03/10/2026
פעם חשבתי שאהבה אמיתית צריכה להרגיש כמו משהו גדול.
כמו חופשה מפתיעה. כמו טבעת. כמו ערב שאי אפשר לשכוח. כמו סיפור שמספרים לחברות יום אחרי.
והיום אני חושבת בדיוק להפך.
אני רוצה אהבה של יום שלישי.
כזאת שאין בה שום דבר מיוחד, ובכל זאת אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר.
אני רוצה מישהו שיישב לידי על הספה כששנינו בטלפון, אבל הרגל שלו תיגע בשלי כאילו כדי להזכיר לי אני פה.
מישהו שיגנוב לי מהצלחת אחרי שאמר שהוא לא רעב.
שיידע לפי הדרך שבה אמרתי "הכול בסדר" שהכול ממש לא בסדר.
שישאל אם אכלתי, לא כי זו שאלה גדולה, אלא כי אני גדולה בשבילו גם בתוך הדברים הקטנים.
אני רוצה נסיעות שקטות באוטו. מוזיקה חלשה. יד שמחפשת את היד שלי ברמזור בלי שאף אחד מאיתנו ישים לב שזה קרה.
כי אולי כל השנים חיפשנו אהבה ברגעים שאפשר לצלם, ושכחנו שהיא נמצאת דווקא ברגעים שאף אחד לא רואה.
בקפה שמישהו כבר יודע איך את שותה.
במקום שנשמר לך לידו.
בשיחה שנמשכת שעה למרות שאין באמת על מה לדבר.
במבט קטן מהצד שאומר אני מכיר אותך. גם ככה. גם עכשיו.
אני כבר לא מחפשת אהבה שתעשה הרבה רעש.
אני מחפשת אהבה שתעשה לי שקט.
כזאת שהיום הכי רגיל איתה ירגיש לי כמו משהו שלא הייתי מחליפה בשום דבר גדול בעולם.
נ.ב. אם בא לכם לקרוא עוד טקסטים שלי
יש לי קבוצת וואטסאפ שקטה שבה אני משתף עוד
תכתבו "ואטסאפ" בתגובות ואני אשלח לכם לינק לקבוצה.
