24/08/2025
השליטה הפלשתינית בירושלים: 'משטרת השכונות' של הרש"פ והפתח' פועלת בשכונות הקצה הירושלמיות ככוח שיטור עצמאי >>
@חגי הוברמן
הרשות הפלשתינית ממשיכה בניסיונותיה להגביר את אחיזתהבירושלים. בבירת מדינת ישראל פועלים כמה וכמה מוסדות הקשורים בה ישירות, בנוסף לבעלי תפקידים רשמיים המנסים (ולעתים מצליחים)
להוות כתובת לערביי העיר בנושאים שונים. מסתבר שמזה זמן רב פועלת, עד היום, יחידה הנקראת 'משטרת השכונות' – גוף המזוהה עם הרשות הפלשתינית, שאנשיה משתייכים לאירגון ה'תנזים' של הפתח'. זהו גוף רשמי ששייך למחוז ירושלים של הרשות הפלשתינית.
היא הוקמה כבר בתקופת הקורונה, כשמטרתה הרשמית לכאורה היא פתרון סכסוכים בין ערבים ירושלמים לערבים ביו"ש – אלו אזרחים ישראלים ואלו אזרחי הרשות הפלשתינית. מבחינת הרשות הפלשתינית, תחום הפעילות של 'משטרת השכונות' הוא כפרים בעוטף ירושלים דוגמת עזריה ואבו-דיס, אבל שוטריה פועלים, גם זאת על פי 'אישור' הרשות הפלשתינית, גם בשכונות ירושלמיות מובהקות כמו קלנדיה, שועפט וכפר עקב, שכונות בצפון העיר הסמוכות לרמאללה, שבינן לבין מוסדות השלטון הפלשתיני ברמאללה הגישה חלקה ללא גדר. פעילי 'משטרת השכונות' אינם תושבי ירושלים, אלא אזרחי הרש"פ, אבל הסמכויות מטעם הרש"פ הם לפעילות בירושלים. דו"ח של מרכז ירושלים למדיניות יישומית - JCAP בנושא מזרח ירושלים,
מיסודו של חיים סילברשטיין ובהובלה מקצועית של רן ישי, שכיהן כמנכ"ל משרד ירושלים ושגריר במשרד החוץ, מציין כי תופעה זו מצטרפת לתופעת הנשק הבלתי חוקי, המצוי בשכונות – לדברי התושבים – בכמויות העולות על הדמיון (וההערכות) הישראלים, תופעה הזוכה אף היא להעלמת עין במידה רבה מצד הרשויות, לטענת התושבים, מסיבות שונות. בעלי הנשק הלא חוקי הפכו בפועל לשליטיהן בפועל של השכונות – בפרט
שכונות הקצה אליהן ממעטות, באופן יחסי, רשויות האכיפה של ישראל להגיע ולהפגין נוכחות ושליטה. למשל: לאחרונה, באחת השביתות שהכריזה הרשות הפלשתינית, סיפר בעל מסעדה בירושלים כי פעילים של פתח' הגיעו אליו ואל החנויות באיזור, ודרשו מהם לסגור את כל החנויות במהלך השביתה.
מקבלי שכר רשמיים ולא רשמיים לרשות הפלשתינית ישנם בעלי תפקידים רשמיים בעיר (למשל, עדנאן ע'ית, מושל מחוז ירושלים ותושב כפר השילוח), אך בנוסף יש לה גם רשימת מקבלי שכר לא-רשמיים. באופן אבסורדי משהו, דווקא בעלי התפקידים הרשמיים נוהגים זהירות יחסית, מחשש אכיפה, ועבירה על חוק היישום הישראלי. ואילו מקבלי השכר הלא רשמיים הם המשמעותיים והמאיימים יותר. מדובר באנשים המקבלים מעין 'דמי כיס' חודשיים (יכול להיות אף כ-1,000 שקלים בחודש) ותמורתם מהווים מעין זרוע קדמית של גופים רש"פיים שונים בשכונות. קשריהם ההדוקים במידה רבה של תושבי ירושלים עם תושבי הישובים הערביים סביבה, מהווים אף הם קרקע נרחבת לפעילות כזו, נוחה אף יותר. ירושלמי בעל תפקיד, הנתפס כבעייתי בעיני רש"פ, עלול למצוא את עצמו תחת לחץ נפשי ופיזי כשהוא מבקר את משפחתו וקרוביו בבית לחם, למשל, או באל בירה. כך שולטת רש"פ במידה הראויה לתשומת לב בחיי היום היום ובתהליכים בשכונות הערביות בעיר, כאשר המתחרים העיקריים שלה, במקרים רבים, אינן הרשויות הישראליות, אלא גורמי איסלאם קיצוני המתנגדים לה וזוכים לתמיכה חיצונית ממדינות דוגמת תורכיה או קטאר,
בעיקר בשכונות קצה שבהן לרש"פ השפעה מוגבלת. בעבר היו בשכונות מוכתרים (מח'תארים), שזכו להכרה רשמית מטעם רשויות השלטון בישראל ונהנו מסמכות ומעמד באיזורי מגוריהם. כיום המוסד הזה כמעט אינו קיים ובכל מקרה חסר משמעות בפועל. את מקומם של המוכתרים תפסו בעלי מעמד שבעיקרם הם בעלי זרוע, חלקם על גבול העבריינות וחלקם חוצה אותו. לטענת תושבי השכונות, בעלי הזרוע זוכים להעלמת עין של הרשויות, כולל הביטחוניות, מסיבות שונות. מעמד מועדף זה מקנה להם סמכויות לא רשמיות נרחבות בשכונות. הם אינם מייצגים את התושבים בכל מובן שהוא (למעט, מן הסתם, משפחתם והחמולה הקרובה המסונפת אליה), אך התושבים נדרשים להם שלא בטובתם, בהיעדר סמכות חלופית.
