BaD Briefly Architecture Design

01/08/2025

מתחת לאף: אוצרות אדריכליים עם מיכאל יעקובסון

122. הרצל 2, חיפה

חזית קעורה ורכה עם קו נקי, שנסוגה ממפגש הרחובות הרצל והנביאים בשכונת הדר בחיפה, יצרה רחבה עירונית ייחודית והפכה את מפגש הרחובות הסתמי ל"כיכר מסריק".

בני הזוג האדריכלים מרים ודוד גלבסקי (שניהם היגרו לארץ מפולין ב-1933 והתיישבו בחיפה) היו אחראים למחווה העירונית הזו, כשתיכננו את הבניין הבולט באחד ממפגשי הרחובות הסואנים בעיר.

הרחבה היא אכן תרומה יפה להולכי הרגל, ובמיוחד ליושבי קפה "ניצה", שממוקם בה מאז שנחנך הבניין ב-1947. עדיין, כלי הרכב שולטים ורועשים בצומת וברחובות המקושרים אליו, והולכי הרגל נאלצים להצטופף במדרכות. על מצבה העגום של שכונת הדר לא אפרט.

מייסדי הקפה, יוצאי הונגריה, הפכו את המקום למוקד מפגש לעולי הונגריה, שנהנו לשוחח בשפת אמם על עוגת דובוש. לצד בית הקפה פועלת, בוותק דומה, חנות "תכשיטי אדית".

הבניין משתרע על מגרש בשטח של 900 מ"ר, עם קומת רחוב מסחרית ומעליה שלוש קומות ששימשו במקור למגורים. לא תוכננו כאן דירות מרווחות, אלא דירות חדר בנות 15 מ"ר ללא מרפסות. יש רק אחת כזו, זעירה וייצוגית, שנקבעה בדירה במרכז הקומה הראשונה. אותה מרפסת חצי-עגולה התייחסה לחזית הקעורה, ויצרה משחק צורני.

בהיעדר מרפסות, אלמנט שאדריכלי התקופה הרבו למנף לטובת עיצוב הבניינים שתכננו, נוצרו חזיתות שטוחות שעוררו אשליה של בניין משרדים; במרוצת השנים זה אמנם מה שקרה. חצר קטנה במרכז הבניין מאווררת ומאירה את החדרים שפונים אל העורף.

החלק המרשים ביותר הוא חדר המדרגות - בכלל, בחיפה תמצאו כמה מחדרי המדרגות היפים בארץ, בעיקר כאלה שנבנו בשנות ה-30. כאן, במרכז המדרגות תמצאו פיר ובעורפו מסך זכוכית, הנמתח לכל גובה הבניין ופונה לחצר הפנימית. שווה להיכנס פנימה, ולו בגללו, כדי להציץ בפעולה האדריכלית הפשוטה והמוצלחת, שנעלמה כמעט לחלוטין מהאדריכלות המקומית.

הסיפור המלא על הבניין מופיע בבלוג "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. לינק בסטורי

31/07/2025

בית ברמאללה: משרד האדריכלים "סיטון פלוס טנוס" תיכנן וילה למשפחה מקומית בעיר.

הווילה משתרעת על פני כ-700 מטרים רבועים, בלב מגרש בן 1,000 מ"ר שנמצא על צלע הר, פונה מערבה ומשקיף אל שפלת החוף. וכך מסבירים האדריכלים"

"בתהליך התכנון שמנו דגש על שלושה עקרונות מהותיים, אשר ליוו אותנו והפכו ליסודות הקונספט האדריכלי: הטופוגרפיה של הקרקע, הנוף הנגלה ממנה, והחומרים המקומיים – אבני ההר והמרקם הסלעי של הסביבה.

הרעיון המרכזי היה ליצור בית אשר שומר על אינטימיות וסגירות כלפי הרחוב, אך מתפרק ונפתח באלגנטיות אל עבר הנוף, כאילו נשאב אליו.

החזיתות הציבוריות מוסתרות בעזרת משרביה וקירות פיסוליים מאבן מקומית, שמטשטשים את הגבול בין חומר לנוף, בין מסתור לחשיפה.

האבן – כחומר, כהשראה, וכקול שמספר את סיפור המקום – משמשת אלמנט מרכזי במבנה. באמצעותה עיצבנו חללים שנפתחים בזה אחר זה, כמו שכבות גיאולוגיות, אל מול המרחב הפתוח והנוף עוצר הנשימה".

29/07/2025

דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל לעיצוב ומגדולי המעצבים הגרפיים בישראל, הלך לעולמו והוא בן שמונים ואחד.

בין שלל עבודותיו: כרזת שלושים שנה למדינת ישראל עם הבלטת הרצון לשלום, לוגו "שלום עכשיו", כרזות פוליטיות שהגיבו לנעשה בארץ ובשטחים, בראשן רצח יצחק רבין, ועוד ועוד.

יהי זכרו ברוך

18/07/2025

19/06/2025

בית החולים סורוקה בבאר שבע נפגע הבוקר מפגיעת טיל איראני. החלטה נבונה של ראשי בית החולים הביאה לפינוי מוקדם של החולים מהבניין, שנפגע קשות בהפגזה, ובכך נמנעו פגיעות רציניות יותר בנפש.

את סורוקה תכננו האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון בסוף שנות החמישים של המאה שעברה, כעשור אחרי קום המדינה. בניין האשפוז הוותיק שנראה בתמונות הוא זה שנפגע הבוקר.

מעברים מקורים בכר דשא נרחב מחברים את בנייני המחלקות אל אגפים חד-קומתיים ובנייני מרפאות, כשבאמצא נמצא מנחת מסוקים. לימים תכנן אריה שרון יחד עם בנו אלדר את הספרייה הרפואית, שלא נראית בצילומי ארכיון אלה מהשנים הראשונות של בית החולים.

שרון, שגם יצר את תוכנית האב של באר שבע, זכה ב-1962 בפרס ישראל בזכות התכנון של סורוקה.

מאחלים החלמה מהירה לפצועים, ושיקום מהיר של בית החולים.

הצילומים באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות, אוסף אריה ואלדר שרון.

06/06/2025

מתחת לאף: אוצרות אדריכליים עם מיכאל יעקובסון

120. בית התרבות, חמדיה

בית התרבות בקיבוץ שבעמק בית-שאן הוא פנינה ששרדה בשלמותה וללא שינויים, בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס, מבכירי האדריכלים שפעלו בקיבוצים.

קשיים חברתיים, כלכליים וביטחוניים העיבו על יציבותו של הקיבוץ בשנותיו הראשונות. עם זאת, פעלו החברים להקים לעצמם בית תרבות, כזה שיאפשר לחברים להתכנס בסוף יום העבודה, לקרוא עיתון או ספר, לשוחח, וגם לארח הרצאה או קונצרט.

תחילת התכנון החלה ב-1947, אך רק ב-1949 הונחה אבן הפינה. "נשקוד על האוירה הנאה אשר תשרור בבית זה, ועל הרוח שתפעם בין כתליו כדי שיהיה בית זה ראוי לשמו ולתפקידו", הבטיחו חברי חמדיה במגילה היסוד שהוטמנה בטקס. מלחמת העצמאות וקשיי תקציב מנעו את השלמת הבנייה שהתארכה שנים, והושלמה רק ב-1957.

למבנה - ובו אולם מרכזי, חדר קטן ששימש ספרייה, ומרפסת רחבה - יש ערך אדריכלי (חזות ייצוגית וחגיגית) וגם סביבתי (קשר לסביבה). ערכו ההיסטורי טמון בכך שהוא הוקם לזכרם של חמישה מבני הקיבוץ שנפלו במערכות ישראל, ונועד לקשור בין החיים לבין זכרם של המתים.

המבנה כולל את האלמנטים שחזרו והופיעו בבניינים אחרים ומפורסמים שתכנן ביקלס, כדוגמת המשכן לאמנות בקיבוץ עין חרוד ובית טרומפלדור בקיבוץ תל יוסף. אך יותר מכל, מרתקת תשומת הלב של האדריכל לתכנון הקשרים בין פנים ובין חוץ, בין החלל האינטימי והסגור ובין הנוף הפתוח הקרוב והרחוק.

בעשר השנים האחרונות כמעט ולא מתקיימת בו עוד פעילות. בקיבוץ כבר קודמה תוכנית לבניית בית מגורים במקום מבנה הציבור. אלא שיש כאלה שמבקשים לשמור על המוקד התרבותי והחברתי ששימש את חברי חמדיה במשך שבעים שנה, ושהוקם לזכרם של חברים שנפלו במערכות ישראל וההגנה על המולדת.

קראו את הסיפור המלא בבלוג "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. לינק בסטורי

23/05/2025

מתחת לאף: אוצרות אדריכליים עם מיכאל יעקובסון

119. אנדרטת אסון ורסאי, ירושלים

בחודש שעבר הומלצה לוועדה המחוזית בירושלים תוכנית להקמת מלון במגדל ברחוב בית לחם 150 בדרום העיר. לכאורה ידיעה סתמית, אלא שבמגרש המיועד התרחש אחד האסונות המחרידים בישראל - השבוע לפני עשרים וארבע שנים.

עד 24.5.2001 ניצב כאן בניין "אולמי ורסאי". בעיצומה של חתונה שנערכה בקומה השלישית, קרסה רצפת רחבת הריקודים שהייתה מלאה בחוגגים, לרבות החתן והכלה, וצנחה אל הקומה השנייה שקרסה גם היא - וכך עד לקרקעית הבניין. 23 נהרגו באסון ו-380 נפצעו, כתוצאה מזילות בחיי אדם.

זמן קצר לאחר האסון הוזמנו האדריכל דוד גוגנהיים והמעצב הגרפי דוד טרטקובר לעצב אתר זיכרון, שנחנך ביום השנה הראשון מעברו השני של הרחוב. עד היום זו הריאה הירוקה המטופחת והייחודית באזור.

בגישה דומה לזו שכיוונה את גוגנהיים בבואו לתכנן את אתר הזיכרון לחללי חטיבה 252 בלטרון, גם כאן ניגש לתכנן את האתר כ"מקום" – מרחב מזמין לשהייה והתבוננות. אלא שכאן עיצב גוגנהיים את האתר בהקשר עירוני.

בחלק אחד יש חורשה של 23 ברושים, כמניין הרוגי האסון. החלק השני הוא חצר מרוצפת הנמתחת לאורך הדופן העורפית של האתר, ובה ספסל ארוך וקיר זיכרון שבו חקוקים בבטון שמות ההרוגים. את השמות עיצב טרטקובר בגופן שיצר. החומרים שנבחרו הם בטון חשוף, אבן ביר זית ושברי רעפים. "זה הביטוי הכי פשוט ובסיסי", מסביר האדריכל.

קראו את הסיפור המלא בבלוג "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. לינק בסטורי

21/05/2025

יומא אדריכלים קיבלו לידיהם חלק מהמתחם הענק של וילה שרובר בשכונת טלביה בירושלים, בין תיאטרון ירושלים לבית הנסן. בשטח שבו הייתה וילה מפוארת בתכנונו של האדריכל דוד רזניק, הם בנו 24 דירות מפוארות על פני ארבע קומות- באופן שאינו דומה למקור, אך מנסה לשמר משהו מהגלגול הקודם של המבנה.

בקרוב הם מדברים על זה עם איתי כ"ץ בפודקאסט T Time של טולמנ'ס.

צילומים: מיכול לוי ירון, נמרוד לוי
צילום ארכיון: מיכאל יעקובסון

29/04/2025

מתחת לאף: אוצרות אדריכליים עם מיכאל יעקובסון

118. אתר ההנצחה לחללי אוגדה 252, לטרון

מחוץ לאתר המבקרים "יד לשריון" בלטרון מצויה קבוצה גדולה של אנדרטאות, ברובן סתמיות.

יוצא דופן הוא אתר הזיכרון לחללי אוגדה 252, "עוצבת סיני", שתיכנן האדריכל דוד גוגנהיים (אדריכל אחראי מיכאל וולמה ואן דר מולן) ושנחנכה ב-2006.

"אמרתי להם שאני לא יודע לעשות אנדרטה, אני יודע לעשות מקום", נזכר גוגנהיים במפגש הראשון עם מזמיני העבודה, "וזה מה שהצענו". מכיוון הכביש לא ניתן לזהות שלפנינו אתר זיכרון, משום שהוא מסתתר מתחת למשטח הגדול שנראה כמו רחבת התכנסות ותצפית.

"מהי אדריכלות של זיכרון?", שואל גוגנהיים תוך כדי סיור באתר, וגם עונה: "רצינו ליצור תחושה של מקום אחר, מקום שמתנהגים בו אחרת. לאפשר להתבודד אבל גם להתחבר למקום".

משטח אופקי גדול, כ-400 מ"ר שטחו וכולו עשוי מדק עץ, ממשיך את מישור כביש הגישה ומאפשר התכנסות וגם תצפית על הנוף. המשטח אינו מסגיר את חללי הזיכרון וההתייחדות שמסתתרים מתחתיו. מדרגות צרות ומעט צדדיות מזמינות את המבקרים לרדת למטה.

המקום פתוח בכל שעות היום. יש לו שלוש כניסות, שונות זו מזו, שחלקן יכולות להיראות כמו חלונות שממסגרים את הנוף במבט מעורר תקווה. התאורה הטבעית משחקת תפקיד מרכזי, ומאירה את האתר כולו באור רך שמסתנן מבעד לדק העץ. באופן נדיר, אין קיר עם שמות חללי האוגדה.

"בטון, עץ, ואבן ורשתות פלדה", מפרט גוגנהיים, "אלה החומרים הכי פשוטים ובסיסיים, והם נבחרו כי זו אנדרטה של הצבא ולא משהו מלוקק". האסתטיקה לא רק נועדה להקל על התחזוקה, אלא גם ממשיכה את זו של מתקנים צבאיים.

הסיפור המלא בבלוג "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. לינק בסטורי

26/04/2025

שתי תערוכות ששווה לראות - בתל אביב ובירושלים:
ענת גולן מפרקת סמלים ישראליים לתכשיטים רבי-משמעות, שנונים ומעוררים מחשבה וגם כאב, ומזמינה לבקש משאלה כשמשליכים את התכשיט הזה למזרקה בגלריה.

בתיה קולטון ורוני פחימה ממשיכות להעשיר את האיור בשטיחים ארוגים, הפעם בבית הנסן, עם מעשייה בנוסח רוסיה של המאה התשע-עשרה והרבה מאוד צבע וטקסטורות שעושות חשק לגעת. ברור שאסור, אבל חבל.

עוד על שתי התערוכות - עכשיו בסטורי

25/04/2025

מתחת לאף: אוצרות אדריכליים עם מיכאל יעקובסון

117. בית כנסת, נשר

מעט מבנים בארץ תוכננו בצורת פרבולואיד היפרבולי, שהוא מבנה דמוי אוכף שלרוב נבנה מבטון. כך אפשר להשיג גג דקיק עם נוכחות פלסטית מרשימה, המקרה שטח רחב ללא צורך בעמודים שיוצרים חלוקה והסתרות. החיסרון טמון בהיעדר גמישות לשינויים, ובצורך בביצוע מעולה שימנע סדקים והתפוררות. על גג כזה אי-אפשר להציב מזגנים או דודי שמש, למשל, כי הם פוגמים בנראות של המבנה.

לקבוצת מבנים מצומצמת זו מצטרף בקרוב בית כנסת חדש בנשר, שתכנן האדריכל מיקי ורדי. לדבריו, הפרויקט התגלגל שנים ארוכות ושינה את צורתו וגם את מקומו כמה פעמים, אך הוא חשב שהרעיון הצורני המופשט יתאים לבניין שהוא מוקד מרכזי לקהילה.

בקומתו התחתונה אולם התכנסויות ושמחות, ולצדו מטבח ומשרד לרב. בקומה העליונה אולם תפילה ל-130 מתפללים ועזרת נשים ל-30 מתפללות, כפי שהכתיבה הפרוגרמה. את אולם התפילה מקרה הגג בצורת פרבולואיד היפרבולי, שמעניק לבניין את חזותו הבולטת בנוף הבינוי הסטנדרטי של נשר.

"אני לא איש מאמין, זה רחוק ממני, אבל אני כן מאמין בתפקיד של בית כנסת כמרכז לקהילה וחיי קהילה הוא עניין משמעותי ביותר", מציין האדריכל. "אני יודע להתחבר לערכי המסורת היהודית, ובבניין ניסיתי לשלב מושגים מופשטים מאותה מסורת".

את הגג הצורני הוא מפרש בינו לבין עצמו כאוהל, המאזכר את אוהל מועד ששימש את בני ישראל במדבר כמבנה דת וקהילה. אך לשיטתו עיצובו של הבניין ניתן לפרשנויות סמליות וניתן לראות בו מפרש או קשת.

את בית הכנסת שבבעלות העירייה תפעיל תנועת חב"ד, שהיתה גם שותפה במימון. ורדי משער בזהירות שעד ראש השנה הקרוב ייפתח בית הכנסת, אם לא יהיו הפתעות שליליות בקצב הבנייה.

קראו את הסיפור המלא בבלוג "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. לינק בסטורי

20/04/2025

בתערוכה חדשה במוזיאון תל אביב, חלל גלריה ששטחו חצי דונם הופך למרחב מרהיב ומתעתע של גבעות, עצים, שיחים ופרחים.

המבקרים מוזמנים לשוטט בין השבילים, לקחת לעצמם רגע לשהות בין מרחבי הגן המואר באור לילי, ולשמוע בו את רחשי הטבע שמסביב.

עבודה חדשה של אדריכלית הנוף יעל מוריה וסטודיו מא. אוצרת: מאיה ויניצקי. היא כותבת כך: "מגוון של צמחייה הכוללת כ־150 זנים של צמחים שלוקטו באזורים שונים בטבע לצד צמחים מפלסטיק וממשי, עשויים להפליא הנדמים לטבעיים, נשתלו בגן. בסביבה בה לא מתקיימים "חוקי הטבע" כהלכתם, אלא מתרחשת הצטלבות בו זמנית של גיאוגרפיות, עונות שנה וזמן. בתקופה בה מושג הממשי משתנה מהותית, לנוכח התפתחויות טכנולוגיות מתקדמות כמו מציאות מדומה (VR) או תהליכי ייצור חדשניים, יש אפשרויות חדשות ליצור סביבות מדומיינות או העתקים מדויקים הנתפסים כמציאותיים".

עוד בסטורי.
צילום: דניאל חנוך
סרטונים: איתי כ"ץ