סיגל אחיטוב - כירולוגיה

סיגל אחיטוב - כירולוגיה אבחון וייעוץ -אישי , עסקי וזוגי.ליווי תהליכים ומנטורינג

כירולוגיה וכירומנטיקה הינן שיטות אבחון סמי מדעיות הנחקרות באמצעים אמפיריים .
שיטה זו עושה שימוש בנתונים ביומטריים חד חד ערכיים בכפות הידיים.
הנתונים משמשים להכרת מבנה האישיות ומכאן ליישומים רבים החל מהשמה תעסוקתית ועד ייעוץ אישי.
לפרטים- 050-7888010, 09-7742786
www.achitov-sigal.co.i

️ אֵין סְתָם דָּבָר בָּעוֹלָם.הַכֹּל נִתְכַּנֵן, וְאַף אֶת הַקֹּשִׁי אֵין לְשָׁוְא.רוחות המדבר מלטפות לֵב כבד, מנסות להפ...
26/09/2025

️ אֵין סְתָם דָּבָר בָּעוֹלָם.
הַכֹּל נִתְכַּנֵן, וְאַף אֶת הַקֹּשִׁי אֵין לְשָׁוְא.

רוחות המדבר מלטפות לֵב כבד, מנסות להפיח תקווה.
בכל צל שנראה כאויב מסתתר סֶּף חדש – דלת למה שמעבר.

כְּשֶׁאלוהים רצה להמליך את דָּוִד – שלח לו את גולית.
כְּשֶׁחִזֵּק את מֹשֶׁה – הכביד את לֵב פרעה.
כְּשֶׁרָצָה לַחֲזֹק את דָנִיֵּאל – נשלח לגוב האריות.

כל קושי הוא לא קיר – אלא סף, שער שמקדים את המתנה.
הלילה החשוך קודם לשחר,
ומתוך האפר נובט יער חדש.

בפרשת וַיֵּלֶךְ – משה נפרד מן העם.
הוא לא עובר איתם את הירדן,
אבל פותח להם פתח לעצמאות:
“יְהוֹשֻׁעַ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ. חֲזַק וֶאֱמָץ.”
הדברים שלו הדהדו,
אך יותר מן הציווי נשמע בהם רמז: אל תישענו לנצח על מנהיג חיצוני. למדתם ללכת בעקבותי, אך כעת עליכם ללמוד ללכת בכוחות עצמכם.

כך בחיים תגדלו עמוד שידרה,
תגדלו את המנהיג שבכם.

הרגע הקשה מתגלה כשער, לא כסוף.
הַקֹּשִׁי הוּא סַף לַמַּתָּנָה,
והכוח שבתוכנו – מחכה להתעורר.
נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הָאֵל,
וּמַה שֶׁנִּדְמֶה כְּסוֹף –
אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח להתחלה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

שבת של תקווה 🙌🏻
שבת שלום ♥️
סיגל

♥️אֵין סְתָם דָּבָר בָּעוֹלָם. הַכֹּל נִתְכַּנֵן, וְאַף אֶת הַקֹּשִׁי אֵין לְשָׁוְא.פרשת ויילך.רוחות המדבר נושבות בין חו...
26/09/2025

♥️אֵין סְתָם דָּבָר בָּעוֹלָם.
הַכֹּל נִתְכַּנֵן, וְאַף אֶת הַקֹּשִׁי אֵין לְשָׁוְא.
פרשת ויילך.

רוחות המדבר נושבות בין חולות זהובים.
הן מלטפות פניהם של אלה הנושאים לב כבד.
מנסות להפיח
תקווה.
העיניים צופות בשמש השוקעת, כשהאור נשבר על סלעים ושברי אדמה.

בכל צל של חומה,
בכל נוף שנראה כאויב,
מסתתר סֶּף חדש – דלת אל מה שמעבר.

בְּעוֹד הלב נִדְמֶה כנושא משא כבד,
הנפש נִבְנֵית,
כעֵצים שֶׁשורשיהם מתעַמְּקִים דווקא בסדקי האדמה.
וככל שהם חוצבים עמוק,
כך יימתקו שורשיהם מהדין.

כְּשֶׁאלוהים רצה למנות את דָּוִד למֶלֶךְ –
הוא שלח לו את גולית,
עומד בפניו כקיר.

כְּשֶׁרצה לגאול את בני ישראל לחזק את משה,
פַּרְעֹה חָרָשׁ תְּנָאִים, ואלוהים הכביד ליבו.
כְּשֶׁרָצָה לַחֲזֹק אֶת דָּנִיֵּאל – הוּטַל אֶל גּוֹב אַרְיוֹת, עוֹנֵה לְרָעָב וְלַחֹשֶךְ.

כל קושי כזה אינו מקרי.
הוא סֶּף, שער שמקדים את המתנה.

אור קטן נצוץ, ואיתו מתחילה הדרך הארוכה אל מה שמובטח.
כֵּן הוּא סוֹד הַדֶּרֶךְ: המבחן קוֹדֵם לַהַתְרוֹמְמוּת,
שנועדה לפקוח עיניים.

הַלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ מַקְדִּים לַשַּׁחַר,
וּבְעֵת שְׂרֵפָה – נִזְרָעִים הַזְּרָעִים לְיַעַר חָדָשׁ.

כאשר הלהבות אוכלות את הישן –
האדמה בדומייה,
מתכוננת להתעבר בזרעים חדשים.

וכך מתוך האפר השחור,
בוקעים נביטים דקים
הנושאים בתוכם יער שעדיין לא נראה.

וממאבק האש המשחיתה –
קומה אחר קומה קמה תפארת העצים,
הצמרות המוריקות והרעננות נושאות את פניהן אל האור,
כאילו הכל נברא מחדש.

בפרשת וַיֵּלֶךְ, משה עוזב את העם לפני הכניסה לארץ.
הוא מוסר את ההנהגה ליהושע.
רגע קשה של פרידה.
רגע של חוסר ודאות.

אך דווקא כאן – במקום בו נראה שהדלת נסגרת –
נפתחת אפשרות לגדילה עצמאית.

בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום.
לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא… וַיהוָה הוּא הָאֹמֵר אֵלָי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

רחש עבר בקהל.
עיניים פעורות, נשימות עצורות.
חרדת נטישה מתגברת.

האיש שהוציאם ממצרים, שהוליך אותם במדבר, שדיבר עם האל — לא ייכנס איתם לארץ.

משה מחייך חיוך קטן, נסתר:

“יְהוֹשֻׁעַ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ. חֲזַק וֶאֱמָץ. לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת.”

הדברים שלו הדהדו,
אך יותר מן הציווי נשמע בהם רמז: אל תישענו לנצח על מנהיג חיצוני. למדתם ללכת בעקבותי, אך כעת עליכם ללמוד ללכת בכוחות עצמכם.

כך בחיים תגדלו עמוד שידרה,
תגדלו את המנהיג שבכם.

משה שעומד על סִפו של מעבר היסטורי
ברגע קשה שאפשר לראות בו את “שער הקושי” : דלת שנראית כסגורה, אבל בעצם פותחת דרך חדשה.

הַקֹּשִׁי הוּא שַׁעַר, לֹא קִיר.
הַסֶּף מְכִין אֶת הַדֶּרֶךְ לְפִתְחוֹ,
והיכולת שבתוכנו מחכה להתעורר.

והלב, גם אם כבד, מתחיל להבין:
כל סֶּף שנראה מאיים הוא בעצם פתח אל מה שמצפה לנו מעבר.

הקושי הזה, אינו סתם.
הוא שער להכנה, צעד הכרחי בדרך למתנה הגדולה המובטחת.

הַקֹּשִׁי אֵינוֹ סוֹף – הוּא הַסַּף לַמַּתָּנָה הַמּוּבְטָחָה, והיכולת שבתוכנו רק מחכה להתעורר.

נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הָאֵל,
וּמַה שֶׁנִּדְמֶה כְּסוֹף –
אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח לִתְחִלָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

שבת של תקווה 🙌🏻
שבת שלום
סיגל ♥️

הרוח הראשונה של הסתיו נושבת בין העצים, משירה עלי זהב ונחושת  זהובים ואדומים אל האדמה.העלים מסתחררים כרוקדים רגע אחרון, ו...
24/09/2025

הרוח הראשונה של הסתיו נושבת בין העצים, משירה עלי זהב ונחושת זהובים ואדומים אל האדמה.

העלים מסתחררים כרוקדים רגע אחרון,
ואז שוקעים חרש, מרפדים את הדרכים בתחושה של סוף והתחלה גם יחד.
האוויר הצלול נושא עמו זיכרון עתיק – סיפורו של גדליה בן אחיקם.
מחר צום גדליה

לא מלך רב־עוצמה ולא נביא כריזמטי, אלא מנהיג צנוע שנשא על כתפיו את תקוות שארית הפליטה לאחר חורבן ירושלים.
הוא ביקש לאחות קרעים, לנטוע שורש באדמת אפר, להשאיר ניצוץ של חיים בארץ חרבה.
אך דווקא שם, מתוך הבית פנימה, קמה עליו יד אח.

הלילה ירד על מצפה.
שקט מתוח עטף את הבית שבו ישב גדליה עם אורחיו.
האוויר היה רווי סכנה בלתי נראית, אך גדליה – בתמימותו – סירב להאמין לאזהרות.

ישמעאל בן נתניה, בן לשושלת מלכותית, נכנס כידיד.
חיוך נסוך על פניו, עיניו מבריקות, והוא נושא עמו לחם ויין לסעודה.
הכול חשבו שמגיע רגע של פיוס, שסעודת שלום תפתח דרך חדשה.
אך לפתע – הברק של חרב נשלפה, ובדם קר, ברגע של בגידה אכזרית, הונף הפגיון.
דם גדליה נמהל בלחם, והאדמה שתתה את התקווה.

כך, בסעודת פיוס שהפכה לשחיטה, נשבר החוט האחרון שקשר את העם לארצו.
לא חומה נפלה, לא צבא זר פלש – אלא אח מבית, מישהו “מתוכנו”.

ומכאן גודל הטרגדיה: הרע האמיתי לא תמיד בא מן החוץ.
הוא יושב לידנו בשולחן, מחייך, לוחץ יד – ובתוכו מתבשלת חרב.

זו האזהרה הנצחית של צום גדליה:
החורבן מתחיל לא במצור ובאש – אלא בלבבות שנקרעים מבפנים, בקנאה, בחשדנות, בתאוות כוח.

ובכל שנה, כשהסתיו משיר את עליו, אנו מתבוננים בהם ונזכרים: יופי וחורבן יכולים לדור יחד באותו רגע.

והשאלה שנותרת פתוחה – האם נלמד לשמור על שולחן משותף מבלי להפוך אותו לשדה קרב?

האם נדע לזהות את הסכנה כשהיא עוד מתחפשת לידידות?
או שנחזור חלילה, שוב ושוב, על אותה בגידה עצמית?

צום זה הוא תזכורת מוסרית והיסטורית: לא תמיד האויב שבחוץ מסוכן יותר מהשנאה והקנאה שבתוך הקהילה או בתוך הלבבות שלנו

צום גדליה – קול דומם אך חד:
החורבן מתחיל מבפנים, אך גם התיקון.

מועדים לשימחה
ללט
סיגל ♥️🙌🏻

“אַרְבַּע חֵיוָת רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַּמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא” (דניאל ז’, ג’)♥️ זוהי אחת הנבואות הדרמטיות והמרתק...
23/09/2025

“אַרְבַּע חֵיוָת רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַּמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא” (דניאל ז’, ג’)

♥️ זוהי אחת הנבואות הדרמטיות והמרתקות ביותר בתנ”ך.
באחרית הימים, כאשר הסערות ייתקפו והעננים יתכסו צלקות על פני הארץ, מתגלה חזון דניאל כעדות נוקבת לגל של טלטלות עזות – הן בממלכות העולם והן בלב האנושי.

תשומת הלב מופנית אל הסרת הלוט:
כל השקרים, כל הרמיות הכל מתמוטט כמגדל קלפים
סוף עידן המסכות והשקר, מסכות הצדק השקריות – ייפרעו כמים שנשפכים על פני האדמה.
כל מעשה נבזה ייחשף, וכל חטא יראה אור.
סוף עידן השקר, החרטא, הצביעות והשפל המוסרי – עומדים לפתחנו.

להלן תחזית חלק מהנבואה :

“אַרְבַּע חֵיוָת רַבְרְבָן סָלְקָן מִן־יַּמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן־דָּא” (דניאל ז’, ג’)

1. ארבע החיות – התמוטטות 4 הממלכות

בפרק ז’ מתוארות ארבע החיות:
• האריה – בבל.
• הדוב – פרס.
• הנמר – יוון.
• החיה הרביעית הנוראה – רומא והמשך כוחותיה.( יש האומרים אירופה)

כל חיה מייצגת אימפריה אדירה,
אך כולן נופלות בזו אחר זו.
בכך מתברר כי כל כוח אנושי הוא זמני. אחרית הימים תתאפיין בהתמוטטות סדרי שלטון עולמיים, עליית כוחות חדשים ונפילת מעצמות עתיקות.

כך מתאר דניאל את החזון:

ארבע חיות אדירות עולות מן הים,
כל אחת שונה מרעותה.
חזיון זה איננו משל בלבד, אלא ציור נוקב של תנועות ההיסטוריה.

כל חיה – אימפריה, ממלכה או סדר אנושי גדול – קמה, מתעצמת ונופלת.

2. סערות ורוחות – הבלבול העולמי

בדניאל פרק ז׳ נכתב:
״חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזוּי עִם־לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא”
“רוחות סערה” – כוחות קוסמיים שמטלטלים את עמודי העולם.

אין זו רוח במובן הפשט, אלא ביטוי לבלבול עולמי, סופה: סדרים ישנים נופלים, יציבות מתפוררת, וממלכות מתהפכות זו בזו. זוהי רעידת אדמה פוליטית ורוחנית גם יחד.

סמל לתנועה עולמית חסרת יציבות: גלים של מלחמות, מהפכות ותהפוכות פוליטיות. העולם יאבד את אחיזתו, והאנושות תתהלך בסחרחורת של חוסר יציבות.

3.עיוות הצדק והשפל המוסרי
שיאו של שפל מוסרי.

החטא אינו מתקיים בשקט אלא גסות גלויה, עטוי מסכות צדק. שליטים, שופטים ועמי עולם יתעטפו בלבוש של משפט, אך משפטם מעוות;
בפיהם מלים גדולות על צדק, ובמעשיהם גזל ושחיתות.
תוך שהם הופכים חוטא לנשכר.
וממליכים עצמם לאלוהי הצדק.

דניאל ח’ מתאר: “בְּשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים” – כלומר, תחת כסות של שלווה, תתפשט באין מפריע השחתה מוסרית עמוקה.
זוהי השעה שבה החברה מאבדת את היכולת להבדיל בין אור לחושך, בין אמת לשקר.
בין צדק למתחפש לו.

4. חשיפת הרשעות
המחזיקים ברשעותם ייחשפו ויעלמו.

הנבואה קובעת: “וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד” (דניאל י”ב, 3). המסכות לרשעים אינן עומדות לעד; האמת האלוקית חודרת, חוצבת לוחות ליבם של בני אדם, וחושפת את עומק המוסר או עומק הרשעה.
הצדיקים – אלו שעמדו באמת, גם בחושך – יזהרו כנצח.

5. אחרית הימים – משפט ותקווה

מסקנה נוקבת:
1. טלטלות עולמיות – מלחמות, מהפכות, התמוטטות משטרים.
2. שפל מוסרי – עיוות הצדק, מסכות של משפט שקרי, רשעות מוסתרת.
3. חשבון אלוקי – דין צדק נצחי, שבו נחשף כל מעשה וכל כוונה.רשעים כבר לא יעלוזו.

6.
משבר רוחני וגלותי
שעת אחרית הימים אינה רק של אסונות פיזיים; היא גם גלות מוסרית ורוחנית. העם ימצא עצמו במצב של בלבול, עוולות יפרצו, והערכים המוסריים ייבחנו.
מסכות הצדק שנראו בלתי ניתנות לערעור יפלו, והצדק האלוקי המוחלט יוקם במקומן.
לא הצדק שנכתב בידי בעלי אינטרס ומשמר פערים, רשע ועיוות הדין.

העולם עובר טיהור — הרשעים יאבדו את כוחם, והצדיקים יצאו לאור; אך בטרם זאת תבוא תקופה קשה שמצריכה תשובה ומודעות מוסרית.

הרשעים – האוחזים בהון ובכוח – לא יעמדו ביום הדין.
מי שהתעטף במסכת צדק כפולה ייחשף לעיני כל;
ומנגד, מי ששב מחטאו והלך בדרך הישרה – ימצא רחמים, אף אם בשעה האחרונה.

נבואת דניאל איננה חזון של חורבן בלבד, אלא קריאה עזה להתעוררות.
האדם נדרש לבחור: האם יוסיף לשקוע באשליית הכוח והתהילה, להיאחז בצדק מעוות ובכוחנות מדומה – או שיקום, יודה באמת, וילך אחר אור הצדק והטוהר.

כי אחרית הימים תכריע – לא לפי חוזק ממלכות, לא לפי עושר או תהילה, ואף לא לפי השכלה ותרבות; אלא לפי טוהר הלב, יושר המעשה, ומוסר אמת.
כל מה שמושתת על שקר, אשליה ומראית־עין יתמוטט – אם באסון טבע, אם במלחמות חיצוניות, ואם באמצעות אויב פנימי שיכרסם בו מבפנים.

על פי חזון דניאל – ביום ההוא לא יהיה העולם כאשר היה;
הממלכות תקרוסנה, המסכות תיקרענה, והסדרים יתהפכו.
העולם יעבור טיהור: הרשעים יאבדו את כוחם, והצדיקים יצאו לאור. אך בטרם יגיע האור – תבוא תקופה קשה, זמן של דין, של חשבון ושל דרישה לתשובה ולמודעות מוסרית.

לפיכך הנבואה איננה רק זעקת אזהרה, אלא גם קריאת התעוררות – לאדם היחיד, לעם ולעולם כולו:
“שובו מדרכיכם הרעות, הודו על חטאיכם, כי הרחמים שמורים לאלו המתחרטים באמת.”

חזון דניאל אולי נולד בעת קדומה, אך הוא בוער גם היום. אנו חיים בעידן של טלטלות: מדינות קמות ונופלות, מערכות פוליטיות מתערערות, סדרי עולם משתנים.

ובמקביל – אנו עדים לשחיקה מוסרית חריפה: מנהיגים מדברים בשם “ערכים” ובמעשיהם בוגדים בהם; חברות מטיפות לשוויון ולצדק, אך מונעות בידי אינטרסים צרים.

והשאלה הגדולה: האם אנו כבר בתוך אחרית הימים?
הנביא איננו מגלה לוח זמנים מפורש, אך הוא מציב סימנים ברורים:
• כאשר אימפריות אדירות מתמוטטות בזו אחר זו – סימן שהעולם מתקרב לשעת הכרעה.
• כאשר גובר גל עולמי של אנטישמיות, דיכוי דתי ומלחמה רוחנית נגד אמונה ויהדות – סימן שהמאבק בין הקדושה לרשעה מגיע לשיאו.
• כאשר בלבול מוסרי משתלט, צדק ושקר מתערבבים, והחברה מאבדת את היכולת להבחין בין אמת לשקר – סימן שהמסכות עומדות ליפול.

נבואת דניאל מדגישה: כשהחלו הסימנים להתגלות
לא יימשך הדבר לנצח. יש דין, יהיה דיין, יש חשבון, ויש רגע שבו כל מסכה תיקרע.

בקרוב בקרוב נבין שנבואה ניתנת לחכמים – כי לשוטים היא חידה נעדרת מפתח.

חג שמח
שנה טובה
סיגל 🙌🏻♥️

שהשנה תהא פשוטה,כל דבר יוחזר למקומו – כָּל דָּבָר בְּמְקוֹמוֹ יָקוּם.האור יהיה אור,והחושך יהיה חושך,והבהירות תאיר דרכים ...
22/09/2025

שהשנה תהא פשוטה,
כל דבר יוחזר למקומו – כָּל דָּבָר בְּמְקוֹמוֹ יָקוּם.

האור יהיה אור,
והחושך יהיה חושך,
והבהירות תאיר דרכים נסתרות.

הצדק יהיה צודק,
הרשע יורשע,
האמת תחשף באמיתותה.

הגולים ישובו אל מכורתם,
והאסורים בגופם ונפשם יותרו לביתם,
והנשבים בליבם ישובו לביתם.

הצדיק יגיל וישמח,
והעיניים ייראו את שהלב מבין,
והשכל ידע.

וגר זאב עם כבש,
ונמר עם עז ילין בשלום,
והספקות יתפוגגו כערפל בוקר.

שמחת הפשטות תתנוסס על כל לב,
והכל יונח במקום, ברור, כפי שנברא.

קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ,
וּכְבוֹד ה’ עָלַיִךְ זָרָח.
שנה טובה ומיטיבה ♥️🙌🏻🫶🏻
סיגל

והנה, אחרי כל הלילות, כל ההמתנות, כל הדמעות והלהבות – נשאר האדם עומד מול עצמו ויכול לראות את האמת:האהבה בתנ״ך, בימי קדם ...
20/09/2025

והנה, אחרי כל הלילות, כל ההמתנות, כל הדמעות והלהבות – נשאר האדם עומד מול עצמו ויכול לראות את האמת:
האהבה בתנ״ך, בימי קדם
כמו בחיים היא כוח שאין לכבותו.
היא גם מחלה וגם תרופה.

בתנ״ך במקרים שונים אהבה מתוארת כמחלה,
והיום ב ־DSM-5 כ
“תסמונת שברון לב”
Broken Heart Syndrome/
Takotsubo Cardiomyopathy

דוד מתעורר ממִשכּבו, לִבּוֹ בוער כאילו חום הלילה שתקף את עורו.
העיר שקטה סביבו, דוממת, והירח נשפך על הגגות כאור רך וקר.
אך בתוך שקט זה, ליבו לא מצא מנוחה; עיניו נדדו מעל החומות, מחפשות, רודפות.

והנה ראה — אישה על הגג, מימיה נוטפים גולשים על גופה העירום, שערה רטוב מנצנץ נודד על כתפיה, עורה בוהק באור הירח

״וַיַּרְא אִישׁ אִשָּׁה רוֹחֲצָה, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד״

דויד נרגש, מיוזע, גופו כולו מתעורר…
זכרותו מסתחררת.
והיא ?
היא איננה יודעת כי עיני המלך עליה, רואות, שותות ונושפות.
זהו אין מנוס.
באותו רגע אין מלך ואין לוחם, רק איש נמס באהבתו.
הוא ״נפל״ נשבה.

וישלח דוד ויקרא לה, והיא באה.
צעדיה רכים, בגדיה נוגעים בעור,
הריח שלה מגיע לנחיריו
ריחות מסממים של מור לבונה ונפת.

הקרבה ביניהם בוערת, אין להשיב.
ותבוא אליו וישכב עמה.

האהבה הזאת תביא עמה צללים: חרב תבוא לבית דוד, סוד ייחשף, כאב ירדוף.
בת־שבע – היא מחול תשוקה נשיקה ומתנה, אך גם שברון ודם.

אך זו לא כאהבת יעקב לרחל.
שם ברית של שנים, דמעות והמתנה;
כאן להבה חטופה, מסחררת, אין לה יסוד.
כאש נדלקת ברוח ומכלה את אשר סביבה.
14 שנה יעקב המתין לה.

הלילה ירד על שדות חרן.
הבאר עטופה אבנים, הרועים ממתינים, והאוויר מתוח כמו לפני סערה. ופתאום — היא מופיעה. רחל.
עיניה כעין התכלת, צעדיה רכים, אך סביב דמותה עולה אור שלא מן העולם הזה.

ויהי יום, וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב וַיָּבֹא אֶל הַבְּאֵר-

יעקב, זר עייף מן הדרך, רואה אותה והעולם שלו נאלם.
אין עוד אבנים, אין עוד רועים, רק היא.

הוא ניגש, ידיו אוחזות באבן הכבדה שעל פי הבאר, אבן שרבים לא יכלו להזיז. הוא מניף אותה לבדו, כאילו היה לבו בעצמו מניף אותה.

רחל מתקרבת…קווצות שערה נופלים על כתפה, זיעה חמה על עור חלק,
יעקב נושם נשימתו,
ליבו עומד להתפוצץ.
היא קרובה, נגיעה של עור על עור, נשימתה חמה, ידיה נוגעות בעדינות אך מתעקשות, רטט בגוף.
ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה וַיְהִי בְּעֵינָיו כִּימֵי אֶחָד בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ.

ושפתיו נושקות לה — נשיקה ראשונה, חטופה, מלאה עוז ותשוקה.

כך מתחיל אחד מסיפורי האהבה הגדולים שידע המקרא.

שבע שנים יעבוד יעקב בעבורה, ושבע נוספות אחרי שנרמה.
ארבע־עשרה שנות המתנה, אבל האהבה — אינה נכבית. הכתוב מספר: “ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה”.
כל יום כבערה, כל שנה מתוך 14 שנים כהרף עין.

מי שזכה לאהבה כזאת יודע שאין כוח בעולם שיכבה אותה.

רחל איננה רק נערה יפה, היא חלום בוער, אש שאינה יודעת שובע.
שבע שנים יעקב עמל בעבורה, כל לילה מדמיין את גופה בזרועותיו, כל בוקר קם לעבודה.ועוד שבע שנים.

לעומתו
דוד ידע: אהבה יכולה להיות גן נעול ומקור חתום, אך גם גחלת צורבת.
הכוח שמחיה הוא גם הממית.

כי האהבה בתנ״ך היא לא אגדה עתיקה.
היא סרט מתח קדום, היא תשוקה נושמת, היא דם ולב ונשימה.
היא הכוח שמכונן בריתות, מפרק ממלכות, מצית שדות.
והיא עדיין בוערת גם בנו.

בתנ״ך האהבה היא לא נוף רך של שקיעות.חןל לבן ודקלי קוקוס.
היא אש בוערת, לפעמים מרפאה, לפעמים מכלה.
היא מניעה אנשים לחכות שנים, להקריב, להילחם;
היא עלולה להפוך רצחנית.
אבל דווקא משום כך היא אמיתית.

התנ״ך מספר לנו את מה שאנחנו שוכחים,
אהבה אמיתית היא לא רגע — היא עלילה.
היא גם וגם.
גם החיים וגם המוות.
גם אור וגם חושך, גם חיים וגם מוות.
היא מניעה, היא מעלה, היא מורידה, היא בונה, היא הורסת.
היא מתח, היא מלחמה,
היא נשיקה ראשונה ליד באר, או דלת נעולה שנדפקת בלילה.

היא כוח ששובר לבבות ובונה עולמות.
היא תשוקה, חיבור, וחברות ועבותות של מציאות נכרכים בה.

כמו הפסוק המקסים
הציורי משיר השירים:
״שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״
תיאור
של קִרבה מאוד אינטימית – יד שמאל של האהוב מונחת מתחת לראשה, ויד ימין עוטפת אותה בחיבוק אולטימטיבי .

כי אהבה היא גם דין וגם חסד .

ליבו של האדם נמס בתוך האהבה, ובאותו הזמן הוא נושא עליה אחריות כבדה; כי כל תשוקה, כל קשר, כל מבט – טומן בחובו גם טוב וגם צער.

כך עומד דוד, כך עומד יעקב, כך עומדת כל נפש שבאהבה.
העיניים רואות, הלב בוער, הגוף רועד, אך האהבה ממשיכה – בלתי נמנעת, בלתי ניתנת להשתקה.

עלילת חיים.
היא חיבוק, היא דמעה ונשיקה,
היא סערה ושקט יחד.
מי שעומד מולה באומץ, נושא את הכאב וההתרוממות כאחד.
וזוכה.

כי במציאות,
גם בשמים וגם באדמה,
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפו אותה
כח
״מַיִם רַבִּים לֹא יְכַלּוּ לִכְבוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וְנְהָרוֹת לֹא יְשַׁטְּפוּהָ״

שבת שלום
סיגל ♥️🙌🏻

השבת האחרונה לפני פרשת ניצבים ולפני פתח השנה החדשה מזכירה לנו כי כל רגע בחיינו הוא עמדה לנצח.הסוף נעוץ בהתחלה “הִנֵּה נִ...
19/09/2025

השבת האחרונה לפני פרשת ניצבים ולפני פתח השנה החדשה מזכירה לנו כי כל רגע בחיינו הוא עמדה לנצח.
הסוף נעוץ בהתחלה

“הִנֵּה נִצַּבְתָּ הַיּוֹם עַל־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ… לִבְחֹר בָּךְ חַיִּים או מָוֶת, בָּרָכה או קְלָלָה” (דברים ל, י”ט–כ) – לא על הארץ בלבד, אלא על שדה ליבך, שבו הבחירה בידך: לבחור אור או צל, סליחה או כעס, אהבה או ניכור.

משה ממשיך בנאומו להזכיר:
“וְאַתָּה וְזַרְעֶךָ בָּחוּר בְּחַיִּים, לְמַעַן תִחְיֶה אַתָּה וְרְבוּת יָמֶיךָ” (דברים ל, ט) – קריאה לתודעה ולבחירה מודעת, שמעצבת את דרכך.

כעת, בעֵת סְמֵיכָה זו, הוי ער למעשיך,
כי כל צעד קטן משנה את דרכך.
קח נשימה של תובנה,
הרם את עיניך אל הבלתי נראה, ובחר בטוב – למען תזכה לפתוח השנה החדשה עם לב חופשי, רוח של תקווה, ונפש רגועה

תסיימו את מה שצריך להשלימו –
תסגרו מעגלים,
הרפו מטענים,
השלימו את דרככם – כדי שתוכלו להתחיל מחדש.

רק מי שמסיים, יכול להרים כנפיים;
רק מי שמסדר את מטעניו הפנימיים, יכול להיכנס אל השחר החדש,
השנה החדשה
עם לב פתוח ורוח חופשית לאמונה ותקווה חדשה

בשורות טובות
שבת שלפני
שבת שלום🙌🏻
סיגל ♥️

שלושה שבועות של כאבים בחזה, דופק מהיר, בחילה, לילות טרופי שינה ותחושת נימול ביד.היא בטוחה: זה הלב. משוכנעת שהיא בעיצומו ...
19/09/2025

שלושה שבועות של כאבים בחזה,
דופק מהיר, בחילה, לילות טרופי שינה ותחושת נימול ביד.
היא בטוחה: זה הלב. משוכנעת שהיא בעיצומו של ארוע לבבי
אבל הבדיקות? תקינות. (אק״ג / אקו / טרופונין)

‏היא מודאגת, בעיקר חוזרת שוב ושוב על אותו משפט:
״אני לא מכירה את עצמי, משהו בגוף שלי השתנה לחלוטין, לא יודעת מה עובר עליי״.

״את נוטה לשכוח הרבה? לאבד חפצים ?מזיעה המון?
יש עייפות כבדה? איך החשק, המוטיבציה, החשק המיני? מה עם השינה? מצב רוח ירוד?״
אני שואלת.

היא משיבה כמעט על הכל בחיוב

התמונה מתבהרת – זה לא קשור ללב הפיזיולוגי.
זה לא התקף לב, בדיוק כפי שמסר לה רופא המשפחה והקרדיולוג.

יש הבדל ברור בין כאב לבבי אמיתי – שמרגיש כמו משקל כבד ולוחץ על החזה – לבין כאב שמקורו בהפרעה הורמונלית או בהתקף חרדה, שמופיע כלחץ, מועקה או קושי בנשימה.

האבחנה שלה – מדובר בפרי־מנופאוזה.
האבחנה מהותית לגבי הסיבה – גם להרגעה, וגם לטיפול מתאים.

אבל אצלה היה עוד משהו בסיפור.
״בת כמה את?״ אני שואלת.
– 46.

״מה עוד קרה בסמוך או ממש בגיל הזה אצל ההורים שלך?״
היא עוצרת לרגע, ועונה:
״לפני 26 שנה
אמא שלי נפטרה בדיוק כששוחררתי מהצבא.
תיכננו לנסוע יחד למקום שגדלה לטיול שורשים…
אמא הייתה בת 46.
שנה לאחר מכן גם אבא שלי נפטר במפתיע – לא הספקנו אפילו לחגוג לו את מסיבת ההפתעה לגיל 50״.

אנחנו בודקות יחד: יש קשר נבדק רקע לבבי גנטי? סיבה היסטוריה הפרעות תורשתיות? איסכמיה? היפרליפידמיה? מום מולד?
התשובה – לא.
מתברר שאצל אמא הייתה הפרעה חשמלית על רקע הולכה, ואצל אבא – סוכרת לא מטופלת שהסתבכה.

אולי הסיבה שהלב שלהם נדם בגיל שהיא נמצאת בו עכשיו –
יצר את ההקשרים את הפחד שתפס אותה רגע לפני שהיא חוגגת 46 (בחודש הבא).

הבדיקות בהמשך הפרופיל ההורמונלי הוכיח אכן פרי־מנופאוזה.

אבל ההקשרים הפסיכולוגיים שאנחנו יוצרים במוח – והאופן שבו הם נרשמים בגוף –
חורצים וחורתים.
מה שנחרט בזיכרון הנפשי עשוי להתגלם בתסמין גופני, ומה שהגוף משדר לעיתים הוא ההדהוד הפיזי של סיפור הנפש.

‏לא רק לוחם בעזה או בשדה קרב פוגש בטראומה.
ככה שנים אף אחד לא מכין אותך לזה,
הארוע לכאורה מסתיים
אבל המלחמה ממשיכה להתרחש במוח.

זה רק נדמה כאילו החיים ממשיכים.

התסמין אולי הבולט ביותר הוא כהות רגשית,
ככה היא הרגישה היא לא הצליחה לעורר בעצמה רגש עמוק
כלפי אף אחד.

הרגישה מרוחקת כאילו היא חיה בתוך כלוב. כאילו הלב נעול.

היא נתקעה בטראומה כולם המשיכו היא חיה בפיסת זמן כאשר כולם המשיכו בחיים, אבל במקביל לשלה.
והמוח ?
‏המוח לא שכח לא שכח
אצלו נרשמה הסכנה
‏מסלולי הסכנה בעקבות זיכרון קשה מודחק
יכולים להפגיש אותנו עם ״המוות״ שוב ושוב .
‏על פניו היא ״חיה״ מגיל 20 עבדה למדה הקימה משפחה ובכל זאת זה ארב לה
בכל פינה …

כאשר טראומה נרשמת בזיכרון, הגוף מגיב: הוא מתארגן פתולוגית, יוצר סימפטומים ומסלל מחלות – עד שהנפש מצליחה לעבד ולהשלים.

מזל טוב לגיל 46
שמזכיר לה שעכשיו באמת צריך לחיות.
לא ליד.

‏בשורות טובות ושבת שלום
סיגל 🙌🏻

♥️ נשים חיות בסרט בלי כתוביות.שפת נשים – שפת גברים.בלי מתורגמן? הלך עליך.נשים מדברות רגשות.גברים שומעים מילים.ופה בדיוק ...
16/09/2025

♥️ נשים חיות בסרט בלי כתוביות.
שפת נשים – שפת גברים.
בלי מתורגמן? הלך עליך.

נשים מדברות רגשות.
גברים שומעים מילים.

ופה בדיוק נולד הפער שצריך בשבילו מתורגמן.( שני טיפים גדולים בסוף להבין אותנו)

איך אני אמור להבין אם את אומרת משהו אחד,
ומתכוונת למשהו אחר?

הטרגדיה הזוגית, מה שזוגות מכנים “בעיית תקשורת” –
הפער שבין מה שאני אומרת ( יותר נכון מתכוונת)למה שאתה שומע.

נתחיל מהשורה התחתונה:
גברים לא ״אוטיסטים״, ונשים לא “מדברות” באמת במילים-
הן מדברות במה שבין המילים.

נשים לא רוצות שתבין את המילים.
הן רוצות שתבין אותן. 💡

דוגמאות לפערי תקשורת:

👈אני: “כלום, כלום הכל בסדר״
הוא שומע: “אין בעיה.”
למה באמת התכוונתי: “זה הכול הכל, ואתה הבעיה.”

👈אני: “לא משנה, תשכח מזה.”
הוא שומע: “אין בעיה, היא מוותרת.”
למה באמת התכוונתי: “משנה ועוד איך משנה ואבו אבוהו אני כועסת/נפגעתי, ואני רוצה שתראה את הפגיעה שלי ותתייחס אליה, גם אם אני מנסה להסתיר.”

👈אני: “אני פשוט רוצה להיות לבד קצת.”
הוא שומע: “בסדר, הלך עליי עכשיו אולי היא כועסת / רוצה להיפרד .”
למה באמת התכוונתי: “אני רוצה שתכבד את הצורך שלי, אבל תישאר כאן קרוב אם אני צריכה אותך.”

👈הוא: “את כועסת?”
אני: “לא.”
למה באמת התכוונתי: “ברור שכן, אבל אם אתה לא יודע למה אז זו מהות הבעיה – תתחיל לחשוב מהר.”

👈הוא: “עשיתי משהו?”
אני: “לא.”
הוא שומע:״ הכל בסדר יוצאים ממצב כוננות״
למה באמת התכוונתי: “עשית, ועוד איך. ואם לא תבין לבד – זו הבעיה האמיתית.”

👈הוא: “הכול טוב איתך?״
אני:״ הכל מצויין״
הוא שומע: “מעולה, אפשר להמשיך.”
למה באמת התכוונתי: “הכול רחוק מלהיות טוב. עכשיו נראה אם באמת אכפת לך.”

👈אני: “תגיד לא יכולת ל…?”
הוא שומע: “שאלה תמימה.לא עשיתי לא יכולתי נקסט״
למה באמת התכוונתי: “ברור שיכולת! פשוט לא רצית. אני לא בראש סדר העדיפות שלך וזה כבר סיפור אחר.”

👈אני: “מה שתרצה.”
הוא שומע: “סבבה חופש מוחלט.”
למה באמת התכוונתי: “יש תשובה אחת בלבד שהיא נכונה. אם תבחר אחרת – זה יוכיח את חוסר ההתחשבות שלך זה נרשם.”

👈הוא:״ את צריכה עזרה משהו מחר כי…״
אני:״ סבבה אסתדר כבר לבד ״
למה באמת
התכוונתי: ״ הינה עוד פעם הוא מתחמק מלתת יד בבית״

👈הוא: ״בא לך לצאת לעשות משהו?״
אני:״ לא יודעת מה שבא לך״
למה באמת התכוונתי :״ עוד פעם הוא לא יוזם כלום, שכח שב23 לחודש יש יום נישואין נראה אם יזכור בכלל את יום ההולדת שלי״

כי גברים שומעים מילים.
נשים מדברות רגשות.
ומי שלא מבין – תמיד ירגיש מתוסכל.

כי גברים ״מתעקשים״ להבין מילים.
ונשים? הן רוצות שיבינו אותן.
ומי שלא קולט את זה – תמיד ירגיש שהוא חי בסרט בלי כתוביות.

הסוד הראשון♥️ :
‏ לפעמים גם אנחנו לא יודעות מה אנחנו רוצות,
מה מתסכל או מפריע לנו.
אנחנו צריכות מישהו שישים לב לקושי שיסביר לנו את עצמנו, כשאנחנו לא מצליחות להבין לבד.

אנחנו לא רוצות שתתרכז רק במילים.
אנחנו רוצות שתראה את מה שמעבר:
את הרגש כשאנחנו שותקות,
את הסערה כשאנחנו מחייכות,
ושתדע לחבק – עוד לפני שביקשנו. ❤

הסוד השני ♥️
זה לא מה שאנחנו אומרות.
‏זה מה שאנחנו מתכוונות
זה מה שאנחנו מרגישות, אבל לא תמיד מראות.
אנחנו מחפשות את מי שיכול לקרוא אותנו בין השורות,
לדעת מתי לפנות, מתי לחבק, ומתי פשוט להיות שם. ❤️
בלי שנגיד או נבקש.


גם אם אתה לא מצטיין בטלפתיה –
פשוט תעשה, תיזום, תזמין, תושיט יד, תחבק.
גם כשאנחנו אומרות במילים( ההיפך), אנחנו מצפות שתבין את הסאב-טקסט. 🫶🏻

והכי חשוב – תשאיר לנו את הזכות להתלונן. כן, לפעמים זה לא עליך.

זוגיות, לא פשוט בכלל.

החדשות הטובות?
אחרי כמה שנים נולדת שפה ייחודית,
בלי תואר בבלשנות או בלינגוויסטיקה –

שפה זוגית, שמסבירה גם את מה שלא נאמר.
או כזה שנאמר רק במבט עיניים.

עוד משפטים המתארים בהומור את הפער בתגובה הראשונה
הפוסט לבעלי הומור למי שלא הבין מומלץ להישאר עם בני מינו ☺️
בשורות טובות
אמן
סיגל ♥️

🌹 אותנטיות או מסכה?״אני כזה, ככה אני״ – הפך לסוג של עלה תאנה.קוראים לזה כנות, אבל לרוב זו בריחה: חוסר ויסות, פחד משינוי,...
15/09/2025

🌹 אותנטיות או מסכה?

״אני כזה, ככה אני״ – הפך לסוג של עלה תאנה.
קוראים לזה כנות, אבל לרוב זו בריחה: חוסר ויסות, פחד משינוי, הסחה מאחריות.

אנשים מציגים את עצמם כ״אותנטיים״,
אבל מתחת למסכה מסתתר פחד: להסתכל על עצמם באמת, לקחת אחריות, ולהישאר חשופים.
לצעוק את האמת שלהם זה לפעמים פשוט להעביר אשמה על אחרים.

לא כל מה שאני מרגיש חייב להיאמר.
לא כל דחף רגשני הוא אמת.
לפעמים דווקא היכולת לעצור, לחשוב ולהיות קצת לא אני – היא מה שבונה זוגיות, חברות ואנושיות.

חברה לא בנויה על אנשים שמספקים צרכים רגשיים מיידיים ומקראים לזה אמת.
הכוח האמיתי הוא לא לומר הכל –
אלא לדעת מתי לשתוק, מתי להתאפק, ומתי לפנות מקום לאחר.

כנות אמיתית לא פוטרת מאחריות – היא מחייבת אותה.
אותנטיות בלי אחריות? זו לא אמת – זו מניפולציה זולה.
מי שבוחר בנוחות על פני גדילה, מסתתר מאחורי הצהרות נוצצות.

💡 אמת אמיתית מחייה. אם היא פוגעת בלי אחריות – זו כבר אכזריות בתחפושת של אותנטיות.

♥️ לאנשי באמת אמת – זכרו: חופש אישי נגמר במקום שבו מתחילה מודעות ואחריות.

🌹 פולחן בשם “אותנטיות”אמרו לכם ?״אני כזה, ככה אני״ – 4 מילים שהפכו לעלה תאנה.מילות הצהרה שמשמעותן: עכשיו אתה צריך להכיל ...
15/09/2025

🌹 פולחן בשם “אותנטיות”
אמרו לכם ?
״אני כזה, ככה אני״ – 4 מילים שהפכו לעלה תאנה.

מילות הצהרה שמשמעותן: עכשיו אתה צריך להכיל אותי – בכל מצב, בכל רגע, בלי תנאי.

עסוקים בלצעוק את האמת שלהם, להיות “אותנטים”.

אבל מה שמתחפש ל”כנות” הוא לעיתים חוסר ויסות ופחד להתמודד עם עצמם באמת,
ולעיתים – פעולת הסחה.

אלו שצועקים את האמת שלהם,
בעצם משקרים ומגלגלים על האחר,
על בן זוגם,
אשמה.
כי אם אני אוחז באמת,
אז כפועל יוצא – אתה שקרן.

כולם עסוקים בלחשוף את הערווה של האחר בשם “האמת”.
לקרוע מסכות, להראות לכולם מי עומד מולם “כמו שהוא באמת”.

אבל מה שמתחפש ל”כנות” הוא לרוב חוסר רצון להשתנות – ולפעמים גם חוסר יכולת לקחת אחריות.

לא כל מה שאני מרגיש חייב לצאת החוצה.
לא כל מה שבא לי – ראוי להיאמר.

ולפעמים דווקא היכולת לעצור, לחשוב, ולהתאמץ להיות קצת “לא אני” –
זה מה שהופך אותנו לבני זוג טובים, חברים טובים, בני אדם.

חברה ומערכות יחסים לא בנויים על אנשים שעושים “צרכים רגשיים” באמצע הסלון וקוראים לזה אמת.

אל תאבדו שליטה על הסוגרים בשם “האמת”.

אל תמליכו את חוסר הוויסות שלכם לדרגת “אלוהי האותנטיות”.
זה לא אותנטי – זה פשוט חוסר שליטה.

העולם לא זקוק לעוד אנשים שזורקים הכל על השולחן.

העולם זקוק לאנשים שיודעים מתי לשתוק, מתי להתאפק, מתי לספור עד עשר.

הכוח האמיתי הוא לא בלהגיד הכל – אלא ביכולת לשתוק כשצריך,
לבחור מתי לא להיות אני,
ולפנות מקום למישהו אחר.

מה יותר חשוב במערכת יחסים – להיות “100% אותנטי” בכל רגע?
או לדעת להיות קצת “לא אני” כדי שיהיה מקום גם ל”אחר”?

אלו שצועקים “אותנטיות” – מסתווים.
הם לא אמיתיים – הם מסתירים.
ומתחת למסכה של “כנות” מסתתר פחד:
פחד להסתכל על עצמם, פחד לקחת אחריות, פחד להישאר חשופים.

האמת? הם לא מחפשים אמת.
מה שמעניין אותם זו תחפושת נוצצת, שמסתירה את מה שבאמת שם.

ואם אתם אנשי אמת – תזכרו:
חופש אישי נגמר במקום שבו מתחילה מודעות ואחריות (אישית, זוגית, חברתית).

אז בפעם הבאה שמישהו מתהדר ב־
“אני כזה, אמיתי, אומר כל מה שאני מרגיש” – תדעו:
זו לא אותנטיות, זה חוסר ויסות.
זה לא אומץ, זה פחד להתחייב לשינוי.
זו לא כנות, זה אגו שמחפש אליבי.

אותנטיות בלי אחריות היא לא אמת – היא מניפולציה זולה.

כנות אמיתית לא פוטרת מאחריות – היא מחייבת אותה.
ומי שמסתתר מאחורי “אותנטיות” כדי לא להשתנות,
פשוט בוחר בנוחות על פני גדילה.

אמת אמיתית מחייה – אם היא ממיתה, זו כבר לא כנות, זו אכזריות בתחפושת של אותנטיות.

כי אמת בלי אחריות – היא לא אמת. היא אליבי.

ערב טוב,
לאנשי באמת אמת ♥️
סיגל

אני רוצה שיכיל אותי.🧐שיחבק.🧐שיחזר.😌🥶♥️שיתמוך.שיחשוק.שיאהב.שיפתיע.שיתעניין.שיהיה רגיש.שיהיה קשוב.שייתן לי ביטחון.שיגרום ל...
13/09/2025

אני רוצה שיכיל אותי.🧐
שיחבק.🧐
שיחזר.😌🥶♥️
שיתמוך.
שיחשוק.
שיאהב.
שיפתיע.
שיתעניין.
שיהיה רגיש.
שיהיה קשוב.
שייתן לי ביטחון.
שיגרום לי להרגיש נחשקת.
שייתן לי הרגשה שאני יחידה בעולם.
שירים אותי כשקשה.
שיהיה חזק, וגם עדין.
שידע בדיוק מה אני צריכה – גם כשאני לא אומרת.
שיהיה סלע וגם ים, מגן וגם משענת.

חלאססססססססססססססססס

אבל… ומה איתו?
מה הוא מקבל ?
מי רואה אותו?
מי מחזר אחריו? מי מחזק אותו? מי גורם לו להרגיש גבר נחשק, אהוב, מיוחד?

בשם ה”רגישות הנשית” הפכנו את הזוגיות למונולוג דרמטי מתמשך.
הגבר הפך לבמה שעליה אנחנו מציגות את הצרכים שלנו.

זה לא שוויון. זו לא אהבה.
זו שתלטנות רגשית בתחפושת של פגיעוּת.

אז די.
די לדרוש בלי סוף.
די להפוך את הגבר למטפל, פסיכולוג, קוסם ומושיע.

זוגיות אמיתית היא לא רשימת מכולת של צרכים – היא מרחב משותף.
היא לא “אני רוצה”, אלא גם “מה אתה צריך?”.
והיא לא במה לאישה אחת – אלא דיאלוג של שניים.

גבר הוא לא שירות לקוחות 24/7. אהבה היא לא אפליקציה להזמנת סיפוקים
גבר לא צריך להכיל,
גם אישה לא.

עברנו את השלב הזה,
הוא הסתיים בילדות.
היחידים שצריכים להכיל זה הורים את ילדיהם,
אנשים בוגרים אמורים להכיל את עצמם.

לדחות סיפוקים,
ולא להפוך את בן זוגם לכלי שרת- להוציא לפועל גחמות,
או אמצעי לפרוק זעם.

בעידן שבו “להכיל” הפך למילת מפתח, נשים דורשות הכל –
מכיל נחשק מחזק רומנטי סקסי קשוב רגיש וגם חזק וטרזן

אולי פשוט התבלבלת את רוצה אמא או אבא?

אהבה בוגרת לא הופכת את בן הזוג למטפל, או שק חבטות.

אהבה בוגרת מתחילה כשכל אחד אחראי על עצמו ומווסת את עצמו – ואז, רק אז, אפשר להיות יחד באמת.

אז די לדרישות אינסופיות.
די להפוך את הזוגיות למופע חד־צדדי.
הגיע הזמן – להיות יחד, לא על חשבון ביטול עצמי.

לא באנו ״לעבוד״ אחד אצל השנייה.
זוגיות בוגרת ובריאה
תמיד נותנת מקום לשניים.

פוסט שרואה א נשים.
שבוע טוב ובשורות טובות
סיגל ♥️🙌🏻

Address

צבי הנחל 7 פארק תעשיות עמק חפר
Netanya
3877701

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

+97297742786

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when סיגל אחיטוב - כירולוגיה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to סיגל אחיטוב - כירולוגיה:

Share

Category