17/08/2025
דבר העורך של הרב יהושע פפר:
המילה 'חבר' בתנ"ך ובספרות חז"ל אין משמעו ידיד או רע, אלא שותף או בעל ברית. לכן קובע הפסוק בעניין אשתו של אדם "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד): היא שותפה בברית הנישואין. חבורה של גנבים היא "חברי גנבים" (ישעיהו א, כג), ודוד המלך הוא "חבר לכל אשר יראוך" (תהילים קיט, סג).
אף אצל חז"ל, התואר "חבר" ניתן למי ששייך ל'מועדון' מיוחד של בני עלייה, וכך הונהג בקהילות אשכנז עד לאחרונה. חברוּת מחייבת יחס של כבוד ("כבוד חברך"), כי מדובר בשותפות: חובה לכבד את קולו של השותף, ולאו, היצירה המשותפת סופה להיחרב.
בזאת תובן אמרת חכמים "קנה לך חבר" (אבות א, ו). את המטרות הגדולות לא נשיג לבד. עלינו לגייס שותפים, והדרך לעשות זאת היא בצורת קניין – בתשלום מחירים. כלומר, חברוּת – במוסד, ארגון, מועדון, מפלגה, וכך הלאה – תמיד גובה מאתנו מחירים. אי אפשר להשתתף עם אחרים בהקמת מוסד או מיזם משותף בלי הנכוחות לפשרה: לתשלום מחיר.
נדמה שבמשך ימי המלחמה הקשים, לא עשינו מספיק כדי להפגין חברוּת. היו לנו הזדמנויות רבות לעשות כן – לבקר פצועים, להגיע להלוויות ובתי אבל, להקים והשתתף במיזמים למען מילואימניקים, ישיבות הסדר, וכך הלאה. לכל הפחות להוסיף את התפילה לשלום החיילים. אך לרוב בחרנו לא לעשות כן. לא רצינו לשלם את ה'מחיר'. אולם, התוצאה הייתה שבמקום חברוּת העברנו מסר הפוך: של עמידה בצד, העדר שותפות, ולעתים אפילו ניכור.
כיום, אנו רואים כיצד זה חוזר אלינו. חלקים גדולים מתוך הציבור הישראלי אינם רוצים או חייבים לראות את כל החרדים בצבא. אולם, הם כן צריכים לראות שותפות, חיבור, חברוּת. אילו היינו משכילים להפגין חברוּת, בוודאי שהיינו חווים כעת אכפתיות והבנה; ייתכן שעדיין הייתה דרישה לגיוס, אך בגרסה מרוככת יותר. אבל כאשר אנחנו לא הפגנו חברוּת, איך נצפה זאת מחברינו?
הצו "קנה לך חבר" עדיין מוטל עלינו. אין אפשרות להשלים את המשימות העצומות העומדות לפתחנו לבד, ולשם כך נדרשת שותפות עומק עם עוד חלקי העם היושב בציון. אך המחיר, כך נראה, הולך ועולה.
הלוואי שנשכיל לעשות את הטוב והשר בעיני ה' ולזכות בחזון תפילותינו, "חברים כל ישראל".
