צריך עיון

צריך עיון צריך עיון הוא כתב-עת חרדי דיגיטלי המוקדש למחשבה תורנית

"צריך עיון" הוא כתב-עת חרדי דיגיטלי המוקדש למחשבה תורנית-הגותית. מטרת כתב-העת היא לפתח דיון מעמיק בסוגיות חברתיות ותורניות הצריכות עיון.

08/07/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

בשבוע שבו ישראל הנחיתה מהלומה אדירה על הרוע העולמי – החלישה באופן דרמטי את המשטר האיראני ופגעה אנושות בשלוחותיו – התרחש גם גל עכור של שנאה אנטי־ישראלית ברחבי העולם.

אחד הביטויים המקוממים מכולם נשמע דווקא באי הבריטי, כשהזמר בוב ויילן עמד על הבמה המרכזית של פסטיבל המוזיקה הגדול באנגליה וקרא – יחד עם קהל מעריציו – "מוות לצה"ל". למרבה הבושה, המופע שודר בשידור חי למיליוני צופים בערוץ ה-BBC.
תופעות כאלה מצמררות. הן מחזקות אצלי את התחושה הטובה שליוותה אותנו מאז שזכיתי לעזוב את אנגליה לפני למעלה משלושים שנה. אבל ייתכן שיש לראות בהן חלק בלתי־נפרד מתהליך היסטורי גדול בהרבה – כזה שהתחיל לפני אלפי שנים וממשיך להתגלות לנגד עינינו.

כדי להכריע בין מטות הנשיאים, למדנו בפרשת קרח כיצד ציווה הקב"ה את משה להניח את כל המטות באוהל מועד. למחרת נמצא מטה אהרן כשהוא נושא ניצנים, פורח, ולבסוף מניב שקדים. אמנם הפרי שימש כהוכחה – אבל התורה מתעכבת דווקא על התהליך: ניצן, פרח, פרי. הקדושה איננה תולדה של נס מיידי, אלא של צמיחה סבלנית, הדרגתית, נאמנה.
התמונה הזאת מהדהדת את עץ החיים שבגן עדן, עץ של חיבור אלוקי מוחלט שפריו נושא חיי נצח. כך גם הצדיקים – כתמר וכארז הם יפרחו, שתולים בבית ה'. כך גם עם ישראל. כך גם מדינת ישראל.

מדינת ישראל איננה נס חד־פעמי אלא שלב בתהליך היסטורי עמוק של העם היהודי. היום הזה, שבו אנו עדים לפירות שלא נראו זה דורות – פירות של עוצמה מול כוחות הרוע תוך קריאה בשם ה' – הוא רגע שיא במסע של 3,000 שנה. אבל המסע לא תם. הוא ממשיך, על כל המורכבות וההתנגדות שהוא מעורר.
המאבק בין טוב לרע מתנהל לא רק בשדות הקרב של איראן ועזה. הוא נוכח גם בתודעה העולמית, בתרבות, בפוליטיקה. מול הקריאות "מוות לצה"ל" והשוואה בלתי נתפסת של המועמד לראש העיר ניו יורק בין הטרור הפלסטיני למרד גטו ורשה, אנחנו מתבקשים לעמוד זקופים ולחזק את מחנה הטוב.

זהו רגע מאחד. לא מדובר במאבק מגזרי או פולמוס זרמי. כל יהודי הרואה עצמו כחוליה בשרשרת הנצח של עם ישראל נקרא לעמוד שכם אחד. המסע עודנו נמשך, אנו נדרשים להשיב לקריאתו.

עם שקיעת אבק הקרב, איפה אנו עומדים?מלחמת "עם כלביא" היתה רגע מזוקק כזה, בו נפקחו גם עיני הבשר לראות איך מה שנראה לנו רע ...
02/07/2025

עם שקיעת אבק הקרב, איפה אנו עומדים?
מלחמת "עם כלביא" היתה רגע מזוקק כזה, בו נפקחו גם עיני הבשר לראות איך מה שנראה לנו רע נועד להוביל אל טוב אלוקי מופלא, שאחריו עוד יהיה לנו טוב, ועוד יותר טוב.
חנה שפיגל (טוניק) במבט חיובי על התקופה

יש רגעים של גישוש באפלה, של תהייה: רגעים שהלב מחפש משמעות, מנסה להבין. ויש רגעים אחרים, נדירים, שבלב מתפשט אור של בהירות. המציאות כל כך ברורה ונהירה, והלב – עבור מי שמקש...

29/06/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

באחד הגיליונות של "בעצתך תנחני" השבוע (מאת הרב יעקב בוצ'קובסקי), ציין המחבר את מבוכתו של אברך שסיפר אודות קשייו לנוכח הצלחת המערכה נגד איראן: "כל הזמן אומרים לנו שהכל בזכות לומדי התורה, והצבא זה שום דבר. למעשה, כשאני קורא עיתון אני מרגיש הערצה לצבא, וכשאני עוזב את העיתון אני מנסה לשכנע את עצמי איכשהו, שהצבא לא עשה שום דבר משמעותי. קשה להגיד שאני מצליח".

כלומר, האברך חש בלבול לנוכח הניצחון המדהים של ישראל מול אויבנו, כאשר בלבול זה קיבל ביטוי במתח בין לימוד תורה לבין כוח הצבא. בתשובתו, הרב בוצ'קובסקי ציין שהרי אילו היה מתרחש נס במדינת אחרת ובאמצעות צבא אחר, לא היה מתעורר קושי תיאולוגי כלשהו: הקב"ה עושה לנו ניסים ומצילנו מיד אויבנו. לאור זאת, התשובה הפשוטה היא שכך היא גם אצלנו: ההצלה הניסית מגיעה על ידי פעולות אנושיות, כדרכו של עולם. אין שום קושי.

ועדיין אני משתומם. נניח שהיה מדובר במדינה חרדית, בצבא חרדי ומטוסי קרב מאוישים בטייסים חרדים – האם האברך היה שואל את השאלה? פשוט שלא! כמובן שאנחנו עסוקים במציאות אנושית, ולצד זאת מתפללים שהקב"ה יסייע במעשה ידינו. ומדוע נשאלה השאלה? כי המדינה היא "הם" ולא "אנחנו", הצבא "שלהם" ולא "שלנו", ולכן הפריע לאברך שהצבא ("הם") מציל את הציבור וצריכים להסביר לו שזה נכון גם אצל הגויים. ככה, באמת?

נדמה שהגיע הזמן לתודעה שונה שרבים הולכים ומפנימים. לפי תודעה זו, החדשה, הצבא הוא שלנו, צבא מדינת ישראל ועם ישראל, וכך גם הניסים: לא ניסי אנגליה וצרפת אלא שלנו, כמו בימי בית ראשון (כבר השווה הרב יחזקאל אברמסקי את ניצחון ששת הימים לניסי יציאת מצרים). העיוות מתחיל בהפרדת העם לשנים, חרדים ואלו שאינם, והסתכלות במציאות כולה מתוך מבט של מאבק בין הצדדים. מכאן נולדת השאלה האבסורדית: בשל מי הנס, בשלנו או בשלהם?

לא תם עידן המאבקים. בוודאי, עלינו להיאבק על אופייה של המדינה והסדריה השונים, כולל בתחום הצבא. כך היא דרכה של מדינה דמוקרטית בעלת מגוון דעות ותפיסות. אבל המאבק הוא פנימי. כלומר, נאבקים על "שלנו", לא על "שלהם". אחרי שהחלשנו פלאים את כוחות האופל במלחמה מדהימה מול איראן, אין זמן ראוי יותר להפנים את ההכרה.

לאן הולכים מכאן?"כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא)רב שיח בענייני השעה (זום) - מפגש שנימ...
24/06/2025

לאן הולכים מכאן?

"כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא)

רב שיח בענייני השעה (זום) - מפגש שני
מתי? יום ה' ל' סיון (26.6) בשעה 21:00

אנו חיים בזמנים גורליים, זמנים של גדלות.
בתוך ערפל הקרב, אימת הסכנה והנפלאות העצומות, נתכנס לחשוב יחדיו, לעיין ולשוחח

בתכנית:
בין מזרח ומערב: הזירה הבינלאומית.

21:00 - הרב יהושע פפר: האם מלחמת 'עָם כְּלָבִיא' היא מלחמת 'גוג ומגוג'?

21:15 - ד''ר עמנואל נבון: עם לבדד ישכון? ניהול יחסי חוץ בזמן מלחמה

22:00 - שמואל בן שלום: התוכנית האיראנית להשמדת ישראל ונפילתה: לאן הם הולכים מכאן?

22:45 - סיום משוער

לכניסה לזום >>>
https://herutcenter.zoom.us/j/87392241833?pwd=RGpJT05sVDMyUGVOUDVUd3VlUERPUT09

לאן הולכים מכאן?"כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא)אנו חיים בזמנים גורליים, זמנים של גדל...
22/06/2025

לאן הולכים מכאן?

"כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא)

אנו חיים בזמנים גורליים, זמנים של גדלות.
בתוך ערפל הקרב, אימת הסכנה והנפלאות העצומות, התכנסנו לחשוב יחדיו, לעיין ולשוחח.

אנו מזמינים אתכם לצפות >>> https://youtu.be/6PDsa5JaDVw?si=9LKtruqLYleNQS6K

* הרב יהושע פפר : מבט תורני על ענייני השעה

* הרב דב לודמיר : חייבים לרדת למקלט? - על חובת ההשתדלות בשעת סכנה

* ד"ר עשהאל אבלמן : פרספקטיבה היסטורית על מאורע בסדר גודל תנ"כי

* ד"ר רפאל בן לוי : ניתוח אסטרטגי: מאין באנו ולאן הולכים מכאן?

לאן הולכים מכאן?"כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא)רב שיח בענייני השעהאנו חיים בזמנים גורליים, זמנים של גדלות.בתוך ערפל הקרב,...

08/06/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

"היסטוריה!!" כך התבשרתי שבוע שעבר בהודעת טקסט מלאת רגש. ובהמשך: "אחרי כמעט 2,000 שנה התחדשה עבודת המקדש! קרבן שתי הלחם הוקרב במקום העזרה, הונף כהלכתו על ידי כהן לבוש בגדי כהונה, והכל בפיקוח ובהכוונה הלכתית".

כמובן, יש שידרשו אירוע זו לשבח, ויש שידרשו לגנאי.

הדורשים לשבח יחגגו צעד נוסף בשרשרת הצעדים הבלתי נתפסים של חזרת העם היהודי לציון. אכן, לא ככה דמיינו אותה: לא במחתרות העבריות, לא בדמויות כמו הרצל וז'בוטינסקי ובן גוריון, לא בהמנון "התקווה" ולא באור וחושך המשמשים בערבוביה במדינה היהודית. ועדיין, זה קרה. לא דמיינו את "חידוש העבודה" כאשר שוטרים רודפים אחרי דמות כהן שמצליח איכשהו לתפוס שקית עם שתי הלחם לפני שעמדו לצדו שברו אותם. הנראית לא משהו. ועדיין, זה קורה.

הדורשים לגנאי יסבירו שלא זו הדרך העולה בית ה'. אסור שעלייה זו תהיה נמהרת וחטופה, אסור שהיא תיעשה ללא הסכמה לאומית ובהתנגדות פעילה של רוב מניין ובניין של מנהיגיה הרבניים (וגם הפוליטיים) של העם. להקים מדינה זה עניין אחד, ונשים אותו בצד. לשחק עם תחום הקודש, עם שקיות 'אושר עד' של שתי הלחם תוך בריחה מהמשטרה במקום המקדש זה עניין אחר לגמרי. יש לחשוש שמא ח"ו מעשים אלו יביאו לכדי "פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ".

לכל אחד תהיה נטייה בשאלה זו, לכאן או לכאן. אך בלי קשר לעמדה, שמא ניתן להסכים על תפילה. אנו נמצאים בזמנים מכוננים עבור העם היושב בציון. עוד לא סיימנו מלחמה ארוכה וקשה ברצועת עזה, בעקבות האירוע הנורא של שמחת תורה. לצד החמאס, אויבים גדולים וקשים עומדים בתור. נוסף על כך, אנו נמצאים בצומת דרכים פנימית בכל הנוגע לכניסת החרדים לצה"ל בפרט ולמדינה בכלל, כאשר נראה ברור שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. באופן כללי יותר, זוהי תקופה של כיול ועיצוב מחדש של זהות המדינה ויסודותיה. ולתוך קלחת זו פורץ "חידוש העבודה".

הלוואי שהקב"ה ילמד אותנו, בדרך לא דרך, לדרוש את כולם לשבח.

מגילת רות היא מיתולוגיה נפלאה, עדינה ועמוקה. הדמויות בה – רחמניות, ביישניות וגומלות חסדים, נטועות בצניעות ובאצילות, ובה ...
01/06/2025

מגילת רות היא מיתולוגיה נפלאה, עדינה ועמוקה. הדמויות בה – רחמניות, ביישניות וגומלות חסדים, נטועות בצניעות ובאצילות, ובה בעת טעונות גדלות רוח נדירה. שתיים מגיבורי המגילה הן נשים, והדיאלוגים המצוטטים בשלמותם, מבטאים ראשוניות תרבותית.

ייחודה בכך שאינה מעלימה את מוצאה של רות – גיורת מואב – אלא חוגגת אותו. בועז הוא הדמות המגלמת את החזון התורני: לא המוצא קובע, אלא השאלה "לאן פניו של אדם מועדות". החזון הזה אינו נזקק למגילת יוחסין – מגילת היוחסין נטפלת אליו.

אך יותר מכל זה, מגילת רות היא שיר מופלא על מצוות התורה, ועל הדרך שמצווה גוררת מצווה הגוררת מצווה, עד שהן גוררות את התגשמות החזון התורני כולו – עם הופעתו של המלך המשיח, שיאחד את כולם תחת דגל אחד לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט), ויניח את התשתיות לבניין בית המקדש.

לקראת חג השבועות, אנו מזמינים אתכם לקרוא מאמר יוצא דופן של חיים ברון על מגילת רות וחג מתן תורה:

מגילת רות היא מיתולוגיה נפלאה מאין כמוה. הדמויות המופיעות בה כה תמימות וצנועות, ועם זאת כה גדולות רוח, כה אגדיות, אבטיפוס לגנום הישראלי כולו – "הרחמנים והביישנין וגו....

שחרור ירושלים הפך למציאות דבר שהיה חלום רחוק בעיני יהודים לאורך הגלות; ירושלים חזרה לידים יהודיות. נדמה היה כמעט שחזון ה...
26/05/2025

שחרור ירושלים הפך למציאות דבר שהיה חלום רחוק בעיני יהודים לאורך הגלות; ירושלים חזרה לידים יהודיות. נדמה היה כמעט שחזון הנביאים מתגשם בשלמותו. אלא שגולת הכותרת של העיר, בית המקדש, נותרת חסרה. הוא עדיין דומה אצלנו לחלום רחוק.

במאמר ׳היינו כחולמים: בית המקדש- חלום או מציאות׳ מתמקד אברהם ויינשטיין בשאלה האם הסיבה לכך היא חוסר היתכנות מעשית לבניית המקדש, או שמא הריחוק שלו מאתנו טמון בעיקר בתודעתנו?

לקריאת המאמר >>>

חמישים-ושלוש שנים חלפו מאותו ליל שבועות, שבו זרמו המוני יהודים נרגשים אל הכותל המערבי לאחר שנים ארוכות שבהן הייתה ירושלים שבויה בידי הירדנים. הדיו של המפגש המחודש עם...

25/05/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

קוראים יקרים,
השבוע אמר האלוף (במיל') יאיר גולן את אחד המשפטים הקשים שנאמרו נגד מדינת ישראל על-ידי דמות ציבורית. ישראל, לדעתו אינה מתנהלת כמו 'מדינה שפויה', שהרי "מדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים, לא הורגת תינוקות כתחביב ולא שמה לעצמה מטרות של גירוש אוכלוסייה".

כצפוי, משפט המחץ (ה'תחביב' הישראלי להרוג תינוקות) התפשט כאש בשדה קוצים בקרב אויבי ישראל, והתקשורת הבינלאומית (ובפרט הערבית) ציטטה אותו בהנאה מרובה. ואנו תמהים: כיצד אדם ישראלי, אלוף במילואים שאינו חשוד על שנאת ישראל הוא שנאת יהודים, אומר משפט כה מזעזע ושקרי, כזה השמור בימים רגלים לגרועים באויבנו? יתרה מזאת, הוא אפילו לא חזר בו והתנצל. הייתכן?

עצוב לומר, אבל יאיר גולן מייצג חלק מתוך האוכלוסיה שמצהיר במעשיו ובמילותיו: או שהמדינה שלי, או שהיא לא תהיה. כבר לא מדובר בסירוב בלבד. כמו ישראלים שעודדו את תביעת בית הדין הבינלאומי נגד ישראל או תמכו בחרם נגדה, אצל גולן אם המדינה אינה שלי אז לגיטימי לפעול נגדה, גם באמרות נוראיות שיש בהן הסתה בלתי נתפסת.

השבוע תחגוג מדינת ישראל את יום ירושלים. ליתר דיוק, יום ירושלים הוא חג לאומי שהמדינה תציין, אך רק חלק קטן מתוך האוכלוסייה יחגוג אותו. ואולי כאן הבעיה. אם ירושלים אינה עומדת במרכז המפעל הציוני, מרכז ערכי ורוחני המושתת על התורה ומורשת ישראל, אזי ערכים אחרים ימלאו את הוואקום. למרבית הצער, גם במחיר של הפרויקט כולו.

לאחרונה ביקר הרב יצחק יוסף את השותפות החרדית עם הימין הישראלי: "ימין, ימין, ימין, משוגעים". לא יודע מי המשוגעים, אבל חשוב להבהיר, בוודאי עבור אלו שהמדינה היהודית יקרה להם, מי השותפים שלנו.

גם השנה, חגיגת ל"ג בעומר במירון לא עברה בלי רעש תקשורתי, והפעם סביב הזמנת אליעזר ברלנד, שהורשע בעבירות מין חמורות, על-יד...
19/05/2025

גם השנה, חגיגת ל"ג בעומר במירון לא עברה בלי רעש תקשורתי, והפעם סביב הזמנת אליעזר ברלנד, שהורשע בעבירות מין חמורות, על-ידי משרד ירושלים ומסורת ישראל.

מאמרו של אליהו לוי אודות "מדורות השבט" של היהדות החרדית מסביר מדוע אופי האירוע מזמין מהומות.

לקריאת המאמר >>>

[1]בין התגובות הרבות לאסון הנורא שהתרחש בהילולה במירון בלטו שני קולות מרכזיים. האחד השמיע קול תהייה: "כיצד יתכן שהקב"ה עושה כך לעובדיו?" האחר הטיח קול אשמה: "איך יתכן שה....

18/05/2025

דבר העורך של הרב יהושע פפר:

קוראים יקרים,

השבוע קיבלתי מייל מהאוניברסיטה העברית, ובו קריאה לרגישות ואחריות לנוכח אירועי השבוע הקרוב, בו "חברי הקהילה הערבית-פלסטינית מציינים את הנכבה". תרגום: על יהודים להפגין איפוק ורגישות מול אירועים המציינים את אסון המתמשך של הקמת המדינה, הניצחון הצבאי על אויבנו שקמו עלינו להשמידנו, ומן הסתם צירוף של מחאה על "רצח עם" בעזה.

הקטע הזכיר לי את אירועי רמת בית שמש החרדית. מול הפגנות של קבוצות חרדיות אנטי-ציוניות (להבדיל, כמובן) נגד המדינה וסמליה, תושבי רמת בית שמש ד' יוצאים מבתיהם פעם אחר פעם ומפגינים בעד המדינה, תוך עימות ישיר עם קבוצות הקנאים. בזמן האחרון, יד התושבים על העליונה, וקבוצות הקנאים החלו להפנים שאין מקום להפגין בהתרסה אנטי-ישראלית בשכונה.

כלומר, התושבים מצהירים בקול ברור: אנחנו חלק ממדינת ישראל והפגנת שנאה כלפי המדינה פוגעת בנו. זה לא יעבור בשתיקה. בכך הם מצטרפים ליהודים ברחבי העולם, אלו שניצבים באומץ מול הפגנות פרו-פלסטיניות (פרו חמאס) ומשמיעים קול ברור של תמיכה במדינה ובעם היהודי. תמיכה בטוב.

מנגד, דווקא באוניברסיטה ששמה נושא את התואר "עברית" קורא הממסד לרגישות ושתיקה מול התרסה אנטי-ישראלית של "יום הנכבה". יתאבלו על המדינה, יפגינו נגדה, נגד סמליה ונגד עצם קיומה, ועוד בתקופת פוסט 7.10, זמן שכולנו מבינים את המשמעות. ועל היהודים לשתוק. להפגין רגישות.

ואני חושב על עתידנו הלאומי ושואל את עצמי: מי יהיו כאן הציונים?

אפשר להיות חרדי ולומר תודה על המדינה?במאמר חדש ומעורר מחשבה ב"צריך עיון", מציע הרב יהושע פפר גישה עמוקה ופשוטה: הכרת הטו...
01/05/2025

אפשר להיות חרדי ולומר תודה על המדינה?

במאמר חדש ומעורר מחשבה ב"צריך עיון", מציע הרב יהושע פפר גישה עמוקה ופשוטה: הכרת הטוב כבסיס למערכת היחסים בין הציבור החרדי למדינה. לא חייבים להסכים על הכול – אבל מותר וראוי להכיר בטוב.

הרב יהושע פפר על מרכזיותה של מידת הכרת הטוב ביחס הציבור החרדי למדינת ישראל:
לחצו לקריאה

https://iyun.org.il/sedersheni/duty-of-the-heart-toward-the-jewish-state/

Address

Modi'in Illit

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when צריך עיון posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to צריך עיון:

Share

Category