08/07/2025
דבר העורך של הרב יהושע פפר:
בשבוע שבו ישראל הנחיתה מהלומה אדירה על הרוע העולמי – החלישה באופן דרמטי את המשטר האיראני ופגעה אנושות בשלוחותיו – התרחש גם גל עכור של שנאה אנטי־ישראלית ברחבי העולם.
אחד הביטויים המקוממים מכולם נשמע דווקא באי הבריטי, כשהזמר בוב ויילן עמד על הבמה המרכזית של פסטיבל המוזיקה הגדול באנגליה וקרא – יחד עם קהל מעריציו – "מוות לצה"ל". למרבה הבושה, המופע שודר בשידור חי למיליוני צופים בערוץ ה-BBC.
תופעות כאלה מצמררות. הן מחזקות אצלי את התחושה הטובה שליוותה אותנו מאז שזכיתי לעזוב את אנגליה לפני למעלה משלושים שנה. אבל ייתכן שיש לראות בהן חלק בלתי־נפרד מתהליך היסטורי גדול בהרבה – כזה שהתחיל לפני אלפי שנים וממשיך להתגלות לנגד עינינו.
כדי להכריע בין מטות הנשיאים, למדנו בפרשת קרח כיצד ציווה הקב"ה את משה להניח את כל המטות באוהל מועד. למחרת נמצא מטה אהרן כשהוא נושא ניצנים, פורח, ולבסוף מניב שקדים. אמנם הפרי שימש כהוכחה – אבל התורה מתעכבת דווקא על התהליך: ניצן, פרח, פרי. הקדושה איננה תולדה של נס מיידי, אלא של צמיחה סבלנית, הדרגתית, נאמנה.
התמונה הזאת מהדהדת את עץ החיים שבגן עדן, עץ של חיבור אלוקי מוחלט שפריו נושא חיי נצח. כך גם הצדיקים – כתמר וכארז הם יפרחו, שתולים בבית ה'. כך גם עם ישראל. כך גם מדינת ישראל.
מדינת ישראל איננה נס חד־פעמי אלא שלב בתהליך היסטורי עמוק של העם היהודי. היום הזה, שבו אנו עדים לפירות שלא נראו זה דורות – פירות של עוצמה מול כוחות הרוע תוך קריאה בשם ה' – הוא רגע שיא במסע של 3,000 שנה. אבל המסע לא תם. הוא ממשיך, על כל המורכבות וההתנגדות שהוא מעורר.
המאבק בין טוב לרע מתנהל לא רק בשדות הקרב של איראן ועזה. הוא נוכח גם בתודעה העולמית, בתרבות, בפוליטיקה. מול הקריאות "מוות לצה"ל" והשוואה בלתי נתפסת של המועמד לראש העיר ניו יורק בין הטרור הפלסטיני למרד גטו ורשה, אנחנו מתבקשים לעמוד זקופים ולחזק את מחנה הטוב.
זהו רגע מאחד. לא מדובר במאבק מגזרי או פולמוס זרמי. כל יהודי הרואה עצמו כחוליה בשרשרת הנצח של עם ישראל נקרא לעמוד שכם אחד. המסע עודנו נמשך, אנו נדרשים להשיב לקריאתו.
