09/07/2025
רענן שקד | לא, קחו את הזמן. יש המון זמן. אלה בסך הכל הילדים שלנו שנהרגים ונפצעים בעזה בטפטופים. אחד, שניים, חמישה, עשרה. כל יום. כל הזמן. אבל אל תתנו לזה להשפיע עליכם;
תנו ליאיר נתניהו – הילד שמשרת אותנו מהשוחות במיאמי ומהביצורים ב"כנף ציון" – להצטלם עם הנשיא טראמפ, זה חשוב. תנו לשרה נתניהו להצטלם בחברת תחפושת ירוקה ופוטושופ, זה בידור. תנו לביבי לשבת לשולחן הנשף עמוס הפרחים והצלחות עם הנשיא האמריקאי ולהושיט לו מכתב שבו הוא ממליץ עליו לפרס נובל לשלום. חוזר ומדגיש: נובל לשלום. איזה שלום, בעצם?
עכשיו תראו; אני יודע שאין כאן תשובה אמיתית – ומערך הדוברות ממילא מסיים סכסוך מתוקשר עם שרה אז ייקח קצת זמן לנסח אחת שקרית – אבל קחו את הזמן גם עם זה. יש זמן. ממילא "השיחות על הפרטים עוד לא התחילו", כפי שדווח אתמול מוושינגטון – אולי שליח מטעם טראמפ יגיע לדוחא בסוף השבוע, אולי לא, "זה דורש זמן", כפי שמסר דובר משרד החוץ, בהחלט. אז יש זמן.
בינתיים אלה בסך הכל גופות החיילים שלנו שנספרות, ואלה רק החטופים ההם – למי שזוכר – שמצבם הוגדר "קשה מאוד" על ידי הרמטכ"ל כבר לפני תשעה ימים. אבל היי, אין צורך להזדרז, אחרי 642 ימים זה כבר ממש לא ישנה עוד יום – או שבוע, או חודש, או חודשיים – או פחות. יש זמן. תגיעו לוושינגטון, תנוחו, תאכלו משהו, תצטלמו, תאכלו עוד משהו, תרטשו, תעלו, תיראו עסוקים בניסיון "לצמצם את הפערים בין הצדדים", כפי שפורסם.
ניסיון. לצמצם. פערים. מילותיהם של אנשים מדושנים שאכלו צהריים לפני שעה וחושבים על התאמת עניבות הרבה לפני שלא יחשבו לרגע על בור מצחין בעזה שבו קבורים בחיים, כמעט ללא אוויר, כ-20 ישראלים, או על הכוח שחוזר בפעם המי-סופר לחאן-יונס, כרגע בדרכו לאסון הבא, לנקישה הבאה על דלתות כמה משפחות שעדיין לא יודעות שהן בדרכן להפוך לחלק ממגש הכסף שעליו נשמרת קדושת הקואליציה.
קחו את הזמן. צמצמו את הפערים כמו שמצמצמים רוטב במסעדת יוקרה; לאט ועל אש קטנה. כרגע פורסם שדנים ב"מתווה" שישחרר מחצית מהחטופים בשתי פעימות לאורך 60 יום, וגם עליו לא הושגו עדיין הסכמות.
רק אל תזדרזו. לא היינו רוצים, חלילה, שמישהו ידפוק על שולחן ויגיד "את כולם עכשיו", זה עוד עלול להישמע, לא עלינו, קפלניסטי. לא היינו רוצים שמישהו ייאלץ לפגוש מדינה נטרפת מדאגה סביב חרושת שמועות ווטסאפ יומית, שבסופה תיעצר שוב הרולטה על שמות החללים והמשפחות שאיתרע מזלם הפעם.
אז קחו את הזמן. איך כתב דילן בשעתו? "זה בסדר, אמא, אני רק מדמם"
https://bit.ly/3GxMamR
Raanan Shaked | צילום: שרון צור