מסע במילים

מסע במילים סדנאות כתיבה אינטואיטיבית ויצירתית
יומנים ומחברות השראה לכתיבה
ליווי תהליכי כתיבה, יצירה ועריכה

מסע במילים - חגית אלמקייס
כותבת כדרך חיים. מנחה סדנאות כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה. מלווה תהליכי יצירה והתפתחות באמצעות כתיבה וביבליותרפיה. עיתונאית וצלמת. בוגרת לימודי ביבליותרפיה במרכז להשתלמויות של אוניברסיטת בר אילן. בוגרת תואר שני (MA) בתקשורת, אוניברסיטת בר אילן.

אני אוחזת בעט מאז שאני זוכרת את עצמי, כתיבה תמיד הייתה חלק משמעותי מחיי, המקום אליו התנקזו כל המחשבות, הרגשות והשאיפות הכמו

סות שלי. בכל פעם שאני מניחה את קצה העט על הדף, אני יוצאת למסע פנימה. אני יודעת באיזה נקודה הוא מתחיל, אבל תמיד מופתעת מהדרך שבה הוא נגמר, מהאפשרות לקלף עוד ועוד שכבות, להעמיק ולגלות בתוכי דברים שלא ידעתי על עצמי.

הכתיבה היא המרחב האינטימי שלי בו אני מאפשרת לעצמי לדמיין, ליצור, להיפתח, להתחבר לכוחות ולעוצמות שבי ולבטא את האמת שלי. באמצעות המילים אני מצליחה להתבונן על הדברים ממעוף הציפור, ובעיניים פקוחות. המילים הן מרחב החופש והיצירה שלי. באמצעות המילים אני מדייקת את חלומותיי, מחפשת וגם מוצאת את הדרך להגשים אותם.

10 סיבות למה "חטוף" של אלי שרעבי הוא ספר חובה:התחלתי לקרוא אותו בידיים רועדות, אבל לא יכולתי להניח אותו לרגע. למרות פרצי...
29/06/2025

10 סיבות למה "חטוף" של אלי שרעבי הוא ספר חובה:
התחלתי לקרוא אותו בידיים רועדות, אבל לא יכולתי להניח אותו לרגע.
למרות פרצי הבכי והכאב העמוק שצף מתוכי, הספר הזה הוא חובה, כי הסיפור הזה לא התרחש פעם מזמן.
הוא מתרחש עכשיו, ברגעים אלה ממש. 50 חטופים עדיין נמצאים בעזה כבר 632 ימים. המסמך המצמרר הזה מעיד יותר מכל כמה המצב בלתי נסבל, אין לנו זמן וחייב להשיב אותם מיד.
וזה ספר על תקווה.
הרגשתי שאני לומדת ממנו ודרכו כל כך הרבה על רוח האדם, על החיפוש אחר האנושיות ועל היכולת למצוא משמעות.
אז למרות שזה סיפור על חושך, על רעב, כאבי גוף ונפש, חוסר אונים ובדידות איומה, הספר הזה הוא גם על כוחה של אמונה, על היאחזות ברוח ועל החופש לבחור בלב הנסיבות. זה סיפור על חברות, על נדיבות ועל אופטימיות חסרת תקנה ובחירה בחיים.
יש בספר 237 עמודים (וסיבות) למה לקרוא אותו.
אני מביאה כאן 10 סיבות שליקטתי, רגעים וציטוטים שנגעו בי, כלים פרקטיים שאני רוצה לנצור בתוך הלב:
1. על כוחה של בחירה - "גם בתוך מרחב שבו אתה לגמרי לא בידיים של עצמך, יש לך בחירה".
2. על כוחה של אמונה - "אני חייב להאמין... מתוך כל האפשרויות שרצות לי בראש כל הזמן, מונחת במקום כלשהו בפינה גם האפשרות הנורא מכל, אך אני לא נותן לה הרבה מקום. אני לא נותן לעצמי לשקוע בה. אני חייב להאמין שכולם בסדר, כדי להחזיק בשבילם, כדי לשרוד בשבילם האמונה שהם בחיים והדאגה להם נותנת לי כוח."
3. על היכולת לראות את האחר ובחירה באנושיות על פני הישרדות – "כל אחד מאיתנו צריך לבחור, בהרבה רגעים, האם הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות כדי לשרוד, כדי לחיות, בלי לראות את האחרים, או האם הוא שם את האחרים באותו מקום איתו. האם הוא אוכל גם על חשבון מי שלא הספיק, כי הוא מפחד מהרעב ומהמוות, או שהוא מצליח לנהל את עצמו מול זה, לעצור ולהתחשב."
4. כשאין לך שליטה, תתמקד במה כן יש לך - "אני עובד הרבה עם הראש, עם הלוגיקה הקרה שפיתחתי עם השנים. אני אומר לעצמי, אלי, תתמקד. זה מה יש. זה המצב כרגע. אין לך מושג מה עם המשפחה שלך, אין לך דרך לדעת מה עלה בגורלם. אין לך שליטה על כמויות המזון שאתה מקבל, אין לך שליטה על רמת הניקיון של המרחב ואין לך שליטה על החופש שלך. תתמקד במה שנתון לשליטה שלך, תפנה את הכוחות למקומות שאתה יכול לנהל ולהישאר בהם מי שאתה."
5. על הכוח של הכרת תודה והיכולת לראות את הטוב גם בלב הגיהינום - "גם בימים הקשים האלה, יש לנו טקס קבוע בסוף כל יום. טקס שאנחנו לא מוותרים עליו. אנחנו יושבים, ארבעתנו, ומחפשים דבר טוב שקרה לנו היום. לא חשוב איזה יום זה היה... בהתחלה אנחנו מתאמצים וחושבים על דבר אחד טוב שהיה. אחר כך עם הימים אנחנו מאתגרים את עצמנו ומנסים להגיע לשלושה דברים טובים שקרו. לפעמים זה קשה ולפעמים אנחנו מוצאים שלושה בקלות ואפילו ממשיכים משם לארבעה וחמישה דברים טובים. דבר טוב יכול להיות שפתאום נתנו לנו לשתות תה. שהתה היה חם. שהתה היה מתוק. דבר טוב יכול להיות ששובה אכזרי שאנחנו לא אוהבים, לא היה היום. שעבר יום בלי השפלות. שקיבלנו פרי קטן מאחד השובים. לאט לאט זה משפיע לנו על כל היום. אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים את הדברים הטובים שעליהם נודה בערב."
6. על התקווה – "אני עובד בלהפיח בהם את התקווה"... "תקווה זה לא תמיד דבר שבא בקלות, תקווה זה דבר שצריך להילחם עליו, לעבוד בו".
7. על כוחו של ספר טוב בשבי – על הספר "צל ועצם" של הסופרת לי ברדוגו שעובר בין כולם במנהרה והם קוראים בו שוב ושוב – "הספר הזה מעסיק אותם הרבה. משהו בו, מלבד זה שהוא מסייע להעביר את הזמן, מחזק. אני מבין מהם שהדמות המרכזית, גיבורת הספר, לומדת לחיות ולנווט בתוך האפלה, וההתנהלות שלה, למרות שהיא דמיונית והספר כולו הוא רומן פנטזיה, מלמדת משהו על חיים בתוך חושך. חיים בתוך שבי. שוב ושוב הם קוראים את הספר. קוראים אותו בתורנות. אלון ואז אור ואז אליה ושוב אור ושוב אלון."
8. על הכוח של החיים – "אני רוצה לחיות. אני אוהב את החיים, אני תאב חיים, אני רוצה לחיות את החיים, לנשום אותם, להתהלך חופשי, לשוב אל הנופים, אל הבית, אל העבודה, אל העשייה. לשוב אל הצלילות, אל הטיולים, אל החגים שלנו בתוך המשפחה... לשוב אל הכבישים, אל הנהיגה ברכב, אל ההליכה בחורב, אל היומיום הרגיל, הפשוט, הנקי."
9. על בחירה בחיים אל מול האובדן הגדול והמוות – "זוהי התחתית. ראיתי אותה. נגעתי בה. עכשיו החיים."
10. על החובה לשיבה הביתה עכשיו – הספר הזה הוא חובה כי הסיפור הזה לא התרחש פעם מזמן. הוא מתרחש עכשיו, ברגעים אלה ממש. 50 חטופים עדיין נמצאים בעזה, ביניהם אלון אוהל בן טיפוחיו של אלי עליו הוא נספר בספר. והם שם כבר 632 ימים!! המסמך הזה הוא קריאה חזקה ודחופה – לשחרור הביתה של כל מי שעוד נמצאים בלב התופת, בעומק מנהרות נטולות אויר ובתנאים קשים – השיבו אותם הביתה, עכשיו ומיד!!
תודה רבה על הספר, אלי שרעבי, ותודה לכל מי שעסקו במלאכת הוצאתו.
הספר ראה אור בסלע מאיר הוצאה לאור - וניתן להשיג אותו בכל חנויות הספרים.
נמשיך לשאת תפילה לשובם של כל החטופים הביתה במהרה.

מאחלת לכולנו חג של חירות פנימית עמוקה וטובה.שנזכור שחירות היא לא משהו שניתן לנואלא זכות שאפשר לממשאו לא לממשונדרשת תעוזה...
13/04/2025

מאחלת לכולנו חג של חירות פנימית עמוקה וטובה.
שנזכור שחירות היא לא משהו שניתן לנו
אלא זכות שאפשר לממש
או לא לממש
ונדרשת תעוזה גדולה
ובחירה
כדי להיות חופשיים באמת
הלוואי שנעשה עוד צעד קטן בדרך אל החירות הגדולה. כולנו יחד.
הלוואי שכולם ישובו הביתה במהרה.
אמן אמן אמן.

"שליליות היא כמו אפלה. אז מהי אפלה? אתה מסתכל על חשכה ורואה שהיא בעצם כלום; זה ההיעדר של משהו. אתה מדליק את האור והחשכה ...
19/01/2025

"שליליות היא כמו אפלה. אז מהי אפלה? אתה מסתכל על חשכה ורואה שהיא בעצם כלום; זה ההיעדר של משהו. אתה מדליק את האור והחשכה נעלמת.
אבל השליליות לא נעלמת. אז איזה אור ניתן להדליק כך שיעלים את השליליות כמו שאור השמש מעלים את החשכה? זהו אור התודעה הטהורה, ה"אני" - אורה של האחדות.
אל תיאבק באפלה. אפילו אל תהיה מוטרד ממנה. כשתדליק את האור היא תיעלם. כשתדליק את אור התודעה הטהורה: השליליות תיעלם...
אנחנו כמו נורות. כשהאושר העילאי מתחיל לצמוח בתוכנו זה כמו אור; מקרין על הסביבה... כולנו מקרינים על הסביבה שלנו. אם ניתן לאור הפנימי שלנו לתפוס יותר ויותר עוצמה נוכל להנות ממנו אפילו יותר. והאור הזה יפרוץ החוצה ויאיר למרחקים"

פרידה מדיוויד לינץ'. 2025-1946
הציטוט מתוך הספר הנפלא "לתפוס את הדג הגדול" - הרהורים על מדיטציה, תודעה ויצירתיות. בהוצאת אסיה ובתרגום של נועה ברמן-הרצברג.
"רעיונות הם כמו דגים. אם רוצים לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, צריך להגיע למעמקים."

האירועים הקרובים של מסע במילים!
29/09/2024

האירועים הקרובים של מסע במילים!

"לעולם איני מרגיש בודד. אני חושב שאחד הגורמים לכך הוא, שאני מתבונן בכל בני האדם מזווית חיובית. אני מנסה למצוא את הצדדים ...
06/07/2024

"לעולם איני מרגיש בודד. אני חושב שאחד הגורמים לכך הוא, שאני מתבונן בכל בני האדם מזווית חיובית. אני מנסה למצוא את הצדדים הטובים שבהם.
גישה זו יוצרת תחושת קרבה מיידית, סוג של התחברות.
ייתכן שהדבר נובע גם מהעובדה שאני חושש פחות, פוחד פחות שאם אתנהג בצורה מסוימת - האדם מולי עלול שלא לכבד אותי או לחשוב שאני מוזר.
מכיוון שאין לי פחדים וחששות כאלה, יש בי צד של פתיחות...
אמונתי הבסיסית היא שעליך להבין קודם כל את התועלת האדירה שבחמלה.
כשאתה יוצר מגע עם אנשים מתוך חמלה, הדבר מפחית מיד את הפחד ומאפשר לך להיות פתוח כלפי אנשים אחרים.
הדבר יוצר אוירה חיובית, ידידותית.
סוג זה של פתיחות מאפשר לך לנהל שיחה בעלת משמעות עם אנשים.
במקרים רבים אנשים נוטים לצפות מהזולת להגיב כלפיהם בצורה חיובית במקום לנקוט יוזמה וליצור בעצמם אווירה חיובית.
הדבר יוצר עיכובים ועלול להוות מחסום המגביר את תחושת הניכור.
העמדה הבסיסית שלך יוצרת הבדל עצום.
אם ברצונך להתגבר על תחושת הניכור והבדידות, יצירת מגע עם הזולת מתוך חמלה היא הדרך הטובה ביותר להגשים זאת."

*** היום לפני 89 שנים נולד הדלאי לאמה ה-14 והנוכחי, טנזין גיאטסו, מנהיגם הרוחני של מיליוני בודהיסטים ברחבי העולם והמנהיג הרוחני של העם הטיבטי.
קטע זה מתוך "אמנות האושר - הדלאי למה" של הווארד ס' קטלר, בהוצאת הדים ובתרגום של ענבל עמית.

לֹא מְכוֹנָה חוֹסֶכֶת-עָמָל,אַף לֹא תַּגְלִית אֶזְקֹף לִזְכוּתִי;גַּם אֵין לְאֵל יָדִי לְהַשְׁאִיר אַחֲרַיעִזָּבוֹן עָשׁ...
31/05/2024

לֹא מְכוֹנָה חוֹסֶכֶת-עָמָל,
אַף לֹא תַּגְלִית אֶזְקֹף לִזְכוּתִי;
גַּם אֵין לְאֵל יָדִי לְהַשְׁאִיר אַחֲרַי
עִזָּבוֹן עָשִׁיר לְיִסּוּד בֵּית-חוֹלִים אוֹ סִפְרִיָּה,
לֹא זֵכֶר עֲלִילַת גְּבוּרָה, לְמַעַן אֲמֵרִיקָה,
לֹא הַצְלָחָה סִפְרוּתִית, לֹא תּוֹבָנָה—
לֹא סֵפֶר לְמַדַּף-הַסְּפָרִים,
רַק אֵי אֵלוּ מִזְמוֹרֵי-הַלֵּל הָרוֹטְטִים מִבַּעַד לַאֲוִיר, אוֹתָם אַשְׁאִיר
בִּשְׁבִיל חֲבֵרִים וְאוֹהֲבִים.

***
היום לפני 205 שנים נולד המשורר וולט וויטמן, מחבר "עֲלֵי עֵשֶׂב", שנחשב לגדול משוררי ארה"ב ולפורץ דרך בשירה בתקופתו. לאחר מותו אף קיבל את המעמד "המשורר הלאומי".
השיר מתוך "עֲלֵי עֵשֶׂב", בתרגום של משה דור

"המשורר הוא האיש אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי מלחמה ...
29/05/2024

"המשורר הוא האיש אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי מלחמה שיר אהבה, אלא הכרח...
לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה.
החובה להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר...
להזכיר לאדם כי בכל עת ובכל שעה לא הוחמץ עדיין המועד לשוב ולהיות אדם,
כי כל זמן שהשירה אוהבת את האדם בארץ הזאת ואת החיים על פניה,
כדאי וראוי גם לו לאדם לאהבם, להעריכם, לשמור עליהם..."

היום, לפני 113 שנים, נולדה לאה גולדברג, משוררת, סופרת ואשת רוח.
קטע זה מתוך עיתון השומר הצעיר 8.9.39

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים / פורשיה נלסוןפרק ראשוןאני הולך ברחוב.במדרכה יש בור עמוק.אני נופל לתוכו.אני אבוד.אני חסר אונים...
27/05/2024

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים / פורשיה נלסון

פרק ראשון
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני נופל לתוכו.
אני אבוד.
אני חסר אונים.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא את הדרך החוצה.

פרק שני
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק,
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני שוב נופל לבור.
אינני יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן,
אך זוהי לא אשמתי.
עדיין לוקח לי המון זמן לצאת מהבור.

פרק שלישי
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני רואה אותו.
אני עדיין נופל לתוכו...
זהו כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות.
אני יודע היכן אני נמצא.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מהבור מייד.

פרק רביעי
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני עוקף אותו.

פרק חמישי
אני הולך ברחוב אחר.

*** היום לפני 104 שנים נולדה פורשיה נלסון, משוררת, שחקנית ("צלילי המוסיקה", "דוקטור דוליטל") וזמרת.
ארבע שנים לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן, הוציאה ספר שירה ובו פרסמה את השיר "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים", שהפך לפופולרי ברחבי העולם.
השיר מתאר תהליך התפתחותי של שינוי ובעיקר את מעגליות החיים.
אני תמיד אוהבת לחזור אל השיר הזה, למקם את עצמי באחד הפרקים וגם מול אחד הבורות בחיי :-) לקבל את הבור כחלק מהדרך ולהתקדם לעבר המשך הרחוב או רחוב אחר.
תרגום זה מתוך: "ספר המתים והחיים הטיבטי" (סוגיאל רינפוצ'ה, בהוצאת חדקרן)

"יום אחד יש חיים. למשל, אדם שבריאותו איתנה, אפילו לא זקן, בלי שום היסטוריה של מחלה. הכל כפי שהיה, כפי שיהיה תמיד. הוא חי...
10/05/2024

"יום אחד יש חיים. למשל, אדם שבריאותו איתנה, אפילו לא זקן, בלי שום היסטוריה של מחלה. הכל כפי שהיה, כפי שיהיה תמיד. הוא חי מיום ליום, עוסק בענייניו, חולם רק על החיים העומדים לפניו.
ואז, פתאום, קורה שיש מוות.
אדם פולט אנחה קלה, גופו צונח בכורסתו, והנה יש מוות.
הפתאומיות שבדבר אינה מותירה מקום להירהור, מונעת מן המחשבה כל סיכוי לבחור מילה מנחמת.
אנחנו נותרים חסרי כל לבד מן המוות, מן העובדה הנחרצת של היותנו בני תמותה...
עובדת מותו של אדם בלא סיבה ניכרת לעין, עובדת מותו של אדם סתם בשל היותו אדם, מקרבת אותנו אל הגבול הבלתי נראה שבין החיים והמוות, עד שאיננו יודעים עוד באיזה צד אנחנו נמצאים."

פול אוסטר כבש אותי בגיל מאוד צעיר, כשקראתי את ספרו האוטוביוגרפי "המצאת הבדידות", ספר הפרוזה הראשון שכתב. אחר כך הגיעו הטרילוגיה הניו יורקית, מהיד אל הפה, מוסיקת המקרה, בארץ הדברים האחרונים, איש בחושך, בלתי נראה, עיר הזכוכית, ספר האשליות, מר ורטיגו, ועוד ועוד...
רק לאחרונה רכשתי לי את המחברת האדומה שלו, כדי להיזכר בתקופת הקריאה האוסטרית שלי, שהייתה חוויה של גילוי, התאהבות בשוטטות כחלק מתהליך יצירה וחיבור לז'אנר של ממואר.
הספרים של אוסטר הם מסע פיוטי מהפנט של צירופי מקרים, עם כל הרצף שבין זיכרון, דמיון ובדיון.
"להשאיר את העולם קצת יותר טוב מאיך שמצאת אותו - זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות", אמר אוסטר.
תודה לך שהעשרת והשארת את העולם שלנו קצת יותר יפה וטוב.
יהי זכרך ברוך.

הציטוט למעלה מתוך "המצאת הבדידות", בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

אחרי הכל, תקומה / אורית בר ישראל הַיּוֹם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּאן,שִׁבְעָה חֳדָשִׁים אַחֲרֵיהָאָסוֹן הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר שֶׁ...
06/05/2024

אחרי הכל, תקומה / אורית בר ישראל

הַיּוֹם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּאן,
שִׁבְעָה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי
הָאָסוֹן הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר שֶׁקָּרָה לָנוּ
מֵאָז קוּם הַמְּדִינָה,
וְאוֹמֶרֶת לָכֶם,
זוֹ לֹא הָיְתָה שׁוֹאָה.
הָיָה זֶה טֶבַח מִפְלַצְתִּי, שֶׁל חַיּוֹת אָדָם,
אֲבָל,
אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּאן
וְזוֹכֶרֶת,
אֶת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּסְפּוּ שָׁם מִדֵּי יוֹם,
לִפְנֵי 85 שָׁנִים,
וְיוֹדַעַת,
לָהֶם לֹא הָיְתָה מְדִינָה,
אוֹ "אַחִים לַנֶּשֶׁק".
לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּשְׁלַח חֲבִילוֹת,
אוֹ יִתֵּן מָקוֹם לַמְּפֻנִּים מֵהַקְּרָבוֹת.
כְּאָז , כֵּן הַיּוֹם,
שָׂרְפוּ בָּתִּים עַל יוֹשְׁבֵיהֶם,
אָנְסוּ חָטְפוּ רָצְחוּ,
אֲבָל אֶת הַתִּקְוָה לֹא שָׂרְפוּ.
אֶת הַשּׁוֹאָה הַהִיא
אָסוּר שֶׁנִּשְׁכַּח,
הִיא לֹא דּוֹמָה לִכְלוּם,
גַּם אִם זֶה נִרְאֶה כָּךְ.
וְאִם מִשָּׁם קַמְנוּ, גַּם מִכָּאן נוּכַל לָקוּם.
נְגַלֶּה אֶת הָאוֹר
בְּסֶדֶק הַתְּרִיס הַסָּגוּר,
נֶאֱסֹף אֶת אֲבַק הַלְּבָבוֹת הַשְּׁבוּרִים
הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ.
וְנִזְכֹּר
לֹא נִשְׁכַּח,
נִלְמַד מֵהֶם עַל הַתְּקוּמָה,
נָקוּם, וְנִתְרוֹמֵם כְּמוֹ אָז,
גַּם מֵאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת הָאֲיֻמָּה.

Orit Bar-israel

"היצירה שלי אוניברסלית. אני לא כותב לישראלים או לחיפאים. אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי.אני נאבק קשות בעצמי, מנסה ...
03/04/2024

"היצירה שלי אוניברסלית. אני לא כותב לישראלים או לחיפאים.
אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי.
אני נאבק קשות בעצמי, מנסה להפיק את המיטב שבי. את שגב ההנאה אני קוטף בשעת הכתיבה, כשאני רואה כתמי דיו לובשים על גיליון הנייר דמויות נושמות שמרגשות אותי.
אני צריך את המגע של העט שהמלים זורמות ממנו אל היד. אני לא יכול אחרת.
הכתיבה אצלי היא לצד החיים, ואני משתמש בה כדי לברוח משגרת היום יום.
אני לא נוהג להראות לאף אחד את הספר בעודו בתהליך. על כל משפט שכתבתי, לפחות עשרה נמחקו, ואני משתדל לדייק ולהחמיר עם עצמי.
ההשראה יכולה לבוא מכל מיני מקומות. מול הים, על הספה, מתחת לחלון, זוהי פינת המדיטציה שלי. כאן אני נרגע וחושב מחשבות.
בכולנו קיים הרצון להשאיר על פני החול הנודד של החיים עקבות אישיים בני־קיימא... רבים משאירים עקבות בצורה של ארמון, המצאה, ממון וירושה מרשימה. אני משאיר מאחורי מילים."

סמי מיכאל האמין שסופרים לא צריכים ללכת למדפי הספריות, אלא לרדת לרחובות ולקבל השראה מהחיים עצמם.
כל תחנות וחוויות חייו פרושות בעשרות הספרים שכתב.
תודה על כל השפע, היופי והצדק שהנחיל לנו בספריו.
יהי זכרך ברוך.

יום השוויון האביבי מציין באופן רשמי את תחילת האביב.מאחלת לכולנו בימים אלה שנראה עוד נראה,  איך הבוקר עולה והאור הולך ומת...
21/03/2024

יום השוויון האביבי מציין באופן רשמי את תחילת האביב.
מאחלת לכולנו בימים אלה שנראה עוד נראה,
איך הבוקר עולה והאור הולך ומתגבר.
אף על פי כן☀️

Address

הרימון
Pardes Hanah
37018

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מסע במילים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to מסע במילים:

Share