16/08/2025
יושבת בבריכה בבנגקוק, על הגג בקומה ה-26 שקוראים לו כאן - roof top. המלון שלנו נמצא ממש על גדות נהר צ׳או פראייה. מזג האוויר נהדר, לא חם מדי הנוף מהבריכה מדהים - רואים ממנו את קו האופק של בנגקוק והוא כל כך יפה וציורי. האווירה בבריכה נעימה וקלילה כזאת. מוזיקה נעימה שמתנגנת ברקע. יש ריח נעים ורך כזה באוויר.
הכל כאילו מושלם.
ואני חושבת על החטופים בעזה.
אני הכי רחוקה מעזה ובכל זאת הפצע הכואב הזה הולך איתי לכל מקום. בביקורת הגבולות בשדה התעופה מופיעות תמונות החטופים על הצגים שמצלמים את מי שיוצאים מישראל כתזכורת. אני לא צריכה תזכורת.
אני יכולה לטוס המון שעות, להגיע מישראל למקום הכי רחוק בעולם, ותחושת המועקה מלווה אותי בכל יום. החשש לחייהם, הכאב על ההורים שלהם, החוסר אונים שאני לא יודעת מה לעשות כל כך חזק. הכיווץ התמידי בלב שתופס אותי ולא מרפה.
חשבתי עליהם כל יום מאז ה-7/10. כמה פעמים כל יום. כנראה אלפי פעמים מאז ועד היום.
כל הדרכה שלנו מאז אוקטובר 2023, אנחנו פותחים בלהזכיר אותם ולהחזיק תקווה בלב שהם יחזרו.
כשארזתי את המזוודה הכנסתי לתיק שלי את סיכת החטופים. כאילו שסיכה יכולה לעזור במשהו.
עברתי ביקורת גבולות, הסתובבתי בדיוטי פרי, נכנסתי למטוס, עשיתי כמה שיחות בטלפון להיפרד מחברים ומשפחה, ובכל אותו הזמן חשבתי על הרש פולין. ועל אמא ואבא שלו. על שהוא איבד את היד שלו בחטיפה, ובמקום לקבל טיפול וריפוי ונחמה, הוא נאלץ להתמודד עם האובדן הזה לבד, במנהרות. בתנאים קשים. בגעגועים קשים. ברצון לעזרה ונחמה. ואחר כך במקום לחזור הביתה ולקבל את הריפוי והשיקום שמגיע לו, הוא נרצח עם החברים שלו מהמנהרה. הטרגדיה הזאת לא מניחה לי. אני רוצה להגיד משהו לאימא שלו אבל מה אני יכולה להגיד לה? שום דבר לא יכול לרפא את הכאב שהיא חווה ותחווה לכל אורך חייה.
וזה רק אחד מכל כך הרבה, יותר מדי.
חשבתי וקיוויתי שהם יהיו כאן הרבה יותר מוקדם.
והלוואי שהיה לי מה לעשות חוץ מלהחזיק תקווה ותפילה עמוקה מהלב שהם יחזרו כבר. שמי שכן יכול להחזיר אותם יעשה את זה לפני שיהיה מאוחר מדי.
ושייפסקו עינויי הנפש האלו שכולנו חווים כחברה וכעם וכפרטיים. זה ממש במקרה קרה להם, זה היינו יכולים להיות כל אחד מאיתנו או הילד או הילדה שלנו.
ושום טיול או חלום לא יעזור כאן.
רק שהם כבר יחזרו לבית שלהם ולהורים שלהם ולבת הזוג שלהם ולמשפחה שלהם.
בבקשה תחזירו אותם. כי לעולם לא יהיה ריפוי לכולנו בלי שזה יקרה. ולא משנה לאן ניסע בעולם.
