20/06/2025
קמתי הבוקר משתאה
שלא התעוררנו לקול אזעקות בלילה.
סמרל עבד בלילה והילדים הגיעו למיטתי בשלב כלשהוא
מתכרבלים לתוכי, מבקשים להרגיש בטחון.
ומה שמדהים הוא שלילה ללא אזעקות הפך להיות
רגע של השתאות
ממתי התרגלנו לחיות ככה????
החלטתי לשבת עם עצמי מס' דקות
ולהיות נוכחת לשלומי, ומה שהפתיע אותי
שלא "שמעתי" את המחשבות והרגשות שלי
מין ואקום ריק שאין בו כלום. קיפאון.
וזה עורר בי מחשבות של - "מה קורה איתי? משהו "נדפק"?
איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה להרגיש כלום. רק ריק. שומדבר ?
זה ברור שכולנו בטראומה קולקטיבית
ויחד עם זאת, לרוב אני מצליחה להיות נוכחת לעצמי
והפעם, זה לא צלח.
ואולי זו הדרך שלי לשמור על עצמי
ואולי זו הדרך שלי להתמודד עם הפחד מהנורא מכל
בכל פעם, שאני עדה להרס של משפחות שלמות, בנייני מגורים
מרחבים שלמים שהופכים להיות חורבן שלם
מציצה מחשבה מתוכי של - מה יהיה אם זה יקרה בבית שלנו?
מה נעשה אם כל מה שיש לנו - יעלם ונישאר בלי כלום?
ומיד אני מסיטה אותה והולכת לעשייה.
בשמונת הימים האלה, לרוב הייתי סביב הילדים, הבית
ובעיקר המטבח. מרבית הקליניקה קפאה ורוב היום, אני מוצאת את עצמי
דואגת לבישולים עד לעייפה ומידי פעם הולכת לנוח.
באמצע השבוע, פגשתי לקוחה שהגיעה מוקדם בבוקר ואחרי 5 דקות
הייתה התראה שהפכה לאזעקה תוך 2 דקות נוספות
ומצאנו את עצמנו בממ"ד ולאחר מכן - החלטנו לדחות.
אז אני ב- MODE של עשייה, משימה רודפת משימה
דרך להתמודד עם המצב ואולי - זו דרך להתנתק ממנו.
הבוקר, כשישבתי עם עצמי ולא הצלחתי לחשוב מה אני מרגישה
זה עורר בי מחשבה שאולי הרגשות שלי מתחבאים ואולי הם נשחקים
בתוך התשישות והעייפות התמידית.
הערב נשב לשולחן שבת וכמו מידי שבוע,
שלי תדליק נרות ותברך
אריאל יברך על כוס יין (של ילדים )
וכולנו נישא תפילה לימים טובים יותר
ימים חדשים שנוכל לרפא את עצמנו
לחזור לחיות את השגרה הטובה
ולהרגיש בטוחים.
מזמינה גם אתכם לשאת תפילה היום
בלי קשר לדת או אמונה כזו או אחרת
תפילה היא הדרך להתחבר לעצמנו
להיות נוכחים ליש ולבקש את העתיד הרצוי.
ואיך אתם מרגישים בימים הללו ?
