27/11/2025
האם המלחמה בעזה היא הישג או כישלון?
מאת: נסים דואק
בימים שלאחר פרוץ המלחמה, נשאל ראש הממשלה מה האסטרטגיה, או מה ביחס לעזה ביום שאחרי, שאלות שהקפיד להתחמק מהם, כי ידוע שכל אסטרטגיה מחזיקה מעמד רק עד שחוטפים בוקס באף.
במקומו, גדשו (ועדיין גודשים) את האולפנים עשרות מומחים, רבים מהם אנשי ביטחון לשעבר, שהקפידו ללרלר על אינספור סוגיות טקטיות, אבל מילאו את פיהם מים בכל מה שקשור לסוגיות אסטרטגיות.
ההתנהלות הזאת היא אחת מהמאפיינים הבולטים של הדיון הציבורי בישראל אודות הסכסוך הישראל-פלסטיני – אינספור מלים על מיקרו-טקטיקה, החור בגדר, ולמה לא התייצב לשמירה מי שהיה אמור לסתום את החור בגדר, וכמעט אפס מילים על האסטרטגיה, מטרות העל ואיך מגיעים לשם.
כך גם ביחס להצלחת המלחמה או כשלונה – יושב באולפן מי שהיה בכיר בצה״ל, ראש מכון ה-INSS, אלוף במיל' תמיר היימן, ומסכם את הישגי המלחמה, בכפוף למטרות שהגדירה הממשלה עצמה. את חלקן היא השיגה (החלשת החיזבאללה למשל) הוא מפרשן, ובאחרים – ההישג חלקי בלבד (למשל, פירוק חמאס מנשקו).
אבל, מי שמסכם את המלחמה בכפוף להישגים שקבעה הממשלה שהיתה אחראית למחדל, הוא אחד שממסגר את עצמו למתחם בעל גבולות מאוד ברורים. מי שעושה כך נוהג זילות במונח אסטרטגיה, כי ראייה אסטרטגית נכונה של המלחמה, צריכה לקחת בחשבון שיקולים רבים נוספים – מעמדה הבינלאומי של ישראל, חיזוק מעגל התמיכה המדיני והחלשת מעגל ההתנגדות, הזדמנויות שהוחמצו (למשל, ברית ביטחון אזורית עם סעודיה ומדינות נוספות שהיתה על השולחן בתחילת האירוע); והזדמנויות שלא נוצלו, למשל, התקדמות בדרך לאסטרטגיית העל (למשל, הסדר מדיני כללי); וכמובן מספר הנפגעים, ההוצאה כלכלית ועל-חשבון מה היא באה (למשל, המלחמה עלתה יותר מהמטרו שעליו מדברים בישראל כבר 60 שנה), נזקים לטווח ארוך (נפשיים ואחרים), חוסן ציבורי, חוסן לאומי, תפיסת ההרתעה ועוד ועוד.
ואם זה לא ברור, לסכם מלחמה, רק בכפוף למטרות סופר טקטיות שקבעה הממשלה, זה לעשות צחוק מהעבודה, גם אם לא קוראים לך אסטרטג, גם אם דרגתך אינה אלוף, גם אינך תושב קבע באולפנים, וגם אם אתה לא עומד בראש מכון לביטחון לאומי.
