקורבן - שלא אחראי.ת לגורלו, רק סופג.ת
התפקידים האלה הפכו לאוטומט רגשי ותודעתי.
ככה אנחנו מגיבים, בוחרים, יוצרים קשרים, נפרדים, פועלים בעולם.
ולפעמים? אנחנו שוכחים שזו רק דמות. לא אנחנו.
כשאנחנו בתוך הסרט - קשה לראות את המסך
העניין עם תפקידים פנימיים הוא שאנחנו לא רואים אותם - אנחנו חיים אותם.
כשהתגובה הקבועה שלנו היא למשל:
“למה זה תמיד קורה לי?”
“הם אף פעם לא רואים אותי באמת”
“אני עושה הכול ואף אחד לא מעריך את זה”
“אם לא אני - מי יעשה את זה בכלל?”
זה סימן שיש תסריט והוא כנראה כבר לא משרת אותנו.
אז איך יוצאים מהסרט?
מזהים את התפקיד...
שואלים:
איזו דמות אני משחק.ת שוב ושוב?
איזו "גרסה" של עצמי מופעלת אוטומטית במתח, קונפליקט או אהבה?
מבינים למה זה היה חיוני פעם
אין מה להילחם בתפקיד - הוא נולד כהגנה.
כשהיינו ילדים, זה היה מה שעזר לנו לשרוד.
עכשיו - אנחנו יכולים לבחור אחרת.
כואבים את המחיר
כל תפקיד יש לו מחיר:
בדידות, שחיקה, מרמור, חוסר הגשמה, דיכוי רגשי.
ככל שנזהה את המחיר, נרגיש מוכנים לשנות.
כותבים תסריט חדש
לא מושלם. לא "מואר". פשוט אנושי יותר.
כזה שמבוסס על רצון, לא על פחד.
על בחירה, לא על הרגל.
לא חייבים להמשיך לשחק - אפשר להתחיל לחיות
היופי הוא שאנחנו לא חייבים למחוק את התסריט הישן.
אנחנו רק צריכים לזכור שהוא נכתב מתי שהוא, על ידי מישהו שפשוט רצה לשרוד.
ועכשיו הגיע הזמן לבחור תפקיד אחר:
כזה שמכיל גם רכות, גם עוצמה, גם אמת.
"החיים הם לא חזרה גנרלית" אבל הם גם לא תסריט קבוע.

בכל רגע - אפשר לעצור, להסתכל, ולשאול:
מי כתב את הדמות שאני חיה בה?
והאם אני עדיין רוצה להיות בה?

רוצים להפסיק לגלם את הדמות ולהתחיל לחיות את עצמכם?
בואו נכתוב יחד תסריט חדש.
מרחב של ריפוי, דיוק, ואומץ לבחור אחרת.
בלי שיפוט, בלי דרמה עם אמת, כלים ועומק.

עקבו אחריי לעוד השראה, תובנות וכלים לשחרור תודעתי >>
רק היום - צעד אחד מנצח !

#שינויתודעתי #אהבהעצמית #הביתלנשמה #התפתחותאישית #יציאהמהסרט #מודעותרגשית #ריפוי #לשחררדפוסים #הסרטשלי #לחיותבאמת

11/08/2025

📦 חבילת הקלפים - רק היום!
💌 כל מה שצריך זה משפט אחד… כדי לשנות את כל הסיפור.

🔥 הצטרפו עכשיו לכל מי שכבר הזמין -
⏳ כמות מוגבלת! הקליקו כאן 👉












החיים עצמם כטריגר להתעוררותאיך להפוך משברים לזרז להגשמה עצמיתלפעמים זה לא הספר שקראנו, לא הסדנה שעשינו ולא הפוסט שגרם לנ...
10/08/2025

החיים עצמם כטריגר להתעוררות
איך להפוך משברים לזרז להגשמה עצמית

לפעמים זה לא הספר שקראנו, לא הסדנה שעשינו ולא הפוסט שגרם לנו להבין.
זה דווקא הרגע ההוא שפירק אותנו לגורמים, שאִפשר לנו להתחיל להרכיב את עצמנו מחדש.
המשבר, הכאב, הנפילה יכולים להפוך לשער, אם נדע איך לעבור דרכם.

לא נבחרנו להתרסק - נבחרנו להתעורר
כשהכול מתפרק - היחסים, הבריאות, התעסוקה, הזהות - אנחנו מרגישים חסרי שליטה.
אבל בתוך הבלגן הזה, מסתתרת הזמנה:
להפסיק לשרוד. להתחיל לשמוע את הקול הפנימי.
לא להיאחז במוכר, אלא לגדול מתוך האדמה שנשברה.
כי לא פעם, דווקא הנפילה חושפת את האמת - מי אנחנו כשאין יותר תפקידים, הישגים או מסכות.

למה משברים מרעידים לנו את הקרקע?
כי הם שוברים את ה"נורמלי". את מה שחשבנו שהוא ודאי.
הם גורמים לנו לשאול שאלות שלא העזנו:
• האם אני באמת חיה/חי את מה שנכון לי?
• מה אני עושה פה בכלל?
• מתי הפסקתי להקשיב לעצמי?
ברגעים כאלה - משהו עמוק בנו מתעורר. לא השכל אלא הנשמה.
משבר = מקום שאי אפשר לחזור ממנו לאחור
אבל גם לא חייבים לחזור אחורה.
משבר הוא כמו אש שמכלה את הקליפות, משאירה אותנו מול עצמנו עירומים, אבל אמיתיים.
וכשאנחנו מסכימים להישאר שם בלי לברוח, בלי לעטוף, נולדת. אפשרות חדשה:
לבחור חיים. לא רק להמשיך לחיות.

איך הופכים משבר להזדמנות לצמיחה?
• לא מדחיקים - מרגישים:
נותנים לכאב מקום. כותבים, צועקים, בוכים, נושמים.
• שואלים שאלות חדשות:
לא "למה זה קרה לי", אלא:
“מה זה מבקש ללמד אותי?”
“מה בי כבר לא מוכן לחיות מתוך פחד?”
• מקשיבים למה שמבעבע:
הרצונות, הדחפים, החלומות ששמנו בצד - פתאום חוזרים לבקר.
• בונים את עצמנו מחדש מבפנים החוצה:
לא כי "צריך" להסתדר שוב, אלא כי אנחנו רוצים לחיות אמת.

מסר אחרון:
אנחנו לא נמדדים לפי כמה לא נשברנו אלא לפי האם בחרנו לצמוח מתוך מה ששבר אותנו.
המשבר לא מגדיר אותנו. התגובה שלנו אליו - כן.
ואם נקשיב למה שהוא מביא נגלה שהוא לא רק שבר - הוא שער.

רוצים להפוך את המשבר למסע של גילוי עצמי?
אני כאן בשבילכם.
לתת מקום לכאב, לזקק משמעות ולבנות דרך חדשה.
עם כלים רגשיים, תודעתיים ומעשיים, שמתאימים בדיוק למי שאתם היום.

עקבו לעוד השראה, כלים ותמיכה בזמן אמת >>

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #משבריםכהתעוררות #ריפוי #חייםעםמשמעות #הגשמהעצמית #רוחניותביומיום #הביתלנשמה #מהשברלשלמות #צמיחהמתוךכאב

הגוף זוכר אבל גם משחרראיך התודעה משנה את מערכת העצבים שלנוהגוף שלנו הוא יומן רגשי. הוא זוכר פגיעות, טראומות, לחצים אבל ה...
02/08/2025

הגוף זוכר אבל גם משחרר
איך התודעה משנה את מערכת העצבים שלנו

הגוף שלנו הוא יומן רגשי.
הוא זוכר פגיעות, טראומות, לחצים אבל החדשות הטובות הן שהוא גם יודע לרפא את עצמו.

במאמר הזה נבין איך התודעה משפיעה על מערכת העצבים שלנו, איך רגש “תקוע” הופך לכאב פיזי ואיך אפשר להשתמש במודעות עצמית כדי לווסת, לשחרר ולחזור לחיות בגוף רגוע וחיוני.

הגוף זוכר כי זה התפקיד שלו
כשאנחנו חווים חוויה רגשית חזקה - במיוחד אם היא מלווה בפחד, חוסר אונים או חוסר ביטחון, הגוף לא שוכח.
מערכת העצבים שלנו, בפרט הענף הסימפתטי והווגאלי, מאחסנת את החוויה הזו כ"סכנה פוטנציאלית".
גם שנים אחר כך, ריח, מילה או טון דיבור עלולים להדליק מחדש את אותה תגובת סטרס אפילו אם אנחנו "מבינים שזו לא סכנה אמיתית".

זה מה שנקרא:
"הגוף מגיב למה שהיה, לא למה שקורה עכשיו".

רגש שלא עבר דרך נתקע ברקמה.
כל רגש שלא קיבל לגיטימציה לעבור - עצב, כעס, בושה, פחד, הופך למטען אנרגטי תקוע.

והיכן הוא נתקע?
בכתפיים, בלסת, בבטן התחתונה, בחזה...
לא סתם אנחנו מרגישים "כאב בלי סיבה רפואית" או עייפות כרונית אחרי תקופות לחוצות.

תודעה ככוח מרפא ואיך היא משנה את התגובה הגופנית -
ברגע שאנחנו נוכחים, מודעים, מאפשרים לרגש לעבור דרך הגוף, קורה קסם ביולוגי:
• קצב הלב מאט
• הנשימה מתארכת
• מתח השרירים יורד
• גלי מוח משתנים
• והמערכת הפרסימפתטית (שקשורה לרגיעה) חוזרת לפעול

כל זה לא קורה רק "בזכות מדיטציה", אלא בזכות נכונות לפגוש את הרגש מבלי להילחם בו.

מה קורה כשאנחנו לא עושים את זה?
• הגוף נשאר במתח כרוני
• המוח מפרש כל דבר כאיום
• מערכת העיכול משתבשת
• ואנחנו חיים במצב הישרדותי, גם כשאין ממה לברוח
ולכן, עבודה עם התודעה היא לא מותרות.
היא בריאות נפשית ופיזית.

הגוף גם משחרר וזה הכוח הגדול של תהליך ריפוי.
החדשות הטובות הן - שהגוף לא רק זוכר.
הוא גם משחרר.
אבל בשביל שזה יקרה - צריך מרחב בטוח, מודעות ונכונות להרגיש.

זה יכול לקרות דרך:
• כתיבה אינטואיטיבית
• תנועה רגשית (כמו ריקוד, TRE, נשימות)
• שיחה אמיתית עם מלווה תודעתי
• או פשוט ישיבה שקטה שבה אנחנו סוף סוף מקשיבים פנימה

הדרך חזרה לעצמנו -
מערכת העצבים שלנו היא כמו מצפן:
היא מגיבה לכל מחשבה, תחושה, רגש, גם כאלה שאנחנו מדחיקים.

וכשהתודעה לומדת לראות את הגוף לא כאויב אלא כבעל ברית,
אנחנו חוזרים להיות בקשר עם החיים עצמם:
נושמים, חווים, מרגישים, מתקדמים.

רוצים להתחיל תהליך של ריפוי והקשבה עמוקה לגוף?
מוזמנים לגלות איך התודעה יכולה להחזיר אתכם לעצמכם דרך כלים עמוקים, רכים ומבוססי גוף.
ללא שיפוט, ללא צורך להיות “בסדר” - פשוט להיות.

עקבו אחרי לעוד השראה, כלים ותהליכים.

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #ריפוירגשי #הגוףזוכר #וויסותרגשי #תודעהמרפאה #הביתלנשמה #חיבורפנימי #רגש #מערכתהעצבים

היום הזה. הנשימה הזו. הרגע הזה. אני נולדתי.41 קייצים על פני האדמה ובכל שנה הלב לומד עוד איך לאהוב. איך להחלים. איך לבחור...
30/07/2025

היום הזה. הנשימה הזו. הרגע הזה. אני נולדתי.

41 קייצים על פני האדמה ובכל שנה הלב לומד עוד איך לאהוב. איך להחלים. איך לבחור בעצמי שוב ושוב - באומץ, באמונה, באור.

נולדתי במזל אריה - נשמה עם לב בוער, כזו שנכנסת לחדר והאור משתנה.
לא כי היא מנסה, אלא כי זה הטבע שלה:
🔥 להנהיג באהבה
🔥 לבעור בלי להתנצל
🔥 להרגיש עד העצם
🔥 ולבחור להיות לביאה - גם כשכואב

בתוך כל העוצמה - יש רכות. יש פגיעות.
הלב של האריה אולי גדול וגאה, אבל מה שמניע אותו הוא אהבה. נתינה. אמת.
וזה בדיוק מה שאני מבקשת לעצמי השנה:
להמשיך להיות בית. לעצמי, לאחרים ולמי שהלב שלו מחפש אור.

וחודש יולי, שהוא גם חודש 7 בנומרולוגיה - מביא איתו אנרגיה של עומק, חקירה פנימית, חיבור לנשמה ולשקט העל-זמני שבתוכנו.
הוא מזכיר לנו שהכוח האמיתי - לא נמצא ברעש, אלא בנשימה.
שהחיבור לעצמי קודם לכל ורק ממנו נוצרת פריחה אמיתית.

אז אני לא מבקשת הרבה.
רק להמשיך ללכת את הדרך שלי, באמונה שלמה, גם אם היא לפעמים לא ברורה.
רק להמשיך להרגיש - גם אם זה כואב לפעמים.
רק להמשיך לבחור באור - גם כשקל יותר לברוח לצל.

ובכל שנה שעוברת אני לומדת עוד דבר אחד פשוט, שאף שיעור אחר לא הצליח ללמד אותי:
שאני כבר מזמן - לא הילדה שרצתה לבלוע את העולם.
אני האישה שלומדת להכיל אותו. ולבחור ממנו רק את מה שמדויק לנשמה.

תודה על כל ברכה. על כל מילה. על כל לב שפוגש את הלב שלי בדרך.

אתם חלק בלתי נפרד מחיי ומהמסע הזה.

🦁 מזל טוב לי וללב שממשיך לבחור לגדול.

ובתוך כל זה - אני עוצרת רגע.
ומלאה בהודיה אינסופית.

לבורא עולם - על הנשמה שקיבלתי, על הדרך שנסללה, גם כשלא הבנתי למה.
על כל נשימה, על כל שיעור, על כל תיקון שעטוף ברחמים.
על היכולת לבחור בטוב, גם אחרי נפילות. על הכוח לקום, גם כשהלב רועד.
ועל כל האנשים שהונחו לי בדרך - מורים, מראות, שליחים של אהבה.

ובכל שלב בדרך - גם כשלא ראיתי ידעתי שאתה איתי, בורא עולם, מלווה אותי באמונה שלמה, אוחז בלב שלי ברוך ובידיעה עמוקה שאני תמיד במקום הנכון.

תודה ענקית על המשפחה שלי - הלב הפועם של חיי.
הם העוגן שלי ברוחות הסוערות, המצפן לערכים, החיבוק שמחזיר אותי הביתה - פנימה והחוצה.

בזכותם אני זוכרת מי אני, גם כשאני מתפזרת לרגע.
בזכותם - יש לי שורשים עמוקים מספיק כדי לעוף גבוה.
הם לא רק הבית שממנו באתי - הם הבית שאני בוחרת לבנות בכל יום מחדש.

לילדים שלי - אהבות חיי. נשמות שבחרו בי לאמא, גם לפני שהעולם התחיל לספור זמן.
בזכותכם אני לומדת כל יום מהי אהבה שאין לה תנאים, מהי סבלנות שלא נגמרת,
מהי עוצמה שמתגלה דווקא דרך הרכות.

אתם לא רק הילדים שלי -
אתם המורים הכי גדולים שלי.
במבט שלכם אני רואה את כל מה שטוב בי.
במגע שלכם - אני נזכרת למה באתי לעולם הזה.

הלוואי שתדעו תמיד כמה אתם אהובים וכמה הלב שלי פועם בקצב שלכם.

אני מבטיחה להמשיך לגדול אתכם, לא רק לגדל אתכם -
להיות לכם עוגן, כנפיים ואור שמאיר גם כשחשוך.

תודה שבחרתם בי. זכיתי.

ולך, אהוב ליבי -
תודה שאתה הבית שבתוך כל בתים, השקט שבתוך כל סערה,
הנוכחות הכי יציבה במסע הכי משתנה.
לא צריך הרבה מילים כשיש לב שמבין.

לחברים שלי -
הנבחרים, האמיתיים, אלה שלא הולכים לאיבוד גם כשאני נעלמת קצת לעצמי…
אתם לא רק חלק מהחיים שלי - אתם חלק מהלב שלי.
בשיחות הקטנות וברגעים הגדולים, בצחוקים המתגלגלים וגם בדמעות השקטות - אתם שם.
רואים, מקשיבים, מרימים, פשוט נוכחים.

תודה על כל הודעה, כל שיתוף, כל נשיקה בלב בלי מגע פיזי.

תודה שאתם מאמינים בי, גם כשאני בעצמי שואלת שאלות.
כל אחד ואחת מכם הוא חלק בלתי נפרד מהפסיפס שאני קוראת לו "אני".
האהבה שלכם - לא מובנת מאליה. והיא תמיד תיזכר אצלי כאור שמלווה.

ועליכם אנשים הכי יקרים, שנוגעים בי בכל לייק, בכל מילה, בכל עין שרואה.
שנמצאים כאן איתי בפייסבוק, בקבוצות, בקהילות, במסעות הקטנים והגדולים של החיים -
תודה על נוכחות. על מילים טובות. על לב פתוח.
אתם לא "סתם עוקבים", לא מספרים ולא שמות -
אתם נשמות שמרגישות, שמהדהדות, שמגיבות, שמחזיקות איתי שדה של אור, כנות וצמיחה.

התגובות שלכם, הלבבות, ההודעות הפרטיות -
הן הרבה יותר ממה שנראה על המסך.
הן תזכורת חיה לכך שאפשר לגעת בלב של אנשים גם בלי לפגוש אותם פיזית.
וזה קסם שאני מוקירה כל יום מחדש.

תודה שאתם חלק מהמסע שלי. תודה שאתם חלק ממני.

ובתוך כל שמחת הלב -
אני מרכינה ראש ומתפללת.
על החיילים שלנו. על הלביאות והלביאים ששומרים עלינו בגוף ובנפש.
על החטופים שעדיין לא שבו - שהאור ימצא אותם, שהלב יחבק אותם, שהחירות תחזור אליהם.
שיגיעו ימים של רגיעה. של רפואה. של בית.
ושנחזור כולנו לראות אחד את השני בעיניים מלאות חמלה - לא רק בימי כאב, אלא גם בשגרת הטוב.
כי רק יחד - נברא מציאות שלמה.
מודה. מאמינה. בוחרת בטוב.
תמיד.

#יוםהולדת
#נולדתילאור
#מזלאריה
#לביאהבנשמה
#יולי7
#נומרולוגיה
#אסטרולוגיהנוגעתללב
#הודיהלבוראעולם
#משפחההכל
#אמאבדרךהלב
#חבריםשלנשמה
#תפילהלחיילים
#חירותלחטופים
#לבפתוח
#נוכחותומרפא
#הביתלנשמה
#אהבההיאהתשובה
#מודהמאמינה
#רגעשלאור
#שנהשללב
#רוחניותביומיום
#ברכהמהלב
#לנועעםעצמי

מה זה באמת “לעשות עבודה פנימית”?ההבדל בין מודעות, ריפוי והתפתחות - בלי ניו אייג’ בולשיטאם עברנו כבר סדנאות, קראנו את הספ...
26/07/2025

מה זה באמת “לעשות עבודה פנימית”?

ההבדל בין מודעות, ריפוי והתפתחות - בלי ניו אייג’ בולשיט

אם עברנו כבר סדנאות, קראנו את הספרים, עשינו דמיון מודרך, ניקינו קרמות קארמה וכתבנו מכתבים שלא נשלחו ועדיין יש בתוכנו תחושת תקיעות, זה לא כי משהו לא בסדר בנו.

זה פשוט הזמן להבין לעומק מה זו באמת עבודה פנימית ואיך אפשר להפסיק להסתובב במעגלים ולהתחיל לזוז פנימה.

אז מה זו בכלל עבודה פנימית?
עבודה פנימית היא לא “עוד משימה להתפתח בה”.
היא תהליך של חזרה כנה ואותנטית פנימה אל עצמנו.
היא הסכמה להרגיש.
היא בחירה להסתכל על מה שכואב, בלי מסכה.
היא המקום שבו לא מנסים לתקן את עצמנו אלא סוף סוף נותנים מקום למי שאנחנו באמת.

מודעות ≠ ריפוי ≠ התפתחות
שלוש מילים שנשמעות דומות, אבל מייצגות שלבים שונים לגמרי:

מודעות
זו ההבנה. היכולת לזהות דפוסים, להבין למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים, לראות את הפצעים.
אבל המודעות היא רק ההתחלה.

ריפוי
הריפוי מתרחש בגוף, לא בראש.
הוא קורה כשאנחנו מאפשרים לרגש להרגיש עד הסוף.
כעס, פחד, כאב, עצב... במקום לנתח, לשפוט או לעקוף, פשוט להיות עם מה שיש.

התפתחות
זה הרגע שבו אנחנו כבר לא מגיבים מתוך הפצע אלא מתוך בחירה.
משהו בנו נרפא, משתנה, מתרחב.
התגובות נהיות רכות יותר, הגבולות בריאים יותר ואנחנו מרגישים יותר נוכחים ויותר חופשיים.

ולמה “רוחניות עוקפת” יכולה לעצור אותנו?
כי לפעמים אנחנו נצמדים למשפטים כמו:
“תשחררו”
“תחשבו חיובי”
“תעלו תדר”
וכל אלה, אם לא נעשים מהמקום הנכון, יכולים להפוך לכלים של הדחקה.
אנחנו לא באוּנו כדי “לתקן” את עצמנו אלא כדי לפגוש את עצמנו באהבה.

איך יודעים שאנחנו באמת בתהליך?
✅ יש יותר שקט בפנים גם כשיש רעש בחוץ
✅ הגבולות שלנו ברורים יותר
✅ אנחנו פחות נשאבים לדרמות
✅ יותר קל לנשום, להיות ולבחור
✅ והכי חשוב - אנחנו פחות שופטים את עצמנו על מי שאנחנו

💡עבודה פנימית היא לא יעד. היא תנועה.
היא לא מטרה, היא מערכת יחסים עם עצמנו.
והיא לא משהו שעושים לבד אלא מתוך קהילה, ליווי ומרחב שמכיל את המורכבות האנושית שלנו.
אם הגעתם עד לפה - כנראה שגם אתם עמוק בדרך הזו.
ולפעמים כל מה שצריך זה להזכיר לעצמנו:
אנחנו לא שבורים. אנחנו פשוט בתהליך ריפוי.

רוצים להמשיך במסע הריפוי וההתפתחות?
מוזמנים לעקוב ולהצטרף לעוד תובנות, כלים, השראה ודיוק פנימי. יחד. בלי מסכות. בלי שיפוט. עם המון לב.
עקבו אחרי לעוד תוכן אמיתי

רק היום - צעד אחד מנצח!

#התפתחותאישית #ריפוירגשי #עבודהלפנימיות #מודעותעצמית #זוגיותמודעת #תודעהגבוהה #הביתלנשמה #לנועפנימה #בליפילטרים #רוחניותבליבולשיט

להיות שם בשביל עצמנו גם כשאף אחד אחר לא שםעוגנים פנימיים, חמלה עצמית ובניית ביטחון רגשייש ימים כאלה.ימים שבהם השקט צורם....
22/07/2025

להיות שם בשביל עצמנו גם כשאף אחד אחר לא שם

עוגנים פנימיים, חמלה עצמית ובניית ביטחון רגשי
יש ימים כאלה.
ימים שבהם השקט צורם.
הטלפון שותק.
אף אחד לא רואה.
ואולי גם לא שואל.
ימים שבהם נראה כאילו העולם ממשיך הלאה ורק אנחנו נשארים מאחור.
עם כל הרגשות, עם כל הבלאגן שבפנים - לבד.
ומה שקורה ברגעים האלה, זה לא רק הבדידות.
זו ההאשמה העצמית שמתעוררת.
המחשבה שאם אנחנו לבד, אולי משהו בנו פגום.
אולי אנחנו לא ראויים. אולי לא רואים אותנו כי אין מה לראות.

אבל כאן נכנסת אמת עמוקה: הביטחון הרגשי האמיתי לא נולד מהחיבוק של אחרים - הוא נולד מהיכולת שלנו לחבק את עצמנו, דווקא כשאף אחד אחר לא שם.
וזו יכולת.
היא לא תמיד טבעית.
אבל היא ניתנת לבנייה - בכל גיל, בכל מצב, בכל לב.

מה זה באמת אומר "להיות שם בשביל עצמנו"?
זה לא אומר לוותר על אנשים.
וזה לא אומר שלא צריך אף אחד.
זה אומר:
"גם אם אין אף אחד לידי - אני לא עוזב.ת את עצמי."
זה אומר לדעת להרגיע את עצמנו גם כשבחוץ יש סערה.
לדבר לעצמנו ברוך גם כשעשינו טעות.
לבחור בעצמנו - גם כשאחרים לא בחרו.

איך מפתחים את העוגן הזה מבפנים?
• תרגול נוכחות עצמית יומיומית
לשאול בכנות: "מה שלומנו היום?"
ולקבל את התשובה בלי שיפוט.
• כתיבה אינטואיטיבית
להוציא החוצה את מה שבתוך הלב בדיוק כמו שזה.
לתת למילים להחזיק אותנו גם כשאף אחד אחר לא יכול.
• נשימה מודעת ונגיעה בלב
לעצור.
להניח יד על הלב.
לנשום.
ולזכור - אנחנו כאן. וזה מספיק.
• שיח פנימי אוהב
להפוך את הקול שלנו בפנים לקול של חבר.ה.
אחד שרואה. אחת שמחזיקה.
שמזכירים לנו: "אתם לא לבד. אנחנו איתכם."

ולסיום – תזכורת חשובה
אנחנו לא אמורים להיות תמיד חזקים.
לא חייבים לא להזדקק.
אבל אנחנו יכולים לבנות בתוכנו מקום בטוח, שקט, יציב.
מקום שאפשר לחזור אליו גם ברגעים הקשים.
ולגלות שם… את עצמנו.
שלמים. נושמים. עדינים. ראויים.
גם כשאף אחד אחר לא שם,
אנחנו יכולים להיות שם בשביל עצמנו.
וזה משנה הכול.

תרגול קטן לשעת שקט:
שבו בעיניים עצומות.
הניחו יד על הלב.
ושאלו: "מה אנחנו צריכים עכשיו?"
בלי שיפוט. בלי מסכות.
רק להיות.
גם כשאף אחד אחר לא.

עקבו אחריי לעוד תכנים מחזקים ומרפאים

רק היום – צעד אחד מנצח!


#רגש

למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?וכיצד אפשר לרפא את המקום הזה מבפנים.יש משהו כמעט כואב במילים "אני צריכ/ה עזרה".זה לא כי אין ...
17/07/2025

למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?

וכיצד אפשר לרפא את המקום הזה מבפנים.

יש משהו כמעט כואב במילים "אני צריכ/ה עזרה".
זה לא כי אין מי שירצה לעזור.
זה לא כי אנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים.
אלא כי עמוק בפנים…
אנחנו מזהים בקשת עזרה עם חולשה, עם תלות, עם חוסר ערך.
ולפעמים זו בכלל האמונה שלא מגיע לי לקבל.
או שהעזרה שיביאו לי לא תספיק.
או שיאכזבו אותי, שוב.
הפחד להיחשף, להיות פגיעים, להראות ש"אני לא מסתדר/ת לבד"
הוא אחד הפחדים הרגשיים העמוקים ביותר.
אבל כשאנחנו לומדים לבקש עזרה, אנחנו לא נהיים פחות
אנחנו פשוט מתקרבים.
אל עצמנו, אל האנשים שסביבנו, ואל הפוטנציאל לריפוי.

תרגיל תודעתי קטן:
עצמו עיניים ושאלו את עצמכם:
"מאיזו עזרה אני הכי זקוק/ה כרגע אבל לא מרשה לעצמי לבקש?"
"מה האמונה שמונעת ממני לבקש?"
"ואם הייתי משנה אותה, מה היה קורה?"
בקשת עזרה זו לא חולשה.
זו הסכמה להיות אנושי/ת.

רק היום - צעד אחד מנצח!

עקבו אחרי לעוד תכנים של עומק, בהירות ודרך.

#בקשתעזרה #הסכמהלקבל #ריפוינפשי #מודעותעצמית #רגשות #חוסןרגשי #התפתחותאישית #הביתלנשמה

Address

Kadima-Zoran

Opening Hours

Monday 09:00 - 21:00
Tuesday 09:00 - 21:00
Wednesday 09:00 - 21:00
Thursday 09:00 - 21:00
Sunday 09:00 - 21:00

Telephone

+972503999696

Website

https://www.facebook.com/groups/1078972999408795/?ref=share_group_link, https://instagram.com/h

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הבית לנשמה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share