מכון עיון

17/08/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

המילה 'חבר' בתנ"ך ובספרות חז"ל אין משמעו ידיד או רע, אלא שותף או בעל ברית. לכן קובע הפסוק בעניין אשתו של אדם "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד): היא שותפה בברית הנישואין. חבורה של גנבים היא "חברי גנבים" (ישעיהו א, כג), ודוד המלך הוא "חבר לכל אשר יראוך" (תהילים קיט, סג).

אף אצל חז"ל, התואר "חבר" ניתן למי ששייך ל'מועדון' מיוחד של בני עלייה, וכך הונהג בקהילות אשכנז עד לאחרונה. חברוּת מחייבת יחס של כבוד ("כבוד חברך"), כי מדובר בשותפות: חובה לכבד את קולו של השותף, ולאו, היצירה המשותפת סופה להיחרב.

בזאת תובן אמרת חכמים "קנה לך חבר" (אבות א, ו). את המטרות הגדולות לא נשיג לבד. עלינו לגייס שותפים, והדרך לעשות זאת היא בצורת קניין – בתשלום מחירים. כלומר, חברוּת – במוסד, ארגון, מועדון, מפלגה, וכך הלאה – תמיד גובה מאתנו מחירים. אי אפשר להשתתף עם אחרים בהקמת מוסד או מיזם משותף בלי הנכוחות לפשרה: לתשלום מחיר.

נדמה שבמשך ימי המלחמה הקשים, לא עשינו מספיק כדי להפגין חברוּת. היו לנו הזדמנויות רבות לעשות כן – לבקר פצועים, להגיע להלוויות ובתי אבל, להקים והשתתף במיזמים למען מילואימניקים, ישיבות הסדר, וכך הלאה. לכל הפחות להוסיף את התפילה לשלום החיילים. אך לרוב בחרנו לא לעשות כן. לא רצינו לשלם את ה'מחיר'. אולם, התוצאה הייתה שבמקום חברוּת העברנו מסר הפוך: של עמידה בצד, העדר שותפות, ולעתים אפילו ניכור.

כיום, אנו רואים כיצד זה חוזר אלינו. חלקים גדולים מתוך הציבור הישראלי אינם רוצים או חייבים לראות את כל החרדים בצבא. אולם, הם כן צריכים לראות שותפות, חיבור, חברוּת. אילו היינו משכילים להפגין חברוּת, בוודאי שהיינו חווים כעת אכפתיות והבנה; ייתכן שעדיין הייתה דרישה לגיוס, אך בגרסה מרוככת יותר. אבל כאשר אנחנו לא הפגנו חברוּת, איך נצפה זאת מחברינו?

הצו "קנה לך חבר" עדיין מוטל עלינו. אין אפשרות להשלים את המשימות העצומות העומדות לפתחנו לבד, ולשם כך נדרשת שותפות עומק עם עוד חלקי העם היושב בציון. אך המחיר, כך נראה, הולך ועולה.

הלוואי שנשכיל לעשות את הטוב והשר בעיני ה' ולזכות בחזון תפילותינו, "חברים כל ישראל".

07/08/2025

מדוע אומרים שמע ישראל בפתיחת הארון? | פרשת ואתחנן | הרב יהושע פפר | מבט לפרשה
הפסוק "שמע ישראל" הפך להיות הפסוק הבסיסי ביותר ביהדות, ואנחנו אף אומרים אותו בכל שבת ומועד שבו קוראים מהתורה. מה סודו?

02/08/2025

ענוות יתר: ענווה, חורבן, וחטא המרגלים | ט' באב | הרב יהושע פפר | מבט לפרשה
מדוע ר' יונחן הדגיש את ענוות יתר של ר' זכריה בן אבקולס בהקשר של חורבן הבית?

31/07/2025

היה כנס מרגש, עמוק ומעורר מחשבה!
ביום שלישי האחרון קיימנו את הכנס השנתי של מכון עיון ובית המדרש בינה לעתים בהיכל שלמה בירושלים, עם שיח חי, כן וחשוב על הדרך לקראת שותפות חדשה עם מדינת ישראל.

תודה גדולה לכל מי שהגיע, דיבר, הקשיב, שאל, ולקח חלק.
אנחנו יוצאים מהכנס עם הרבה חומר למחשבה – ובעיקר רצון להמשיך לפעול ולחבר בין עולמות.

📸 תמונות וסרטונים יעלו בהמשך!

30/07/2025

חרדי = ימני?

שאלת הגיוס בגירסתה הנוכחית, קרי, בעת ממשלת נתניהו ובעידן שבו הקשר בין הימין לחרדים הפך להיות כמעט חתונה קתולית, נוגעת בקונפליקט פנים-חרדי שכמו הודחק הרבה שנים: מהי הזהות הפוליטית החרדית בציר הנע בין ימין לשמאל? מצד אחד, הציבור החרדי נע יותר ויותר 'ימינה', אך מצד שני עיון בדברי גדולי הדור החרדים מציג גישה שונה לחלוטין.

המציאות בשטח היא שהחרדיות נוטה ימינה, דעות הצעירים החרדיים קרובות לאלה של סמוטריץ' ובן גביר, והזהות הפוליטית בין החרדים למפלגות הימין קיימת למעלה משני עשורים ברציפות. נטיה כזו בציבור שחונך להיבדלות ואנטי-ציונות מעוררת תמיהה גדולה.

משה ליפשיץ מנתח סוגיה מרתקת, לקריאת המאמר >>>

שאלת גיוס בני הישיבות המערערת בימים אלה את הקואליציה נדמית לרבים מאתנו "חדשות ישנות", סוג של קונפליקט נצחי שחוזר בלופ מאז כינונה של מדינת ישראל, שרק השחקנים הפוליטיי....

27/07/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:
"וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" – "מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה נֶגֶד ה'. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב". במקום שיש חילול ה', גם לרב אין חולקים כבוד. הדברים קל וחומר כשמדובר בשר (לשעבר) בממשלה.

ח"כ יצחק קולדקנופף אמר אתמול דברים קשים מנשוא: "החרדים לא ישנו את אור חייהם בגלל שיש צבא ומלחמה. יש צבא, ויש גם מי שילך לצבא". תרגום: המדינה 'שלכם', הצבא 'שלכם', ולכן 'עליכם' לשרת בו. זה לא העניין שלנו. "אם אתה אומר שחסר לך 50 אלף חיילים, קח את אלה שמשתמטים [...] יש 100 אלף משתמתים בתל אביב". כלומר, לכו שרתו, על כל המשתמע, ואל תפריעו לנו.

באשר לכאב של הציבור הכללי, הוסיף כי "הכאב שלהם שיהיה אצלם והכאב שלנו יהיה אצלנו. [...] בוא נחליט שכל אחד עם החבילה שלו". באמת? ככה נפריד את הכאב? על מי בדיוק אנחנו מתכוונים כשמתפללים "אחינו כל בית ישראל"? כל אחד על שלו? וכשנשאל להבנת כאבם של משרתי המילואים, השיב כי "אני לא מבין, אני לא החלטתי שהוא צריך לצאת. אם הבן אדם הזה החליט שזו הדרך שלו והוא רוצה לצאת, אז הוא יוצא". ככה? יש ניתוק וניכור גדול מזה?

יהיו שיטענו שראוי לשתוק מול הדברים, עדיף לא להעלות אותם. "בשביל מה זה טוב?" אך בזמנינו, נדמה שאין זו הדרך הראויה. הדברים מתפרסמים, עוברים מיד מקבוצה לקבוצה, מאופלן לאופלן ומטור לטור. והם נאמרים, בל נשכח, על-ידי יו"ר 'יהדות התורה', בין הנציגים הבכירים של היהדות החרדית בכנסת. בחדרי חדרים נתייחס לדברים בביטול. אבל שם, בחוץ, רבים יגידו (ובצדק): הנה, זה מה שהחרדים באמת חושבים עלינו, אלא שרק הוא מוכן לומר את זה בקול.

מכאן החובה על כל אחד שרק יכול למחות, וגם להצהיר את האמת: האמת שאנחנו, רובו ככולו של הציבור החרדי, מספרים גדולים מתוכנו, לא חושבים ככה. חלילה לנו. גם מתוך חילוקי דעות, אנחנו מזדהים עם הכאב ומבינים אותו. אנחנו בוכים את האבדות, סובלים את סבלם של המשפחות, מזדהים עם הקשיים העצומים. אנחנו גם מגיעים להלוויות, מבקרים את הפצועים, דואגים את דאגת העם, משתתפים במאבקו ומבינים אל לבו. אנחנו גם שמחים את שמחתו בשעות היפות.

ואנחנו אף מכירים בנטל השותפות. אנחנו יודעים היטב שמי שאין תורתו אומנותו חייב לשרת, כפי שהורו גדולי ישראל לאורך הדורות, וכי אין כל הצדקה מוסרית או תורנית להשתמטות. "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה", נקרא השבוע בפרשה, "וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?". זה אמנם עדיין לא קרה, אבל זה קורה, זה יקרה.

ובתקופה זו של 'בין המצרים', אנחנו מפנימים עמוקות שלמרות אי-הסכמות שתמיד יהיו אנחנו עם אחד, מאוחד בקשר בל ינותק עם הקב"ה שאינו אישי או סקטוריאלי אלא לאומי. הקשר הוא של כולנו, הכאב של כולנו, התקווה של כולנו. יחד, עם חילוקי הדעות, נצעוד בע"ה לקראת ימים של טוּב, ימים של שלום, ימים של קיום הבטחת ישראל לדורותיה. ונעשה זאת עם נציגים הראויים לנו.

ראויים יותר.

20/07/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

בראיון שהעניק אחרי הפרישה מהממשלה, נשאל ח"כ משה גפני האם חרדים שאינם לומדים תורה צריכים להתגייס לצבא. בתשובתו, הוא התחמק: "אנחנו דואגים למי שלומד תורה". שוב שאלו המראיינים (אדמקר וכהן) את אותה השאלה, ושוב קיבלו את אותה התשובה המתחמקת.

​וכאן הבן שואל: מה קרה? הרי לפני פחות מדור כל גדולי הרבנים הצהירו בבירור שמי שאין תורתו אומנותו חייב להתגייס, וכך גם עשו לא מעט (גם אם לא הרבה). סיפר לי ידיד שהצטרף ל'יתד נאמן' שכאשר הגיע לעבוד, למרות שהמשיך ללמוד שני סדרים מלאים, התבקש על-ידי הנהלת העיתון שידאג לבטל את מעמדו בתור בן ישיבה. כלומר, להתגייס (אם הצבא יחייב אותו). מה השתנה היום?

​אפשר להציע צדדים שונים בתור תשובה, ואינני מתעלם מכך. אבל נדמה שהתשובה העיקרית והפשוטה היא: כוח. עם השנים, היהדות החרדית צברה הרבה מאד כוח, ובעיקר כוח פוליטית. עם הכוח, מגיע היכולת: גם אם ירצו לחייב את תלמידי הישיבות להתגייס, הרי שהם לא יכולים. ועם הכוח מגיע גם השחיתות, כדבריו האלמותיים של לורד אקטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי".

שכרון הכוח החרדי עלה לראשנו, וזו הסיבה שבניגוד לימי קדם, כיום אנחנו יכולים להשתעשע ברעיון שאף אחד לא ילך לצבא, ולכל הפחות להימנע מלומר שמי שאינו לומד חייב להתגייס. וכמו שאמר לפני זמן-מה יהודי חרדי אחד: "תקפצו לנו".

אך האמת היא שעם הכוח מגיע אחריות: כשאתה הפריץ, כבר אין לך זכות להתנהג כמו מיעוט נרדף. הניסיון של גם וגם, גם סמכות וגם העדר אחריות, הוא הגורם לכעס ותסכול של הציבור הכללי.

מנגד, יש לזכור שדברים אלו מגיעים כשבוע בלבד אחרי נהרגו ארבעה מלוחמי נצח יהודה במארב חמאס בעזה. חלק מתוך הפצועים באותו אירוע עדיין שוהה בבתי החולים. בתוך ההלוויות, למרות העצם העצום ובכל – אין לך דבר מצמרר וכואב יותר מהספד של אם על בנה – חשתי גם תחושת זכות עמוקה.

אין דבר מובן מאליו בהחלטה של נערים אלה להתגייס לצה"ל. הם באים מתוך קהילות המתנגדות לגיוס ובמוסדות שלא תמכו בו. ובכל זאת, הם בחרו לשרת – וחלקם אף נאלצו להיאבק כדי להגיע ליחידה קרבית. בתור חייל חרדי אתה חווה אתגר ולעתים כפיות טובה. המרחב החרדי אינו מעדיר את פועלך וגם הצבא, לאורך שנים, התייחס באליך באמביוולנטיות (למרות שהרבה השתנה מאז ה-7.10).

במותם האמיץ, אמרו החיילים הללו אמירה רבת עוצמה: אנחנו כאן. על אף הקשיים, על אף חוסר ההכרה, גם אנו נושאים באחריות לחיי העם היהודי בארץ ישראל. אנו מוכנים לשאת בעול וגם לשלם את המחיר הכבד מכל. אנו מוכנים להיות ראשונים, כדי שאחרים יוכלו לבוא אחרינו.

ביום מן הימים, משבר גיוס החרדים יהיה מאחורינו. ישרתו בצבא אלפי חרדים שאין תורתם אומנותם, תוך שמירה על ערכיהם המכוננים ועל זהותם היסודית. או אז, נזכור את אותם צעירים שנפלו לפני שבוע. את אלו שלקחו אחריות.

19/07/2025

מכון עיון בשיתוף עם בית המדרש "בינה לעתים" גאים להציג: כנס שנתי!

הכנס יעסוק בשאלות הקשורות לשותפות שלנו עם מדינת ישראל ויארח את מיטב המרצים.
פרטים מלאים והרשמה, בקישור >>>
https://iyun.institute/the-state-and-us
הכנס יתקיים בהיכל שלמה בירושלים. יש להירשם מראש ולהגיע עם כרטיס (מודפס או בטלפון).
אם אתם מתכוונים להגיע בקבוצה או להביא אורחים, אנא בצעו הרשמה נפרדת לכל משתתף\ת.

להתראות בכנס!

12/07/2025

הן עם כארי יקום: לזכר חיילי 'נצח יהודה' | פרשת בלק | הרב יהושע פפר | מבט לפרשה

העם היהודי בנוי על תקומה מהנפילה הקשה של חטא המרגלים ועד הכניסה לארץ. חיילי גדוד 'נצח יהודה' שנפלו בעזה הן סמל לתקומה המתרחשת בדורנו.

#תורה #פרשתהשבוע

08/07/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

בשבוע שבו ישראל הנחיתה מהלומה אדירה על הרוע העולמי – החלישה באופן דרמטי את המשטר האיראני ופגעה אנושות בשלוחותיו – התרחש גם גל עכור של שנאה אנטי־ישראלית ברחבי העולם.

אחד הביטויים המקוממים מכולם נשמע דווקא באי הבריטי, כשהזמר בוב ויילן עמד על הבמה המרכזית של פסטיבל המוזיקה הגדול באנגליה וקרא – יחד עם קהל מעריציו – "מוות לצה"ל". למרבה הבושה, המופע שודר בשידור חי למיליוני צופים בערוץ ה-BBC.
תופעות כאלה מצמררות. הן מחזקות אצלי את התחושה הטובה שליוותה אותנו מאז שזכיתי לעזוב את אנגליה לפני למעלה משלושים שנה. אבל ייתכן שיש לראות בהן חלק בלתי־נפרד מתהליך היסטורי גדול בהרבה – כזה שהתחיל לפני אלפי שנים וממשיך להתגלות לנגד עינינו.

כדי להכריע בין מטות הנשיאים, למדנו בפרשת קרח כיצד ציווה הקב"ה את משה להניח את כל המטות באוהל מועד. למחרת נמצא מטה אהרן כשהוא נושא ניצנים, פורח, ולבסוף מניב שקדים. אמנם הפרי שימש כהוכחה – אבל התורה מתעכבת דווקא על התהליך: ניצן, פרח, פרי. הקדושה איננה תולדה של נס מיידי, אלא של צמיחה סבלנית, הדרגתית, נאמנה.
התמונה הזאת מהדהדת את עץ החיים שבגן עדן, עץ של חיבור אלוקי מוחלט שפריו נושא חיי נצח. כך גם הצדיקים – כתמר וכארז הם יפרחו, שתולים בבית ה'. כך גם עם ישראל. כך גם מדינת ישראל.

מדינת ישראל איננה נס חד־פעמי אלא שלב בתהליך היסטורי עמוק של העם היהודי. היום הזה, שבו אנו עדים לפירות שלא נראו זה דורות – פירות של עוצמה מול כוחות הרוע תוך קריאה בשם ה' – הוא רגע שיא במסע של 3,000 שנה. אבל המסע לא תם. הוא ממשיך, על כל המורכבות וההתנגדות שהוא מעורר.
המאבק בין טוב לרע מתנהל לא רק בשדות הקרב של איראן ועזה. הוא נוכח גם בתודעה העולמית, בתרבות, בפוליטיקה. מול הקריאות "מוות לצה"ל" והשוואה בלתי נתפסת של המועמד לראש העיר ניו יורק בין הטרור הפלסטיני למרד גטו ורשה, אנחנו מתבקשים לעמוד זקופים ולחזק את מחנה הטוב.

זהו רגע מאחד. לא מדובר במאבק מגזרי או פולמוס זרמי. כל יהודי הרואה עצמו כחוליה בשרשרת הנצח של עם ישראל נקרא לעמוד שכם אחד. המסע עודנו נמשך, אנו נדרשים להשיב לקריאתו.