26/09/2025
״יום אחד, הוא ראה בתערוכה את הציור 'אנגלוס נובוס' - המלאך החדש, ציור מים קטן של האמן פאול קליי. הציור לכד את עיניו של בנימין והוא מיהר לרכוש את היצירה. דמות המלאך הניבטת ממנה תלווה אותו בשארית חייו כמעין קמיע. ותעניק לו השראה לכמה מחיבוריו המפורסמים.״
על וולטר בנימין ועל היצירה המעטרת את עטיפת הספר ״המלחמה מעבר למילים: שפות של זיכרון ממלחמת העולם הראשונה ועד ימינו״ של ג׳יי וינטר מבית ״למדא״ (בתגובה הראשונה!)
הלילה שבין ה-25 ל-26 בספטמבר 1940 היה האחרון בחייו של ולטר בנימין מחשובי ההוגים של המאה ה-20. זה סיפורו של פליט יהודי, אחד מני מיליונים בזמן ההוא, שהייאוש מהתמוטטות עולמו, הכריע אותו.
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בברלין של שלהי המאה ה-19
עבודת הדוקטורט שלו שעניינה "מושג ביקורת האמנות ברומנטיקה הגרמנית" נדחתה אמנם ע"י הבוחנים באוניברסיטה, שטענו כי לא הצליחו להבין ממנה אף מילה, אבל זה לא הפריע לבנימין להפוך למבקר ואינטלקטואל עצמאי בולט, כוכב זוהר בשמי ויימאר. הוא כתב חיבורים על מגוון רחב של נושאים, היסטוריה, פילוסופיה, אסתטיקה ואורבניזם, בהם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", הוא גם יצר פורמט חדש והגיש תוכנית רדיו מקורית של היסטוריה לילדים.
יום אחד, הוא ראה בתערוכה את הציור 'אנגלוס נובוס' - המלאך החדש, ציור מים קטן של האמן פאול קליי. הציור לכד את עיניו של בנימין והוא מיהר לרכוש את היצירה. דמות המלאך הניבטת ממנה תלווה אותו בשארית חייו כמעין קמיע. ותעניק לו השראה לכמה מחיבוריו המפורסמים.
עם עליית הנאצים לשלטון, נמלט בנימין מברלין, והמלאך נשאר מאחור.
בחיבור הקצר "אגסילאוס סנטנדר", משנת 1933 הוא כתב "המלאך דומה לכל מי שנאלצתי להיפרד מהם: אנשים ואף חפצים. הוא שוכן בחפצים שאינם עוד ברשותי."
הוא התמקם לבסוף בפריז ולאחר שנתיים התאחד עם ציור המלאך, שידידה הצליחה להציל ולהבריח אליו.
בפריז הוא מוסיף להתמסר לעבודתו ועובד בקדחתנות על פרויקט הפסאז'ים שלו. ב-1938 הוא נעצר ע"י הצרפתים לתקופה של שלושה חודשים. כשהוא משוחרר לבסוף, במקום להבין את הרמז ולברוח מצרפת – הוא שוקע מחדש בין ספריו, ב-11 בינואר 1940 הוא אפילו מחדש את כרטיס הקורא שלו בספרייה הלאומית , ובמכתב לידידה הוא כותב כי הוא חרד למחקרו על בודלר, ואינו מוכן לסכן את היצירה אפילו במחיר היכחדותו של מחבר.
יום לפני כיבוש פריז ע"י הגרמנים הוא נמלט סופסוף מהעיר.
רגע לפני הבריחה הוא חותך את ציור המלאך מתוך מסגרת העץ שלו, ומפקיד בידי ידידו הפילוסוף והסופר הצרפתי ז'ורז' בטאי, את שני האוצרות היקרים שלו – הציור וכתב היד של פרויקט הפסאז'ים.
למחרת, מתדפקים הנאצים על דלתו עם הוראה ספציפית לעצור אותו, ומוצאים את הדירה ריקה.
בנימין מוצא מסתור במרסיי ובזכות התערבות של חברו הפילוסוף מקס הורקהיימר, הוא מצליח להשיג את הויזה הנכספת לארצות הברית. מה שחסר לו זו אשרת יציאה מצרפת הכבושה. האפשרות היחידה שלו לברוח היא לגנוב את הגבול לספרד דרך ההרים, ואז להפליג לאמריקה מפורטוגל.
בספטמבר 1940 בנימין מצטרף לקבוצת פליטים יהודים שיוצאת למבצע בריחה, דרך רכס הרי הפירנאים. אף שהוא חולה לב וחלש, הוא גורר אתו לאורך כל הדרך ההררית, מזוודה כבדה, שבה הוא נושא כתב יד בעל חשיבות עליונה. בסוף המסע המפרך, כאשר קבוצה הפליטים מצליחה להגיע לחניית לילה בפנסיון בעיירת גבול, מגיעה אליהם בשורת איוב על פיה השתנו נוהלי ההגירה לספרד, ונציגי הרשויות קיבלו הוראה לאסור כל מי שאין לו אזרחות.
כאשר בנימין הרצוץ מבין כי כל המאמץהיה לשווא וכי הוא וחבריו לדרך יתפסו ויגורשו בחזרה לצרפת הכבושה, הוא אומר נואש ונוטל את חייו בידיו.
במכתב שהותיר אחריו, הוא כתב "במצב שלא מותיר כל מוצא, אין לי כל ברירה אלא לסיים את זה".
הוראת שינוי נהלי ההגירה, שהכריעה את גורלו של בנימין, נאכפה למשך ימים ספורים בלבד והוסרה כעבור כשבועיים. כל יתר חבריו לקבוצת הבריחה הצליחו לחצות את הגבול בבטחה ולהציל את נפשם.
"אילו בנימין היה חוצה את הגבול יום קודם לכן", כתבה חנה ארנדט בהקדמה למבחר כתביו שערכה, הוא היה עובר בלי שום בעיה; יום מאוחר יותר האנשים במרסיי היו יודעים על השינוי בהוראות וממתינים. היה זה רק באותו יום ממש שהקטסטרופה התאפשרה." ארנדט כינתה זאת "נטייה יוצאת דופן למזל רע."
המזוודה שלקח עימו בנימין למסע, אבדה ולא נמצאה מעולם, וכתב היד שהיה בה אבד לנצח.
לעומת זאת, ציור המלאך והטיוטה לפרויקט הפסאז'ים שהפקיד בנימין בידי חברו בטאיי, שרדו.
בטאיי שעבד כספרן, החביא אותם במהלך המלחמה במרתפי הספרייה הלאומית, ולאחר המלחמה דאג להעביר את הציור לידיו של גרשום שלום חוקר הקבלה הנודע כ"ירושה אישית מיוחדת", כפי שהורה בנימין בצוואתו. אחרי מותו של שלום מסרה אלמנתו את הציור למוזיאון ישראל בירושלים, והוא נמנה עם היצירות החשובות ביותר באוסף המוסד.
בחיבור המפורסם "על מושג ההיסטוריה", שכתב בנימין זמן קצר לפני התאבדותו
הוא מחבר בין המלאך של קליי לבין "מלאך ההיסטוריה", המתבונן בהררי ההריסות שמותירה האנושות ואין ביכולתו להושיעה.
"יש תמונה של קליי הנקראת אנגלוס נובוס. מתואר בה מלאך, הנראה כאילו הוא עומד להתרחק ממשהו, שהוא נועץ בו את עיניו. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך נראה בהכרח מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר. במקום שם מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים, רואה הוא שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו ומטילה אותם לרגליו. בלי ספק רוצה היה להשתהות, לעורר את המתים ולאחות את השברים, אבל רוח סערה הנושבת מגן העדן נסתבכה בכנפיו והיא עזה כל-כך, שהמלאך שוב אינו יכול לסגרן. סערה זו הודפת אותו בהתמדה אל העתיד, שהוא מפנה אליו את גבו, ובאותה שעה מתגבהת ערימת ההריסות לפניו עד השמים. מה שאנו מכנים קידמה הוא הסערה הזאת".
(ולטר בנימין, "על מושג ההיסטוריה", בתוך הספר 'מבחר כתבים, ב' : הרהורים', מגרמנית: דוד זינגר, בחירת הטקסטים ומבואות: יורגן ניראד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 313)
בפורטבואו, עיירת הגבול הספרדית בה מת ונקבר ולטר בנימין, יצר לזכרו הפסל דני קרוון, את האנדרטה "מעברים" Passages הממחישה את תחושת היעדר כל מוצא.
היום מציינים 85 למותו של ולטר בנימין. האם קראתם מכתביו?
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך המקורות הבאים:
שעותיו האחרונות של ולטר בנימין/ נועה לימונה, הארץ, 05 ביולי 2012
מסע בעקבות מסמך נדיר של ולטר בנימין/ אבנר שפירא, הארץ, 05 ביולי 2012
"פרויקט הפסאז'ים" של ולטר בנימין הוא קריאת חובה להיפסטרים אינטלקטואליים, עפרי אילני, הארץ, 05 במאי 2020
הרהורים: מבחר כתבים ב' / ולטר בנימין, מגרמנית: דוד זינגר, בחירת הטקסטים ומבואות: יורגן ניראד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996
