סיגל אחיטוב - כירולוגיה

סיגל אחיטוב - כירולוגיה אבחון וייעוץ -אישי , עסקי וזוגי.ליווי תהליכים ומנטורינג

כירולוגיה וכירומנטיקה הינן שיטות אבחון סמי מדעיות הנחקרות באמצעים אמפיריים .
שיטה זו עושה שימוש בנתונים ביומטריים חד חד ערכיים בכפות הידיים.
הנתונים משמשים להכרת מבנה האישיות ומכאן ליישומים רבים החל מהשמה תעסוקתית ועד ייעוץ אישי.
לפרטים- 050-7888010, 09-7742786
www.achitov-sigal.co.i

למה כל כך קשה לנו להיות בשקט?שקט קשהכי רעש מגן מהפנימי.שקט הוא מאמץכי הרגיל הוא הישרדות, לא עצירה.כי המוח רגיל לקבל אותו...
27/11/2025

למה כל כך קשה לנו להיות בשקט?

שקט קשה
כי רעש מגן מהפנימי.

שקט הוא מאמץ
כי הרגיל הוא הישרדות, לא עצירה.

כי המוח רגיל לקבל אותות, לא לאבד אותם.

למה שקט הוא מאמץ????

כי דממה נראית למוח כמו סימן לבדוק שאין סכנה, שוב ושוב.

אנחנו ממלאים חללים
כי שקט מרגיש כמו צורך לנהל את מה שעולה.

מה שעולה הוא לא תקלה
הוא מערכת שמזהה, סורקת, מחפשת.

בשקט אנחנו לא מנותקים
אנחנו ערניים יותר, רק בלי רעש מסביב.

שקט הוא לא חוסר
שקט הוא אתחול.

נוירולוגיה פשוטה:
שקט מוריד את דריכות-היתר של הסטרס.
הוא מפעיל מסלול רגיעה דרך עצב הווגוס.
גלי המוח נכנסים לקצב של שיקום ולא תגובה.
ההיפוקמפוס מתחיל לארגן זיכרון ועומסים.
הקליפה הקדם-מצחית צורכת פחות דלק, מתקנת יותר חיבורים.

המוח לא כבה בשקט
הוא עובר לתחזוקה.
מה שנקרא:
ערנות משקמת שהיא:
לראות ברור, בלי להידחף.
להישאר נוכח, בלי להילחץ.
לנוח ער, לא לברוח.

שקט הוא לא היעדר
הוא מצב עיבוד, תיקון, וריפוי.

שקט מוריד את “רשת ברירת המחדל” (Default Mode) מהילוך אינסופי.
פחות דילוג מחשבות, יותר עיכול.

שקט מפעיל את עצב הוָגוּס
מאותת: בטוח עכשיו.
הגוף יוצא מקרב, נכנס לריפוי.

בשקט, המוח מפריש פחות קורטיזול
ויותר גלי אלפא–תטא: רוגע ושיקום.

לא ישנים
נחים ערים.

המוח בשקט
מסדר זיכרון, מנקה רעשים, מחזק חיבורים.

סופ״ש שקט 🩵😌
סיגל

בִּרְכַּת הַמְמַעֵט והַמַּמְעִיטהַמְּמַעֵט מֵהָעוֹלָם מַרְבֶּה בְּעַצְמוֹ.הַמְּמַעֵט בַּדָּבָר מַגְלֶה מַה שֶׁבֶּאֱמֶת מ...
24/11/2025

בִּרְכַּת הַמְמַעֵט והַמַּמְעִיט

הַמְּמַעֵט מֵהָעוֹלָם
מַרְבֶּה בְּעַצְמוֹ.

הַמְּמַעֵט בַּדָּבָר
מַגְלֶה מַה שֶׁבֶּאֱמֶת מַסְפִּיק

הַמְעַט לְגוּפוֹ
הַרְבֵּה לְרוּחוֹ.

מִי שֶׁלִּבּוֹ מְדוּבָּר בְּרוּחַ
אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת.
הַמְעַט מַסְפִּיק.
וְהַמְּסֻפָּק מֻסְפָּק.

מִי שֶׁנּוֹטֵל קָטָן
מוֹצֵא גָּדוֹל.

כִּי הַמְּעַט אֵינוֹ חֶסְרוֹן,
הַמְּעַט הוּא חֵרוּת.

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְחִית
לוֹמֵד לְהַמְחִישׁ.
לוֹמֵד לִרְאוֹת אֶת הַיֶּתֶר
בְּתוֹךְ הַמְּעַט.

מִי שֶׁלִּבּוֹ מְדוּבָּר בְּרוּחַ
אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת.
הַמְעַט מַסְפִּיק.
וְהַמְּסֻפָּק מֻסְפָּק.

מִי שֶׁלִּבּוֹ אָכוּל בַּחֹמֶר –
תָּמִיד תּוֹבֵעַ.( גם טובע)
תָּמִיד מִתְלַהֵט.
וּמֵעוֹלָם לֹא שָׂבַע.

הַמְּרַבֶּה תָּמִיד רוֹדֵף
הַמְּמַעֵט תָּמִיד מַגִּיעַ.

הַמְּרַבֶּה תָּמִיד חָסֵר
הַמְּמַעֵט תָּמִיד שָׂבֵעַ.

זֶה פָּרָדוֹקְס הָרוּחַ:
כַּאֲשֶׁר תִּפְחַת – תִּרְוֶה.
כַּאֲשֶׁר תַּרְפֶּה – תִּתְמַלֵּא.
כַּאֲשֶׁר תָּנִיחַ – תִּזְכֶּה.

הַמְּמַעֵט מִתְיַשֵּׁב בַּקַּיָּם,
וּמִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק –
לֹא חָסֵר מְאוּמָה.

ואשרי הַמַּמְעִיט
כִּי מֵעוֹלָם לֹא חָסַר.

ברכות שפע לכם
חודש עם כיסים מלאים
גשם לרוב
ושימחה בלב
סיגל ❤️

העקרב, הצפרדע והצל שבתוכנו: למה אנשים נשארים במערכות יחסים רעילות גם כשהנשמה כבר נשרפהמי באמת רעיל הפוגע או הנפגע ?התשוב...
22/11/2025

העקרב, הצפרדע והצל שבתוכנו: למה אנשים נשארים במערכות יחסים רעילות גם כשהנשמה כבר נשרפה
מי באמת רעיל הפוגע או הנפגע ?
התשובה מפתיעה
רובנו שואלים למה העקרב עוקץ; מעט מאוד מעיזים לשאול למה הצפרדע חוזרת שוב ושוב לאותו נהר.

יש שאלה אחת שאנשים מפחדים לשאול — כי מי שיעז לענות עליה כבר לא יוכל להסתכל על עצמו באותה צורה:
מה אם מי שמוגדר “קורבן” במערכת יחסים הרסנית, אינו קורבן בלבד —
אלא שותף לא מודע לתפקיד שמכלה אותו מבפנים?

זו שאלה שלא מתקבלת חברתית, ולעיתים אפילו נתפסת ככפירה.
אבל היא האמת הפסיכולוגית היחידה שמסבירה למה אנשים נשארים שנים בתוך קשרים שמפרקים אותם עד איבוד זהות.

כמה פעמים יצא לכם לראות זוג ולשאול ;
איך הגבר המתוק, האיכותי והנורמלי הזה יוצא דווקא עם הבִּיץ’ הפסיכית מהגיהנום
או להיפך איך בחורה חכמה, יפה, עדינה — מסתובבת עם טיפוס כזה מביך, גס שקרן בהמה ??

היא יושבת מולי.
42 ק״ג של אישה שנראית כמו הדהוד חלול של עצמה.שלד תזזיתי
כפות ידיים קפואות, מבט כבוי, גוף שהצטמצם עם כל שנה של אהבה שרצחה אותו לאט.

היא מספרת: עליו, על ההתפרצויות, על השתיקות המטילות אימה, על המחיקות, על הבגידות, על גז־לייטינג בלתי פוסק.
שבוע אחד הוא גן עדן; שבועיים גיהינום.
רכבת הרים רגשית שהמוח שלה כבר מזמן הפסיק לנסות לעקוב אחריה.

ואז מגיע המשפט.
המשפט שתמיד מופיע בדיוק אחרי שהאימה נחשפת:

“את לא מבינה… מה שהוא עבר עם אמא שלו… הוא מסכן… הוא סובל.”

ורק אז, כמו בכל דרמה פסיכולוגית שמתגלה לאט, העלילה מתהפכת.
הוא אמנם הפוגע —
אבל היא זו שמאמינה שהיא תציל אותו.
שהיא, ורק היא, תרפא את מה שהעולם הרס.

שהאהבה שלה היא התרופה לפצעים שהוא עצמו מסרב להניח שיגלידו.

כאן נחשף חלק מפחיד ומורכב יותר:
היא אינה רק קורבן של נרקיסיסט —
היא נשאית של נרקיסיזם סמוי בעצמה.

לא הנרקיסיזם הרועש, המפואר, המתנפח, המגלומני שלו.
אלא גרסה שקטה, עטופה ברוך, במסכנות, בהקרבה.
נרקיסיזם מוסרי.
נרקיסיזם של מציל—מי שמאמינה שהיא היחידה בעולם שמסוגלת “לתקן” גבר שנשען על הרס.

זהו שורש “תסמונת המושיעה”:
מגלומניה רגשית שמתחפשת לאהבה.
הפנטזיה:
“אני זאת שאהיה גדולה מהגורל שלו. אני זאת שהשיקום שלו ייכתב על שמי.”
וזה הסוד המכוער שאיש כמעט אינו מעז לומר:
מי שמאמין שהוא זה שירפא נרקיסיסט
נושא בעצמו חלום נרקיסיסטי על גדלות.

אני מביטה ושואלת:
“את באמת מאמינה שאת תרפאי אדם שהחיים שלו בנויים על הרס שלך?”
היא שותקת.
לא כי אינה מבינה — אלא כי היא מבינה יותר מדי.

היא לא רוצה להודות שהפנטזיה שלה להציל אותו גדולה כמעט כמו הפנטזיה שלו לשלוט בה.
וזו הסימביוזה שאנשים בחוץ לא רואים:
שני הצדדים מזינים זה את הצל של זו.

לפעמים האדם המסוכן ביותר במערכת יחסים הרסנית אינו זה שמרים יד — אלא זה שממשיך להושיט את צווארו.

יונג כתב:

“כולנו נושאים צל. מי שאינו מודע לו — יפגוש אותו בדמות אדם אחר.”

יונג טען שהצל לא נעלם כשאנחנו מדחיקים אותו—הוא פשוט משנה צורה.
וכשאנחנו לא מכירים בו, אנחנו נמשכים אליו בדמות אדם אחר. זו הסיבה שחלק מהנשים וגברים אינם מצליחים להתנתק מטיפוסים רעילים, נרקסיסטיים, אנטי־סוציאליים או שתלטניים: הם פוגשים בהם את החלקים שבתוכם עצמם, החלקים שהם מפחדים להכיר בהם.

וזה בדיוק מה שקורה כאן.
הוא מבטא את הצל שלה — זה שהיא מתביישת להכיר בו.
היא מבטאת את הצל שלו — זה שהוא מנסה להסתיר דרך כוח ושליטה.

הצל של שניהם נפגש.
וזה מרגיש כמו גורל — אבל זו פסיכולוגיה.

הכוח האפל של המשיכה הזו אינו מקרי.
נרקיסיסטים, אנטי־סוציאליים ובעלי הפרעות אישיות הם מגנטיים כי הם מעיזים לחיות את מה שאנחנו מדחיקים:
תשוקה בלתי מרוסנת, כוח, אנוכיות, דחף לקחת בלי לחשוב.
הם אומרים ועושים את מה שאצלנו חי רק בפנטזיות האפלות.
ומה שאנחנו מדחיקים — אנחנו נתמגנט אליו.

יונג ניסח זאת במדויק:

“אנו נמשכים למה שאנחנו מדחיקים.”

ולכן מי שנשאר עם אדם רעיל במשך שנים מגלה על עצמו אמת קשה:
יש בתוכו חלק שנהנה מהדרמה, מהכאב, מהתקווה לשינוי, מהריגוש שבין גן עדן לגיהינום.

כאן נכנסת תיאוריית החזרתיות הטראומטית:
פרויד הסביר שאנשים חוזרים שוב ושוב לדפוסים שהכירו בילדות — כי הם מנסים סוף סוף “לנצח” את מה שנכשלו בו בילדותם.
אהבה שבאה עם כאב?בגידה?
המוח ימשיך לחפש אותה — עד יום מותו — אם הוא לא ילמד אהבה אחרת.

ותיאוריית ההתקשרות מוסיפה:
מי שגדל בחוסר יציבות ירגיש “בבית” דווקא בתוך כאוס.
הרעיל הופך למוכר.
המוכר מרגיש כמו חום.
והחום הזה ממכר.

אבל מעל הכול עומדת האשליה הגדולה:
“אני אבנה אותו מחדש. אני אעשה את מה שאף אחת לא הצליחה.”

זוהי פנטזיה נרקיסיסטית במסווה של הקרבה.

ובדיוק כאן נולדת הדינמיקה המצמררת:
זה אינו “פוגע מול נפגע” —
אלא פוגע עם נפגע.
שני אנשים, שני פצעים, שני צלים —
שננעלים זה בזו כמו מנעול ומפתח.

הוא מקבל כוח.
היא מקבלת תפקיד.
הוא מקבל עליונות.
היא מקבלת תחושת ייעוד.
הוא מזין את הצל שלה —
והיא מזינה את הצל שלו.

וזה עובד.
עד שזה כמעט הורג אותם.

העקרב יעקוץ בכל פעם, כי זה טבעו.
אבל השאלה האמיתית — המפחידה, הלא מנומסת, זו שמטלטלת מבפנים — היא:
למה הצפרדע, אחרי כל עקיצה, כל צעקה וכל פצע —
עדיין בוחרת לשאת אותו על גבה?

והתשובה קשה בהרבה ממה שנוח לשמוע:
כי חלק בתוכה רוצה את זה.
חלק בה מזדהה עם הכאב.
חלק בה זקוק לדרמה כדי להרגיש חי.
וחלק עמוק ואפל — הנרקיסיזם הסמוי

לוחש לה שהיא “האחת והיחידה” שתצליח לרפא את מה שאף אחד לא הצליח.

ולכן, הסיפור אינו על עקרב רע שמחפש לעקוץ.
אלא על צפרדע שמאמינה שהיא מסוגלת לגרום לעקרב להפסיק להיות עקרב.
ועל הפצע שבתוכה שממשיך ללחוש:
“אם תצליחי לרפא אותו — תוכיחי שאת שווה.”

זו אינה אשמה.
זו פציעה פסיכולוגית .
זו חזרתיות.
זו כמיהה לילדוּת שלא קיבלה תיקון.

האמת הקשה והטרגית

ששני הצדדים —
הפוגע והנפגע —
מסתירים בתוכם את אותו צל,
אותה כמיהה,

כמיהה להרגיש מיוחדים, חיים, נראים, משמעותיים — גם אם המחיר הוא הסבל של עצמם.

אותו חלק חשוך שמחפש להצית את העולם
כדי להרגיש חי.

ורק כאשר היא תפסיק לנסות להציל אותו —
היא תוכל סוף סוף להתחיל להציל את עצמה.

שבת שלום
סיגל ❤️

🌿 תום עידן הדעת קללתהאינטלקט ותחילת עידן עץ החיים – ההתפכחותתם עידן.לפני שטעמנו – היינו תמימים.אולי אפילו נודיסטים של הנ...
19/11/2025

🌿 תום עידן הדעת
קללת
האינטלקט
ותחילת עידן עץ החיים – ההתפכחות

תם עידן.
לפני שטעמנו – היינו תמימים.
אולי אפילו נודיסטים של הנשמה.
הסתובבנו ערומים, בלי אפילו עלה תאנה,
כי היינו עסוקים רק ב״פרו ורבו״.
היצר עוד לא התחבר אלינו.

ואז טעמנו.
מפרי הדעת.
והעיניים נפקחו. 🥸
היצר והדעת התחברו – ונולד האדם החושב.

אבל למה דווקא עץ הדעת?
ולא עץ הבינה, עץ החכמה, עץ הפיקחות?

כי דעת היא חיבור, התמזגות.
כמו שנאמר: ״והאדם ידע את חוה אשתו״.
החכמה – זכרית,
הבינה – נקבית,
והדעת – הפרי שנולד מחיבור שניהם.

גם לפני פרי עץ הדעת – היינו חכמים.
אבל היינו תמימים.
המחשבה הייתה נקייה, טהורה, בתום לב.

פעם היה פשוט:
ידענו להבחין בין טוב מוחלט לרע מוחלט,
בין אמת לשקר.

היום – משהו רע יכול להיות הטוב שלי.
הכל סובייקטיבי.
מה שטוב לי, מה שנוח לי, מה שמתאים לי.
כל אחד והאמת שלו.

אבל עכשיו – אנחנו נעים הלאה.
מעבר לעץ הדעת.
לתוך עץ החיים.

אל עידן ההתפכחות.
עידן שבו הדעת לא שולטת, אלא מתחברת –
ללב, לגוף, ליצר, לאחר.

האינטלקט הרחיק אותנו
מהפשטות הטבעית כדי לאפשר בחירה מודעת — וזו מתנה שיש לה מחיר.
קללת עץ הדעת אינה החכמה, אלא המודעות:

הידע והמודעות מעניקים חופש —
אבל
חופש דורש אחריות.
וככל שהמודעות גדלה,
כך גדלים גם המתח הפנימי, הפיתויים והשחיתויות האפשריות.

האדם האינטלקטואלי אינו רע —
אבל כשאינו מאוזן, הוא נעשה מנותק
מן האדם שבו.

הטוב דורש איזון בין מחשבה לבין אנושיות.

כשאין נשמה שמכוונת את השכל,
החכמה הופכת לכלי,
והאדם הופך לאמצעי.
יעיל,
חד אבל
מכונת אינטרסים והשמדה.

מאחלת לכם שתרבו דעת,
שתתחברו ליצר – בלי שתהיו נשלטים בו,
ושתיטיבו עם עצמכם תוך כדי שאתם מיטיבים עם העולם.
מהתאווה לאהבה ♥️

יום נעים ❤️
סיגל

איך הם לא קטרגו על אלוהים?!!איך במקום להכחיש את קיומו בזעם הם חוו אותו,נאחזו בואיך דווקא במחילות האימה,בביבי הגיהנום הם ...
14/11/2025

איך הם לא קטרגו על אלוהים?!!
איך במקום להכחיש את קיומו בזעם
הם חוו אותו,
נאחזו בו
איך דווקא במחילות האימה,
בביבי הגיהנום
הם מצאו את אלוהים ?!!


חלק כעס על המדינה, על הצבא, על ראש הממשלה

אבל אף אחד מהם לא קטרג על אלוהים.
לאף אחד לא הייתה טרוניה על הקב”ה.
בשעה שאנשים שחווים חיים נוחים, נעימים, מכחישים את קיומו של האל.

דחוסים.
בכלובים צפופים.
דחוקים במחילות צרות.
אזוקים, כבולים, מוכים, ספוגים בזיעת האימה.
משתינים לבקבוק אם היה שתן
לא יודעים אם יום או לילה.
מופקרים במחילות שהנאצים כפו עליהם.
גם כאב, גם דמעה — אסורים.

הוזים מרוב רעב.
גם שתן כבר לא מפרישים כמעט.
עורם חבוט, ציפורניהם שורטות את הבטון.
עיניהם קהו, מחשכת המנהרות.
מדממים בשקט.
מושפלים.
קור וחום, בנחיריהם ריח דם צואה שתן וריח האימה.
הנשימה כבדה כל כך, הצלעות כואבות.
כל תנועה — מאבק על חיים.
גופם נגרר מכלוב לכלוב, וכל נשימה — חריקה של כאב.

שם, במעמקי השפל האנושי ביותר,
בוודאי במקום שבו היה הגיוני שהכעס והכפירה יתעוררו,
דווקא כאן הם פוגשים את אלוהים.

מעניין — לאף אחד מהם אין טרוניה על הקב”ה.
אף אחד לא קטרג.
לא הרהר הרהורי כפירה.

חילוניים, דתיים, גברים, נשים, נערים —
כולם כאילו נצרבו בנוכחותו של האל.
הרגישו השגחה, שמירה, אהבה אינסופית.

במקום שבו הגוף נשבר,
הנשימה כמעט נעלמת,
מריחים את ריח האדמה שתכף יחתמזגו לתוכה במותם המתקרב😱😪
שם נולדת דרגת התפתחות עילאית נדירה:
דרגת יְחִידָה בנר”ן ח”י.

זו דרגה שבה הנשמה מתגלה כאחד עם האינסוף,
חיה בתוך כל רגע, חשה את הנוכחות האלוהית בכל נשימה, בכל תנועה, בכל פינה של קיום.
האמונה אינה מושתתת על הבנה, על שכל, על ידע —
אלא על חוויה חיה, מוחשית, פנימית, בלתי ניתנת להכחשה.
הנשמה כבר לא שואלת, לא דורשת, לא מבקשת להבין.
היא פשוט יודעת.
היא חיה.
היא נושמת.
היא חווה אהבה, השגחה, נוכחות אלוהית —
כמו מגע ממשי, חודר, בלתי ניתן להכחשה.

רגע לפני שהגוף כמעט מוותר, רגע לפני המוות עצמו,
דווקא שם, במקומות שהאדם לא אמור לשרוד,
הם חווים את הפלא: עטופים, מוגנים, והשגחה שמתגלה בתוך הנשמה, בדיוק ברגע שהחושך מגיע.

זהו הפרדוקס הגדול:
במקום שבו היה צפוי שהכפירה, הכעס והזעקה יתעוררו,
נולדת האמונה החיה ביותר.
אמונה שאינה רעיון או תיאולוגיה —
אלא ממשות, חוויה נושמת, חיה, מוחשית, שנשארת לנצח בלב ובנשמה.

מי ששרד שם —
יודע היום:
במקומות הקשים שאין אדם רוצה להגיע אליהם,
שלא יודע שקיימים זוועות כאלו
שקיים גיהנום בחיים-
אלוהים קיים,
וכשהם יוצאים משם — הם כבר אינם אותו אדם.

מי שניצב אל מול התופת ומצא שם את אורו של הקב”ה —
נושא את האמונה לא בתיאוריה, אלא בנשמתו;
וכל החיים אחר כך אינם אלא המשך של החוויה הזו.

אל תחכו לשפל כדי לפגוש את האור
מי שמוכן לראות,
להאמין
מוצא את אלוהים בכל רגע, בכל מקום גם בחיים ״הרגילים״ עצמם.

שבת שלום
סיגל 😍

יש דברים שגם המוות לא יכול לקחת,יש דברים שגם המוות לא יוכל לגעת בהם.המוות יודע לגעת בבשר,לכבות את הנשימה,לשחרר את הגוף מ...
11/11/2025

יש דברים שגם המוות לא יכול לקחת,
יש דברים שגם המוות לא יוכל לגעת בהם.

המוות יודע לגעת בבשר,
לכבות את הנשימה,
לשחרר את הגוף מן הזמן.

אך יש מהויות שהן מעבר לגוף —
ההשראה שהותיר אדם בעולם,
האור שנגע באחרים,
הניצוץ שהצית לבבות —
אלו אינם בני חלוף.

כי הנשמה איננה כלואה בבשר.
היא שפה של נוכחות,
של אהבה,
של תודעה מתמשכת.
וכשם שהרוח נושבת גם כשאין עין הרואה אותה,
כך ממשיכה הנשמה לנוע בעולם, לגעת, להשפיע, להדהד.

יש נשמות שכשהן עוזבות את העולם — נדמה שהן דווקא מתעוררות בו מחדש.
יש אנשים שאחרי מותם חיים יותר מאשר החיים קלינית;

וכמה פלא הוא —
שבין החיים מסתובבים לא מעט מתים,
ואילו בין המתים — יש חיים שלעולם לא ימותו.

קולם מהדהד בשתיקות,
מבטם חי בזיכרון,
ומעשיהם ממשיכים לפעום בעולם.
מותם אינו קץ — הוא רק הסרת המסך מעל האור שהיה שם תמיד.

וקשה שלא לשאול —
כמה מתים עוד חיים בינינו,
וכמה מן החיים כבר מתו — והם חיים רק קלינית.

מותם של הראשונים איננו קץ, אלא התגלות.
מותם של האחרים הוא שכחה בתוך החיים עצמם.

כי המוות יכול לקחת את מה שנראה לעין,
אך לא את מה שנחרת בנצח.
כל מעשה אמת, כל רגע של נדיבות, כל אהבה כנה —
הם זרעים שהמוות איננו יודע לקבור.

כמה כאלו איבדנו
אנשים צעירים שחייהם קצרים, אך נצחם ארוך.
כי החיים אינם נמדדים בזמן,
אלא בעומק הנגיעה,
בעקבות שהותירו,
ובאור שעדיין מאיר דרכם.

מוקדש למתים הכי חיים —
לאלה שחייהם היו קצרים, אך השפעתם איננה יודעת גבול.
לאלה שעזבו את הגוף — אך אורם מעולם לא עזב את העולם

בשורות טובות
סיגל 🍄☘️🌱🍀

❤️ הפרדוקס של האהבה:למה מי שלא בשלום עם עצמו – מתעקש שהעולם יהיה כמוהו 🤡האהבה הגדולה ביותר שאדם יחווה לעולםלא תתחיל בזוג...
05/11/2025

❤️ הפרדוקס של האהבה:
למה מי שלא בשלום עם עצמו – מתעקש שהעולם יהיה כמוהו 🤡

האהבה הגדולה ביותר שאדם יחווה לעולם
לא תתחיל בזוגיות – אלא במפגש הכן בינו לבין עצמו.

כולנו מחפשים אהבה.
חלקנו באמת מחפש זוגיות.
אבל מתחת לכל קשר מסתתרת מערכת אחת, שקטה ועמוקה הרבה יותר –
💫 הקשר עם עצמנו.

כשהיחסים שלנו עם עצמנו רוויים בשיפוט, דרישה ופחד –
כך גם הקשרים סביבנו.
וזה לב הפרדוקס:
דווקא כשאנחנו לא אוהבים את עצמנו – אנחנו רוצים שכולם יהיו כמונו.

🌀 5 שלבי הקשר – מראה של ההתפתחות הפנימית:

1️⃣ כימיה – אשליית השלמות
הניצוץ, ההתרגשות, ההרגשה ש“מצאתי את האחד”.
אבל זו רק השתקפות של הפנטזיה שלנו.
רבים נתקעים כאן, רצים מרומן לרומן, מחפשים את ההיי שירפא את הבדידות.

2️⃣ מאבק – השלב הקריטי
הפנטזיה מתנפצת, מתגלים ההבדלים.
כל אחד מנסה “לתקן” את השני –
אבל בעצם נלחם בעצמו.
מי שלא עובר את השלב הזה – נתקע בו חיים שלמים.

3️⃣ קבלה – לראות באמת
אחרי המאבק מגיעה ההבנה:
האחר אינו אויב, הוא פשוט אחר.
קבלה היא לא ויתור – היא מוכנות לפגוש.

4️⃣ מחויבות – לבחור מתוך שלמות
לא מתוך פחד או צורך בשיפור עצמי דרך הזוגיות,
אלא מתוך נוכחות ובגרות.

5️⃣ אחדות – שלמות לבד וביחד
מעטים מגיעים לכאן.
זהו מקום שבו שני אנשים שלמים בפני עצמם,
לא תלויים – אלא בוחרים.
האהבה כבר איננה צורך – אלא נתינה טבעית.

✨ בסוף – הכול חוזר אל עצמנו.
האהבה שאנו מחפשים בעולם
היא השתקפות האהבה שאנחנו מוכנים להעניק לעצמנו.
ורק כשאנחנו שלמים לבד –
אנחנו מסוגלים באמת להיות שלמים יחד. ♥️

כשאדם
מסוגל לא רק לחפש אהבה בחוץ
אלא למצוא אותה בעצמו -
הוא מצא♥️

יום טוב
סיגל ♥️

האהבה הגדולה ביותר שאדם יחווה לעולם – לא תתחיל בזוגיות, אלא במפגש הכן בינו לבין עצמו.תקראו תשמרו תשתפו 5 השלבים של הקשר ...
05/11/2025

האהבה הגדולה ביותר שאדם יחווה לעולם – לא תתחיל בזוגיות, אלא במפגש הכן בינו לבין עצמו.

תקראו תשמרו תשתפו

5 השלבים של הקשר ומה זה מספר עלינו, איפה נתקענו…איך נתקדם

❤️הפרדוקס של האהבה:
למה מי שלא בשלום עם עצמו מתעקש שהעולם יהיה כמוהו 🤡

5 שלבי הקשר הזוגי – איפה מרביתנו נתקעים, ומי הם אלו המאושרים שמגיעים לשלב החמישי…

כולנו מחפשים אהבה.
חלקנו באמת מחפש זוגיות

לפעמים נדמה שאם רק נמצא את ה”נכון” – בן הזוג, הבת הזוג, הנשמה התאומה – הכול יסתדר.

אבל מתחת לכל מערכות היחסים שלנו מסתתרת מערכת אחת, שקטה ועמוקה הרבה יותר: הקשר עם עצמנו.

אנחנו רוצים להרגיש נראים, נבחרים, שייכים.
אבל מתחת לכל מערכות היחסים – זוגיות, משפחה, חברים – מסתתרת מערכת אחת, סמויה אך מכרעת:
היחסים שלנו עם עצמנו.

זו המערכת הראשית,
הבסיסית החשובה המהותית ביותר – זו שבינינו לבין עצמינו
וכל היתר הן רק השתקפויות שלה.

כשאנחנו לא מסתדרים עם עצמנו, ( לא מקבלים וכו)
אנחנו מנסים “ליישר” את העולם סביבנו.
ככל שאנחנו פחות מקבלים את עצמנו, כך אנחנו פחות מסוגלים להכיל, לקבל את האחר.
וזהו לב הפרדוקס: דווקא כשאנחנו לא אוהבים את עצמנו – אנחנו רוצים שכולם יהיו כמונו.

חמשת שלבי הקשר – מראה של ההתפתחות הפנימית

מערכת יחסים אינה סיפור אהבה בלבד, אלא תהליך תודעתי.

היא מעין מסע דרך חמישה שלבים – שכל אחד מהם משקף את רמת היחסים שיש לנו עם עצמנו.

♥️שלב 1 – הכימיה: אשליית השלמות
זהו השלב שכולם אוהבים.
גן העדן הכימי-

הניצוץ, המשיכה, התחושה ש”מצאתי את האחד”.

כאן הכול זורם, הכול מרגיש מוכר, טבעי, מושלם.
אבל הכימיה הזו איננה הוכחה לגורל – היא מראה של הפנטזיה הפנימית שלנו.

אנחנו לא באמת רואים את האחר – אלא את החלקים החסרים בנו, מתמלאים לרגע דרכו.
זה לא אהבה, זו השלכה.
היי אופורי זמני.

לא מעט אנשים נתקעים בשלב הזה כל חייהם – רצים מרומן לרומן, מסטוץ לסטוץ,
מחפשים שוב את הלהט הראשוני שירפא את הבדידות הפנימית.
אך שום כימיה לא יכולה להחליף חיבור אמיתי עם עצמנו.

💔שלב 2 – המאבק: השלב הקריטי שבו רבים נתקעים לפעמים חייי שלמים

בשלב השני – מתגלים ההבדלים, השוני, כמו שאנחנו לא מקבלים את עצמנו ואת הסדקים אנחנו גם ״ מגלים את הסדקים האנושיים בו ונדחים״
ומכאן שלב ההתפכחות.
שמוביל למאבקים.

מרוסקים מהאשליה הנסדקת, והאדם שמולנו מפסיק להיות מראה של הפנטזיה – ומתחיל להיות אדם אמיתי.
פתאום רואים את ההבדלים: בדרך החשיבה, ברגש, בצרכים.

כאן מתחיל המאבק.
כל אחד מנסה “לתקן” את השני, “לעצב” אותו כך שיחזיר את תחושת השלמות של ההתחלה.
שיהיה כמוני…

אבל מאחורי כל מאבק כזה מסתתרת אמת פשוטה:
אנחנו מנסים לגרום לאחר להיות כמונו – למרות וכי איננו שלמים עם עצמנו.

זהו שלב מכאיב אך הכרחי.
מי שלא עובר אותו – נתקע בו שנים, לפעמים חיים שלמים.
כאן מערכות יחסים הופכות לשדות קרב שקטים של כוח ושליטה,
כאשר בעומק, כל אחד נלחם בעצמו דרך האחר.

♥️שלב 3 – הקבלה: לראות את האדם באמת
רק אחרי שהמאבק מתעייף, מתרחשת תזוזה פנימית.
אנחנו מתחילים להבין – האחר איננו האויב, לא מתאים זר או ״בעייתי״
הוא פשוט אחר.
בקצב,
באישיות…
כאן נולדת הקבלה: ההכרה בכך ששונות איננה איום אלא מרחב לצמיחה.

קבלה איננה ויתור;
היא הסכמה לראות את המציאות כפי שהיא.
לראות את השונה והאחר.
זהו השלב שבו מתחילה אהבה אמיתית – אהבה שאיננה ניסיון לתקן, אלא מוכנות לפגוש.

❤️שלב 4 – המחויבות: לבחור באחר מתוך ראייה מלאה

לא עוד בחירה מתוך פחד, לא מתוך ״ לשפץ״ את תדמיתי באמצעות בן זוג שהוא ״ תכשיט נוצץ״ לכל מה שאני מחפש שיהיה בי
אלא מתוך נוכחות.
מחויבות בשלב הזה איננה כלא – אלא חופש:
החופש להיות נאמן לעצמך בתוך מערכת יחסים,
ולראות באחר לא השלמה לחסר שלך –
לא פריט בקולקציה של העצמי
אלא שותף למסע שלך.

♥️♥️♥️שלב 5 – האחדות: שלמות לבד וביחד

מעטים מגיעים לכאן.
זהו השלב שבו שני אנשים שלמים בפני עצמם,
אינם תלויים זה בזה, אלא בוחרים זה בזה.
זה המקום שבו אפשר להיות מאושרים לבד – ולכן גם מאושרים באמת יחד.

האחדות הזו איננה חזרה לשלב ההתמזגות של ההתחלה,
אלא אחדות מודעת – שבה שונות איננה מפרידה, אלא מחברת.

כאן האהבה אינה צורך, אלא נתינה טבעית;
לא תיקון, לא מאבק כוח ואגו
אלא ביטוי של שלמות פנימית.

המערכת החשובה מכולן – הקשר עם עצמנו

מי שלא חי מתוך מודעות ופיכחון בשלום עם עצמו יתקשה להרגיש בשלום עם העולם.

המאבק בזוגיות, בעבודה או במשפחה – הוא לעיתים קרובות השתקפות של מאבק פנימי.

כשהיחסים שלנו עם עצמנו רוויים בשיפוט, דרישה, פחד – זה מה שנשדר גם לאחרים.

אבל כשאנחנו לומדים להכיר את עצמנו להקשיב לעצמנו,לפגוש את ״ כולי״
להיות בחמלה כלפי החלקים הפחות נוחים שבתוכנו,
אנחנו הופכים גמישים יותר, סובלניים יותר, פתוחים באמת.
מה שפעם נראה מאיים, הופך להזמנה לגדילה.

רק מי שיודע להיות שלם עם עצמו,
יכול לחלוק שלמות אמיתית עם מישהו אחר.

רק מי שלמד לאהוב את עצמו, מפסיק לבקש שיאהבו אותו “כדי להרגיש שהוא מספיק”.

המסע מן המאבק אל האחדות

האהבה האמיתית מתחילה כשאנחנו מפסיקים לנסות לתקן את האחר,
ומתחילים להבין שהכול מתחיל ביכולת שלנו לקבל את עצמנו.
כל שלב בקשר הוא שיעור פנימי; כל זוגיות היא מראה לתודעה שלנו.

השלב הראשון מלמד על כמיהה, השני חושף את הפצע,
השלישי פותח דלת להבנה, הרביעי מביא בחירה בוגרת,
והחמישי – מזמין לאחדות מודעת, שבה שלמות פנימית פוגשת אהבה אמיתית.

♥️כי בסופו של דבר,
האהבה שאנו מחפשים בעולם
היא השתקפות האהבה שאנחנו מוכנים להעניק לעצמנו.
ורק כשאנחנו שלמים לבד –
אנחנו מסוגלים באמת להיות שלמים יחד.
כשאדם
מסוגל לא רק לחפש אהבה בחוץ
אלא למצוא אותה בעצמו -
הוא מצא♥️

יום טוב
סיגל ♥️

זוכרים את הפוסט על חודש חשוון מה-22 אוקטובר אין בו חג יש בו אמתשקט והתגלות :נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הָאֵל,וְלַכֹּל נִמְצָאת...
01/11/2025

זוכרים את הפוסט על חודש חשוון מה-22 אוקטובר אין בו חג יש בו אמת
שקט והתגלות :

נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הָאֵל,
וְלַכֹּל נִמְצָאת הָאֱמֶת:
הַקֹּשִׁי אֵינוֹ סוֹף – הוּא הַסַּף לַמַּתָּנָה הַמּוּבְטָחָה, והיכולת שבתוכנו מחכה להתעורר.

כָּל סוֹף הַנִּדְמֶה לְחֹשֶׁךְ –
אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח גָּנוּז לִסְפּוֹר חָדָשׁ,
כְּמוֹ שַׁעַר שֶׁנִּפְתָּח מִתּוֹךְ כֹּלֵי הַדֶּרֶךְ.

האמת לא צריכה הגנה — רק זמן.
וכשהיא יוצאת, היא לא מתנצלת.
זו רק ההתחלה.
הקצה שממנו הכול יתחיל להחשף
להתהפך.

שבןע טוב
בשורות טובות🙌🏻
סיגל ♥️

מה הילד שלך בא ללמד אותך? 👶💫הרבה הורים שואלים “למה הילד שלי כזה?”אבל אם נביט אחרת – כל ילד הוא מורה מחופש, שבא ללמד אותנ...
31/10/2025

מה הילד שלך בא ללמד אותך? 👶💫

הרבה הורים שואלים “למה הילד שלי כזה?”
אבל אם נביט אחרת – כל ילד הוא מורה מחופש, שבא ללמד אותנו משהו חשוב על עצמנו.
‏אולי אם נבין את המסר שמביא איתו הילד ההורות תהיה פשוטה מודעת ופחות נובעת ממאבקים לתקן את הילד לסרגל החשיבה שלי
👦 המרדן / המופרע – מלמד חופש, אומץ וביטוי עצמי.
לשחרר שליטה, לצחוק, לשחק, לכבד עצמאות.

🎓 החנון / המרצה – מזכיר שערך ואהבה לא תלויים בהישגים.

🌀 האגואיסט – מלמד לא לשכוח גם את עצמך.

🛌 העצלן – מלמד להאט, לנשום, להיות ברגע.

🌧️ הרגיש / העדין – מזכיר חמלה, רכות ואהבה ללא תנאי.

❤️ הרגיש מדי – מזכיר שמותר להרגיש, לדבר רגש ולא להדחיק.

👑 הנסיך – בא להזכיר הנאה, קלילות ושמחת חיים.

☁️ החולמני – מלמד לעצור, לדמיין, ליצור.

⚙️ השתלטן – מלמד עוצמה, סדר וגבולות.

🔥 הכועס – מלמד להכיל רגש, לא לפחד ממנו.

⚡ התזזיתי – מלמד גמישות, תנועה וזרימה עם החיים.

🤫 המופנם – מזכיר את כוחו של שקט והקשבה פנימית.

כל ילד הוא מראה, לא של מה שצריך לתקן – אלא של מה שצריך לגלות מחדש בעצמנו.
הם לא באו להידמות לנו, אלא להזכיר לנו מי שכחנו להיות.

שבת של שקט ואהבה ♥️
סיגל 🌿

מה הילד שלך בא ללמד אותך?הרבה הורים תוהים: “למה הילד שלי כזה?”למה הוא מרדן, אגואיסט, חולמני או רגיש מדי?אבל אם נסתכל אחר...
31/10/2025

מה הילד שלך בא ללמד אותך?

הרבה הורים תוהים: “למה הילד שלי כזה?”
למה הוא מרדן, אגואיסט, חולמני או רגיש מדי?
אבל אם נסתכל אחרת – כל ילד הוא בעצם ״מורה״ מחופש,
שמגיע כדי ללמד אותנו משהו על החיים… ובעיקר – על עצמנו.

👦 12 טיפוסי הילדים ומה הם באו ללמד:

🔥 המופרע / המרדן – זה שדוחף גבולות, מתווכח, מתנגד.
חופש, אומץ, העזה וביטוי עצמי.להיות קצת ילד
הוא מלמד לשחרר שליטה, להעז , לכבד עצמאות, ולזכור שחופש וגם אומץ הם צרכים בסיסיים – גם של ילד, גם שלך כבוגר.
איתו הומור, משחק ופחות נוקשות

🎓 החנון / המרצה / הילד הטוב – מצטיין, מתאמץ, רוצה לרצות.
מראה לך את ערך המאמץ, הוויסות
אך מזכיר שהקיום והאהבה שלך אינם תלויים בתפקודיות או באישורים מבחוץ.האהבה כלפיך והערך העצמי לא נובעים ״מלעבוד״ אצל האחר

🌀 האגואיסט – עסוק בעצמו, רוצה תשומת לב, הכל מגיע לו.
הוא בא ללמד אותך לא לשכוח את עצמך. לפעמים גם ה”אני” חשוב.

🛌 העצלן – מתקשה להתאמץ, נמשך לנוחות.
הוא בא ללמד אותך להאט, להקשיב לגוף, ולזכור שלא הכול צריך לקרות עכשיו.כוחו של הרגע.

🌧️ הכל קשה לו / חולני / מעוכב התפתחות – הילד העדין, הרגיש, זה שנאבק יותר.
הוא בא ללמד אותך רכות, אמפטיה חמלה, קבלה, ואהבה שאינה תלויה ביכולות או בהישגים.
הוא מלמד אותך תקשורת עדינה.

❤️ הרגיש מדי – סופג רגשות, בוכה, נעלב בקלות. מתערער מכל רחש חיצוני.
מזכיר לך שזה בסדר להרגיש
להרגיש לעומק בלי ״לטבוע״ או לאבד את עצמך, ולדבר רגש במקום להדחיק.

👑 הנסיך / הנהנתן – אוהב נוחות, פינוק ותשומת לב.
הוא בא ללמד אותך שימחת חיים הנאה.
איך פשוט כיף לחיות
שגם לך מגיע ליהנות, לפעמים גם פשוט להיות ולא רק לעשות.

☁️ המעופף / החולמני – הראש בעננים, שוכח, שוקע בעולם שלו.
הוא בא ללמד אותך לעצור, לדמיין, להיזכר בכוח היצירה.
להיות פחות קונקרטי, משימתי וריאליסט.

⚙️ השתלטן – רוצה שליטה, מארגן, מחליט.
הוא בא ללמד אותך סדר, דיוק, בטחון.
להציב גבולות, אך גם להכיר בעוצמה וברצון להשפיע.
להיות אסרטיבי.

🔥 העצבני הכועס – סוער לא שולט בעצמו.
הוא מלמד אותך שהרגשות כולם אנושיים, שאין רגשות שליליים, וכיצד לנהל אותם מבלי להתבייש בהם.
להכיל רגש ולא להיבהל.

⚡ התזזיתי היפר – סוער ונמרץ.
בא ללמד אותך גמישות, קלילות,תנועה -
הוא מראה לך את התנועה שאתה מפספס כשאתה תקוע, ומלמד לזרום עם החיים במקום לעצור נגדם.

🤫 הביישן / המופנם – מתכנס, מעדיף שקט.- חכמה עמוקה טרנספורמציה
הוא בא ללמד אותך על כוחו של שקט, יופי שבפשטות.
הוא מראה שהעומק נמצא בפנים, ושמה שחשוב מתחיל בהקשבה לעצמך.

כל ילד הוא מראה – לא של מה שצריך “לתקן”, אלא של מה שצריך לגלות מחדש בעצמנו.
הוא לא בא לאתגר אותך סתם – אלא לעורר בך את מה שנרדם חבוי או מפחיד או לעיתים עורר בך התנגדות גדולה : פתיחות, סבלנות, גבולות, יצירתיות, חמלה, שמחה ואהבה.

אולי
במקום לשאול “למה הילד שלי כזה?” תשאל:
“מה הוא בא ללמד אותי עכשיו?”

ילדים אינם נוצרים כדי להידמות לנו
הם נשלחים כדי להזכיר לנו מי שכחנו או פחדנו להיות.

שבת של שקט
ובשורות טובות
סיגל ♥️🫶🏻

🌿 אל תוותרו “עליכם”אל תוותרו על מי שאתם.על הטבע שלכם.על מה שהיה שם לפני שריטשו לכם את הלב והנשמה.גם אם העולם מנסה לשנות ...
30/10/2025

🌿 אל תוותרו “עליכם”
אל תוותרו על מי שאתם.
על הטבע שלכם.
על מה שהיה שם לפני שריטשו לכם את הלב והנשמה.

גם אם העולם מנסה לשנות את הצורה שלכם מבפנים —
אל תאבדו את מהותכם
אל תוותרו על מי שאתם,
על מה שהיה שם לפני שהעולם שינה לכם את הצורה.

אם פגעו בכם — אל תהפכו לפוגעים.
אם היו בכם רעים — אל תתנו לרוע לגור בתוככם.
תנו לרוך להיות המחאה הכי עקשנית שיש.

אל תתבלבלו בין גבול לנקמה,
בין עוצמה לאדישות.

אם שיקרו — דברו אמת.
אם בגדו — אל תהפכו ציניים.
אם נוקשו בכם — השאירו מקום לרוך.

אם גרמו לכם להרגיש קטנים — אל תקטינו אחרים כדי לגדול.
תזכרו: הערך שלכם לא נמדד בהשוואה — אלא בנוכחות

כי בסוף, כולנו פוגשים גרסה אחת שהכאב הקשיח,
ואחרת שבחרה להישאר רכה.

בחרו ברכות.
זו לא חולשה — זו אומץ.
זו ההוכחה שהפצע לא ניצח.

🌿 חזרה לעצמי האותנטי
🌿 אל תהפכו להיות מה ומי שפגע בכם

בטיפול, אני רואה שוב ושוב איך כאב שלא טופל
מחפש דרך להמשיך להתקיים —
והופך שורש בנפגע.

הילד שנדחה לומד לדחות,
האישה שנבגדה — לבגוד,
הגבר שחווה אלימות — להשתמש בכוח.

זה לא רוע, זו הגנה.
אבל הריפוי מתחיל כשאנחנו מחזירים לעצמנו את הקול, את הלב, את העדינות.

חזרתי להיות אני —
מעבר לפצע, לטראומה,
שלמה, כמו שתמיד הייתי בפנים.

💫 סיגל ☘️

Address

צבי הנחל 7 פארק תעשיות עמק חפר
Netanya
3877701

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

+97297742786

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when סיגל אחיטוב - כירולוגיה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to סיגל אחיטוב - כירולוגיה:

Share

Category