הספריה החדשה

06/11/2025

"בגיל ארבעים־ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד־המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, אשר כבר עברו את שיאם ומתנהלים עכשיו במדרון".

מאיר, מהנדס תל־אביבי באמצע שנותיו, עסוק יומם ולילה בפחד חסר־השחר שלו ובמחלתו העלומה, והמצוקה שלתוכה נקלע משנה את חייו וממלאת אותם בהחלטות סותרות חפוזות ובאוֹבססיוֹת. רק בהמשך תוכל חרדתו להיעגן בסיבות ובנסיבות קונקרטיות.

תוך מעקב צמוד אחר תודעתו מלַווה הספר באמפתיה, אך גם באירוניה, את ניסיונותיו האבסורדיים של מאיר לגונן על עצמו מפני הרעה בעשרות מעשים קטנים קפריזיים ופתאומיים, שנועדו לאייך, לאיין, להמיר ולהפֵּך את המצוקה המייסרת שלו.

מות אמו, ונסיעותיו לאמסטרדם וללונדון שבהן הוא חש זר וגולה, הולכים ומעצימים את הניתוק שלו מעצמו ומן הסובב אותו, ואת הבהלה שמישהו אחר, כפיל בן־דמותו שנע ומשתנה "כנֵד של עשן", מחליף אותו בתוכו, בעוד הוא־עצמו מתגלה "כתעתוע מתפורר". שובו ארצה יחולל בספר תמורה דו־משמעית.

'סוף דבר', מיצירות המופת של הספרות העברית לדורותיה, עם הריתמוס הבלתי־נשכח, הדימויים הסוגסטיביים והפרטים הלא־צפויים, הרומאן האחרון של אחד מגדולי סופרינו, ראה אור לראשונה ב־1984, כמעט שלוש שנים אחרי מותו של שבתאי בן ה־47 מהתקף לב, וזכה מאז לעשרים מהדורות. מהדורת 2025, המותקנת מחדש, חונכת – יחד עם 'זיכרון דברים' – את סדרת "הנבחרים" של הספריה החדשה.

'סוף דבר' מאת יעקב שבתאי, עם אחרית־דבר מאת מנחם פרי. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2025. מספר עמודים: 316.

06/11/2025

הרומאן 'זיכרון דברים', שיא נדיר של הספרות העברית, הכתוב בדרך ייחודית חסרת־תקדים בספרות העולם, ראה אור לראשונה בספרי סימן קריאה ב־1977, ומאז זכה לעשרות מהדורות. עכשיו הוא רואה אור מתוקן ומותקן מחדש, ופותח את סדרת הנבחרים של הספריה החדשה, יחד עם 'סוף דבר'.

השנה היא 1972 ושלושה חברים, גולדמן, צזאר וישראל, מוליכים את ההווה של הרומאן, שמתחיל במותו של גולדמן האב ומסתיים בהתאבדות בנו. הם מעבירים את לפיד ההולכה זה לזה לסירוגין, כמו במירוץ שליחים, במסלול זיגזגי שרוב מסלולו סטיות.

במרכז הספר שתי משפחות ענפות – עם קרובים, מכרים, דיירי־משנה, שכנים – ובראשן שני האבות, אפרים גולדמן מצד אחד, וארווין, אביו של צזאר, מן הצד האחר. לעומתם, שלושת נציגי הדור הצעיר, שני הבנים וחברם ישראל שכמו צץ מן האוויר הריק, אינם מסוגלים לעשות לעצמם בית ונכשלים בהקמת משפחה.

תור הזהב של שתי המשפחות לא היה אידיליה. כל אחת מהן היתה גיהינום של שנאות, סבל, פחד ובגידות, ועם זאת הן היו לבני המשפחה עוגן של ממשות וחיוניות. עכשיו פורם אותן תהליך בלתי־נמנע של התפרדות והתפרקות. אבל שבתאי מחולל אירוע קריאה מרפא ומשקם: באמצעות שפע מהמורות קריאה משבשות־זמנים ומנגנון מבריק של מעברים יוצר הספר אחיזת־עיניים של סימולטניות, שבה כולם עוד נמצאים יחד, אחוזים זה־בזה.

באחרית־הדבר מספר מנחם פרי על שנות הכתיבה של הספר ועל התקבלותו, ומתאר את המנגנון הייחודי שהמציא שבתאי בהשפעת הומרוס וגוגול כדי לממש את המַאווה "שכולם יהיו ברגע זה".

'זיכרון דברים' מאת יעקב שבתאי, עם אחרית־דבר מאת מנחם פרי. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2025. מספר עמודים: 459.

19/10/2025

"בתום הקריאה הבנתי שזו מתנה שאדם אמור לתת לעצמו. שיעור באהבה, בפרידה, בגעגוע". יובל פלוטקין (הארץ) על 'היא היתה סבתא שלי ואני הנכד שלה' של מרסל פרוסט, "מעשה ספרותי בלתי שגרתי, אמיץ ונוגע ללב" של הלית ישורון, שיזמה, תרגמה וערכה.

18/09/2025

"שלושת מחזורי הסיפורים שמרכיבים את הספר הם מעשה אומנות יוצא דופן שבוחן וממחיש את האפשרות לספר את היחסים הסבוכים שבין ילד וילדוּת לבין מבוגר ובגרות, את פעולת הזיכרון והסיפור־מחדש הבלתי נדלה".

רתם פרגר וגנר מספרת ב'המוסך' בשבחי 'מפליגים' של חגי ליניק, קישור בתגובות.

'מפליגים', חגי ליניק, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2023.

31/08/2025

'ההפוגה' של פרימו לוי (מאיטלקית: שירלי פינצי לב) - רב מכר ב"עברית".

21/08/2025

מנחם פרי התארח בפודקסט של שמואל רוזנר, "הקיפוד והשועל", לשיחה על ספרו 'תאורה מילולית'. רוזנר הוא מראיין חכם שלא מהסס לאתגר את בן-שיחו, פרי נענה לאתגר והשיב בכנות מעוררת השתאות, וכדרכו עם הרבה צבע.

שיחה על מאיר ויזלטיר ויהודה עמיחי. שיחה על ז׳רגון, מלחמת העצמאות, פרשנות, מבנה עומק, לידה, אהבה, מלחמה, המלך אחאב, שער הגיא, על זך, הורוביץ, אלתרמן, רביקוביץ...

19/08/2025

הספר הזה הוא בן לא חוקי למכלול הכרכים של 'בעקבות הזמן האבוד'. הלית ישורון משכה בו מן המארג חוט אחד עומד־לעצמו: מופעיה של סבתו של המספר, המתחברים זה לזה, למן דפי הפתיחה, שבהם היא סובבת בגן בגשם השוטף, בָּזָה לחוקי הבורגנות הנשמרת־לנפשה וקווּצותיה נרטבות – דרך דפי מחלתה ומותה, המתורגמים כאן לעברית לראשונה – וכלה בשנים רבות לאחר מכן, שבהן הפשיל פרוסט שרווּלים ונהיה סופר, והוא מתייסר שסבתו, שחייו המוחמצים היו בשבילה מקור לצער, לא תדע כי סוף־סוף ישב לעבוד והוא מסיים את ספרו המונומנטלי.

הסבתא מזדהרת כדמות השלמה ביותר במכלול של פרוסט. דמותה היא מן ההתגלמויות המופלאות ביותר של חסד בין סבתא לנכד שאנו מכירים בספרות המערב, והדפים שייחד לה פרוסט, שהם מן היפהפיים שלו, כתובים ברוך ומתוך קרבה נרגשת, ששום דמות אחרת לא זכתה להם ממנו.

גם אם לא קראתם ולוּ כרך אחד מהרומאן הגדול של פרוסט, הספר הזה עומד לעצמו. והוא הזדמנות לטעום מכתיבתו של פרוסט בשיאיה.

'היא היתה סבתא שלי ואני הנכד שלה' מאת מרסל פרוסט. ערכה ותרגמה מצרפתית: הלית ישורון. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2025.

15/08/2025

"התרגום החדש של הספר, שהתפרסם כבר פעמיים לפני כן בעברית, הוא קודם כל הזדמנות עבור קוראים חדשים להתוודע לכתיבתו יוצאת הדופן של לוי על 'אושוויץ'", כותבת קרולינה לנדסמן (הארץ) על 'ההפוגה' של פרימו לוי. "באחרית הדבר המרתקת כותב מנחם פרי שבמבט שני על הספר הלכאורה שמח הזה, 'ההפוגה' הוא הספר הפסימי בין ספריו של לוי. אני שותפה לתחושה שלו. למרבה הפחד, מצבו הקודר של העולם בכלל וישראל בפרט מלמד שהפסימיות של לוי היתה במקום. בלי קשר ללאגר — ההיסטוריה הרי לא חוזרת על עצמה אחד לאחד, אין לדעת מאיזה כיוון היא תחזור ואיזה פנים יהיו לה — נראה שההפוגה נגמרה".

'ההפוגה' מאת פרימו לוי. מאיטלקית: שירלי פינצי לב. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2025.