04/01/2026
דבר העורך של הרב יהושע פפר:
השבוע העברתי שיעור (באנגלית) על הנושא הטעון ביותר שממשיך לככב בסדר היום שלנו: סוגיית הגיוס. כדרכם של דברים, החלק המעניין הגיע דווקא בסוף – שלב השאלות והתשובות. שאלה אחת במיוחד נגעה בלב העניין: ומה בדבר סמכות רבנית? כיצד ניתן להכשיר (שלא לומר לעודד) את השירות הבצאי כאשר דמויות רבניות מרכזיות הביעו לכך התנגדות?
לא הזכרתי זאת במהלך השיעור – ניתן להתייחס לשאלה מכמה זוויות מקבילות – אך הדיון העלה בזיכרוני אמרה המיוחסת לרבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שקונן על מה שכינה "החסידיזציה של העולם הליטאי".
כפי ששמעתי פעם מהרב יצחק ברייטוויץ, במרחב החסידי דברי הרבי מכריעים: הסמכות זורמת מלמעלה למטה ושיקול הדעת האישי מצומצם במכוון. מה שהטריד את הרב קמינצקי היה שדינמיקה דומה מחלחלת גם אל הקהילות ה'ליטאיות'. יותר ויותר אנשים מוותרים על שיקול הדעת המוסרי הניתן להם, ומעדיפים להעביר את ההכרעה כולה לידי סמכות רבנית. בכך אנו מסתכנים באובדן משהו יקר-ערך: היכולת להכריע בעצמנו.
ספר קהלת מציע תיקון חד ובהיר. "רְאֵה זֶה מָצָאתִי", כותב הפסוק, "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִּקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (ז, כט). כפי שהרמב"ם מפרש בסוף הלכות שמיטה ויובל, קיים יושר טבוע בכל אדם – זקיפות מוסרית פנימית המאפשרת לו להבחין בין הנכון לשגוי, הטוב והרע. נטילת עצה מחכמים ובעלי ניסיון כמובן חשובה, אך האחריות הסופית מוטלת על האדם עצמו, זה שיידרש לחיות עם ההשלכות של החלטתו.
תובנה זו מסייעת להבין גם את החלטתי האישית להתגייס לצה"ל. לאחר ה-7.10 והמלחמה שבאה בעקבותיו, נקודת המוצא השתנתה. שוב לא מצאתי טעם משכנע שלא לשרת. אך המצפון לבדו אינו מספיק. נדרשת גם החירות הפנימית לפעול לאורו של המצפון.
דברים אלו שבו ועלו בהמשך השבוע, כאשר אחד מרבני נצח יהודה סיפר על שיחה טלפונית שקיים עם אֵם חרדית. בנה, שכבר אינו תלמיד ישיבה, ביקש להתגייס ליחידה קרבית בצה"ל. מתוך דאגה לשלומו, ביקשה האם מהרב לשכנע אותו להתגייס לתפקיד מודיעיני – מסלול שאינו קרבי.
הרב שאל אותה שאלה פשוטה: "האם מערכת החינוך החרדית מחנכת את האדם לקבל החלטות עבור עצמו?" לאחר שתיקה ארוכה – כעשרים שניות, לדבריו – השיבה בכנות: "לא. היא לא". "אך כעת", הסביר הרב, "הבן כבר מחוץ למערכת. מה שביכולתי לעשות הוא לוודא שבנך מודע היטב ומבין את מכלול השיקולים והאפשרויות. מעבר לכך, ההכרעה היא שלו – ואת תצטרכי לקבל אותה".
אנו חיים כיום בתקופה של טלטלה עמוקה עבור יהודים בארץ ובעולם. הולך ומתברר כי שנת 2026 תהיה שנה של הכרעות כבדות – אישיות, קהילתיות ולאומיות – גם בתוך החברה החרדית והדינמיקה העדינה שבין הציבור לבין הפרט. הלוואי שהקב"ה יזכה אותנו לא רק לעצה טובה, אלא גם לאומץ לב וליושרה פנימית לבחור נכונה.
