14/04/2026
לפני שנה, בערב יום השואה, זכיתי לספר לקהל היגורי את סיפורו האמיץ של אבי, בנימין צוק ז"ל.
היה טקס מאוד מרגש.
אבי, בנימין צוק
נולד בפולין בשם דב צוקרשפט.
בהיותו בן שבע פורצת המלחמה.
כאשר מתחילות ההפצצות על העיר פולבי שבפולין
אבי ומשפחתו בורחים לכיוון צפון רוסיה ומקוים ששם יהיו בטוחים מפני הגרמנים.
שני אחיו הגדולים מגוייסים מייד לצבא הרוסי ועקבותיהם אובדים.
מעט אחר כך הוריו נפטרים בסמיכות זה לזה, כנראה בשל התנאים הקשים.
ואבי שנותר לבדו, מבקש מחסה בבית יתומי-מלחמה,
בקומי שבצפון רוסיה,
שם ישרוד כשלוש שנים קשות.
וכך הוא כותב
"בהיותי ילד בן 8 נותרתי לבד בעולם
– בטייגה הענקית של קומי-
בכפור של 45 מעלות
צעדתי בנעליים קרועות,
עם פרוסת לחם קפואה,
אל איש הרשות- שיתן לי מקלט בבית יתומים ...
האם ברא השטן כלי כל שהוא
שימדוד סבלו של ילד,
כאשר איש – המדים פלט בציניות:
" ילד, אל תמכור סיפורי- בדים,
אנו מכירים אתכם הפליטים,
ההורים שלכם רוצים להיפטר מכם
ואומרים לכם להגיד שהם מתו".
אלוהים- לו ידעת כמה חסר לי אדם יותר מבוגר ומנוסה ממני-
הורה או אח בוגר, או אפילו ידיד.,
שאוכל, ללמוד ממנו,
לשאוף לחקותו,
להזדהות,
לבנות אישיות..."
בסוף המלחמה יחד עם יתומים יהודים רבים אחרים,
הוא נאסף ומגיע למרסיי -שבצרפת. משם על אניית "המעפיל האלמוני" יחלו המעפילים את דרכם לארץ ישראל
הבריטים תופסים את האנייה לפני שהיא מגיעה לחופי ישראל ומיירטים אותה..
והוא נשלח למחנה המעצר בקפריסין למספר חודשים..
אבי בן 14 בלבד. ללא איש בעולם.
וכך הוא כותב:
"בשמעי את המילה “תרמיל”
הייתי כהלום רעם
שוב התרמיל!
לכך כבר לא פיללתי.
שבעתי ייסורים וסבל מאותו תרמיל נדודים שלא מזמן נפרדתי ממנו.
העלה על ליבי הדבר שכאן, בארץ, הוא שוב יצמד אל גבי?"
בשהותו בקפריסין הוא כותב את רישומיו באידיש ומוסיף להם איורים צבעוניים.
ולא עובר זמן רב והוא דובר עברית על בורייה,
במהלך חייו יהייה דובר 7 שפות - וגם מורה לשפה האנגלית.
"אם תשאלוני ,הוא כותב, הייתי מעדיף שפת אם אחת בסיסית אותה אתאים לצרכי."
לאחר מספר חודשים משחררים את עצורי- קפריסין והם מגיעים לעתלית..
את אימי , עליק, הוא פוגש בקיבוץ כפר סאלד בזמן שירותו בנח"ל .
הם נישאים ומחליטים להקים את ביתם בקיבוצה, יגור..
אבי מעולם לא סיפר לנו את קורותיו במהלך המלחמה.
אך ניכר שהתלבט מאוד בשאלה הזו
וכך הוא כתב:
"ביום הזיכרון
נתקפתי שעת רצון
וכמעט שהתפתיתי
לספר לבן
את סיפורי כילד
בשנות המלחמה.
מבט עיניו התם
כאילו הרתיעני.
וככה לא הפרתי שלוות- עולמו.
ושמא זאת טעות ?"
חלקים רבים בסיפורו של אבי עדיין נותרו סתומים, וכנראה שלא נדע לעולם מה עבר על ילד בן 9 שנותר לבדו בעולם מטורף של מלחמת שמד בחורף של 1941 ביערות הטייגה הקפואה של רוסיה הצפונית.
סיפור גבורתו הוא מופת לכוחה ואצילותה של הרוח האנושית .
אבי נפטר בשנת 1981.
משפחת צוק גדלה והתעצמה.
לו חי היום היה בוודאי גאה ב-12 נכדיו
וב-19 ניניו🌸
סיפורו של אבי וסיפורי גבורה של שורדים אחרים, הם דוגמא לכוחה ואצילותה של הרוח האנושית.
שנמשיך לספר את סיפוריהם ונזכור את כוחנו🙏
#זיכרוןבסלון
