Yuval ber

Yuval ber כותב על רגעים מהחיים
והופך אותם למילים.
מחשבות, רגשות
ומה שלא תמיד אומרים בקול.

05/06/2026

קיבלתי מעל ‏1,000‏ רגשות על אחד הפוסטים שלי בשבוע שעבר! תודה לכולם על התמיכה! ‏🎉‏

אני מבזבז יותר מדי אנרגיהבלנסות להיות מספיק.מספיק חזקכדי שלא יראו אותי מתפרק.מספיק שקטכדי שלא יגידו שאני כבד.מספיק זורםכ...
04/06/2026

אני מבזבז יותר מדי אנרגיה
בלנסות להיות מספיק.
מספיק חזק
כדי שלא יראו אותי מתפרק.
מספיק שקט
כדי שלא יגידו שאני כבד.
מספיק זורם
כדי שלא ארגיש
שאני עושה למישהו כאב ראש.
מספיק טוב
כדי שלא יקומו יום אחד
ויחליטו ללכת.
וזה לא תמיד בא ממקום של אהבה.
לפעמים זה בא מפחד.
מהפחד להיות יותר מדי.
רגיש מדי.
מבולבל מדי.
צריך מדי.
לא מוכן מדי.
בן אדם מדי.
אז למדתי לשחק אותה.
לחייך כשכואב.
לשתוק כשיש לי מה להגיד.
לענות “הכול טוב”
גם כשבפנים
הכול כבר מזמן לא טוב.
רק שלא ירגישו אותי יותר מדי.
רק שלא אתפוס מקום.
רק שלא אגרום למישהו להתחרט
שהוא קרוב אליי.
אבל אני מתחיל להבין משהו.
מי שבאמת רוצה להישאר
לא צריך אותי מושלם.
לא צריך אותי חזק כל הזמן.
לא צריך אותי רגוע כל הזמן.
לא צריך אותי בגרסה הכי יפה שלי.
הוא יישאר גם כשאני לא יודע להסביר.
גם כשאני שקט.
גם כשאני מבולבל.
גם כשאין לי כוח להיות “מספיק”.
כי קשר אמיתי
לא נמדד בזה שקל לאהוב אותי.
הוא נמדד בזה
שגם כשאני קצת קשה,
עדיין יש לי מקום.
אז אולי השאלה היא לא
איך אני נהיה מספיק בשביל כולם.
אולי השאלה היא
מי האנשים שלידם
אני לא צריך להוכיח כל הזמן
שמגיע לי להישאר.

שאלה :
איפה בחיים שלכם
אתם עדיין מנסים להיות “מספיק”
רק כדי שמישהו לא ילך?

יש רגע כזה בישראלשבן אדם לא באמת חי.הוא פשוט מחזיק.עוד משמרת.עוד חשבון.עוד שבת.עוד חג.עוד “רק התקופה הזאת נעבור אותה”.עו...
04/06/2026

יש רגע כזה בישראל

שבן אדם לא באמת חי.

הוא פשוט מחזיק.

עוד משמרת.
עוד חשבון.
עוד שבת.
עוד חג.
עוד “רק התקופה הזאת נעבור אותה”.
עוד יום חופש
שגם בו הוא עובד.

ואנשים מהצד אומרים לו:

אחי, קח חופש.

כאילו חופש זה כפתור.

כאילו יש איזה מגירה בבית
שכתוב עליה
“שבוע לנשום”
ואפשר פשוט לפתוח אותה.

אבל אין.

כי יש ילדים.
ויש שכירות.
ויש מינוס.
ויש עבודה שאין בה מחליף.
ויש אנשים שתלויים בך.
ויש חיים שלמים
שלא שואלים אותך
אם אתה מסוגל היום.

ואז זה מתחיל לקרות.

לא בבום.

קודם אתה נהיה קצר.
אחר כך עצבני.
אחר כך שקט מדי.
אחר כך כל דבר קטן מדליק אותך.

ואז מגיע הרגע הכי כואב.

לא כשהגוף קורס.

אלא כשאתה קולט
שהעייפות שלך
מתחילה לצאת
על האנשים שאתה הכי אוהב.

על הילדים.
על הבית.
על מי שלא באמת אשם.

ואתה נגעל מעצמך.

כי בפנים אתה יודע
שאתה לא בן אדם רע.

אתה פשוט בן אדם
שסחב יותר מדי
יותר מדי זמן
בלי שמישהו עצר ושאל:

רגע, מי מחזיק אותך?

וזה מה שהכי שובר.

שבמדינה הזאת
יש אנשים שלא צריכים עוד מוטיבציה.

הם צריכים אוויר.

לא עוד משפט יפה.
לא עוד “תהיה חזק”.
לא עוד “כולם עוברים את זה”.

רק רגע אחד
שמישהו יגיד להם:

אני רואה אותך.
אתה לא עצלן.
אתה לא חלש.
אתה פשוט עייף ברמה שכבר כואבת.

נ.ב
לפעמים בן אדם לא נשבר
כי הוא הפסיק להילחם.

הוא נשבר
כי הוא נלחם יותר מדי זמן
בלי דקה אחת לנשום.

שאלה אמיתית אליכם:
מתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם לא באמת חיים, אלא רק מחזיקים את הכול שלא יתפרק?

יובל.ב

04/06/2026

יש לי רעיון שאני רוצה לבדוק לפני שאני פותח אותו באמת.
אני רוצה לפתוח מקום בשם הערוץ השקט. ( קבוצת ווצאפ )
הרעיון פשוט:
אתם תוכלו לשלוח לי סיפורים אמיתיים מהחיים שלכם. רגעים, מחשבות, כאבים, דברים שקרו לכם בזוגיות, במשפחה, בעבודה, עם חברים או עם עצמכם.
ואני אקח את הסיפור שלכם, בלי שמות ובלי לחשוף אף אחד, ואהפוך אותו לטקסט שאנשים אחרים יוכלו לקרוא ולהגיד:
רגע.
זה לא רק אני.
זה לא יהיה מקום של עצות, ויכוחים, גורואים או פסיכולוגיה בשקל.
רק מקום שקט שבו סיפורים אמיתיים הופכים למילים שאולי יגרמו למישהו להרגיש קצת פחות לבד.
אז אני בודק רגע איתכם:
אם הייתי פותח את הערוץ השקט, מקום שאפשר לשלוח אליו סיפור אמיתי ואני הופך אותו לטקסט אנונימי .הייתם רוצים להיות שם?
תכתבו לי כאן אפילו רק “כן”.
אם אראה שיש לזה מקום, אני פותח את זה.

יש מצב כזהיש מצב כזהשהיא עומדת מול המראהולא רואה פנים.היא רואה תקופה.עייפות.השוואות.מילים שנכנסו לה לראש.ימים שבהם היא ל...
04/06/2026

יש מצב כזה

יש מצב כזה
שהיא עומדת מול המראה
ולא רואה פנים.

היא רואה תקופה.

עייפות.
השוואות.
מילים שנכנסו לה לראש.
ימים שבהם היא לא הרגישה מספיק.

ואז יוצא לה המשפט הזה.

איכס.
אני מכוערת.

ומי ששומע את זה מהצד
רוצה ישר להגיד לה:

מה פתאום.

אבל זה לא באמת על המראה.

זה על רגע
שבו בן אדם כל כך כואב מבפנים
שהוא מתחיל לראות את הכאב
גם מבחוץ.

וזה הדבר הכי עצוב שם.

לא שהיא באמת מכוערת.
לא שהיא צריכה שמישהו
ישכנע אותה אחרת.

אלא שבאותו רגע
היא מסתכלת על עצמה
דרך כל מה שעבר עליה.

דרך כל מילה.
כל השוואה.
כל פעם שהיא הרגישה
שהיא לא מספיק.

והיא שוכחת
שהיא לא פרצוף לבדיקה.
לא גוף למדידה.
לא תמונה להשוואה.

היא בן אדם.

נ.ב
לפעמים מול המראה
אנחנו לא רואים את עצמנו.

אנחנו רואים
את כל מה שעבר עלינו.

יובל.ב

יש אנשים שאתה רואה עליהם שהחיים כבר סגרו להם דלת בפנים יותר מפעם אחת, והם עדיין לא הסכימו שזה סוף הסיפור.לא כי הם גיבורי...
04/06/2026

יש אנשים שאתה רואה עליהם שהחיים כבר סגרו להם דלת בפנים יותר מפעם אחת, והם עדיין לא הסכימו שזה סוף הסיפור.

לא כי הם גיבורים.

לא כי הם קמים בבוקר
עם מוזיקה של ניצחון בראש.

ולא כי יש להם
איזו תוכנית מושלמת.

לפעמים להפך.

הם מבולבלים.

עייפים.

קצת אבודים.

לא תמיד יודעים
מה הצעד הבא.

אבל יש בהם משהו
שמסרב להישאר על הרצפה.

וזה יפה בעיניי.

כי החיים בארץ הזאת
מלמדים אותך די מהר
שלא הכול הולך חלק.

תוכניות משתנות.

אנשים מאכזבים.

כסף נתקע.

דברים מתעכבים.

הזדמנויות נסגרות.

משהו שכבר חשבת
שסוף סוף נפתח לך

פתאום נטרק לך בפנים.

ואז יש רגע כזה
שאתה יכול להגיד:

זהו.

כנראה לא בשבילי.

כנראה פספסתי.

כנראה לאחרים זה עובד
ולי פחות.

אבל יש אנשים
שלא נותנים לרגע אחד קשה
להפוך להיות כל הסיפור שלהם.

הם מתבאסים.

ברור שהם מתבאסים.

הם לא רובוטים.

אבל אחרי רגע
הם שואלים:

טוב.

מה עכשיו?

לא בקטע של מוטיבציה.

בקטע הכי פשוט.

מה עוד אפשר לנסות?

עם מי אפשר לדבר?

איזו דלת אחרת יש פה?

ואם אין דלת
איפה אני בונה אחת?

כי לפעמים
מה שסוגר אותך
זה לא הדלת שנסגרה.

זה הסיפור
שסיפרת לעצמך
אחרי שהיא נסגרה.

שאין דרך.

שאתה לא מספיק.

שכנראה זה סימן לעצור.

שכולם מתקדמים
ורק אתה תקוע.

אבל לפעמים
זה לא סימן לעצור.

זה סימן להתכוונן.

להחליף כיוון.

לנסות אחרת.

להוריד אגו.

להתחיל קטן.

עוד שיחה.

עוד ניסיון.

עוד הודעה.

עוד רעיון.

עוד צעד
שלא נראה מרשים לאף אחד

אבל מחזיר אותך
קצת לעצמך.

ובסוף
זה לא האנשים שתמיד מצליחים
שהכי מרשימים אותי.

אלה האנשים
שגם כשלא הולך להם

לא הופכים את הכישלון
לשם הפרטי שלהם.

הם אומרים:

זה לא עבד.

אבל אני עוד פה.

וזה לא נגמר.

נ.ב
לא כל דלת שנסגרת
אומרת שאתה לא בדרך.

לפעמים היא רק אומרת
שהגיע הזמן להפסיק להתחנן
למקום שלא נפתח

ולהתחיל לבנות
דלת משלך.

יובל.ב

אור וצל
04/06/2026

אור וצל

הייתה תקופה שהייתי אומר כן כמעט לכל דבר, לכל בקשה, לכל טובה, לכל בן אדם, ורק אחר כך יושב עם עצמי ושואל למה אני כל כך עיי...
03/06/2026

הייתה תקופה שהייתי אומר כן כמעט לכל דבר, לכל בקשה, לכל טובה, לכל בן אדם, ורק אחר כך יושב עם עצמי ושואל למה אני כל כך עייף ולמה החיים שלי מרגישים כאילו הם שייכים לכולם חוץ ממני.

כן לעזור.

כן להגיע.

כן להבין.

כן להכיל.

כן לא להעליב.

כן לא לעשות בלגן.

וכן גם כשבפנים
כל מה שרציתי להגיד
זה לא.

ואתם יודעים
מה קיבלתי מזה בסוף?

עייפות.

עצבים שקטים.

מרמור.

מערכות יחסים
שנראו יפות מבחוץ
אבל בפנים הרגישו מזויפות.

כי כשאתה אומר כן לכולם
יותר מדי זמן

בסוף אף אחד
לא באמת פוגש אותך.

הם פוגשים
גרסה מרצה שלך.

מחייכת.

זורמת.

מסתדרת.

ובפנים
נחנקת.

ואז לאט לאט
התחלתי לשנות משהו.

התחלתי לדבר.

להגיד מה אני רוצה.

להגיד מה לא מתאים לי.

להגיד לא
בלי לכתוב שלוש פסקאות
של התנצלות.

וזה לא היה נעים לכולם.

ברור שלא.

היו אנשים
שהתרחקו.

היו כאלה
שפתאום קראו לי חד מדי.

ישיר מדי.

מוגזם מדי.

אבל קרה גם משהו אחר.

החיים שלי
התחילו להרגיש שלי.

פחות חיוכים מזויפים.

פחות לרצות שקט
במחיר של עצמי.

פחות לכווץ את מי שאני
כדי שלכולם יהיה נוח.

ויותר אמת.

יותר אוויר.

יותר אני.

ואולי זה אחד הדברים
שהכי קשה לאנשים להבין.

לבחור בעצמך
זה לא להיות רע.

זה לא להיות אגואיסט.

זה לא לזלזל באנשים.

זה פשוט להפסיק
לבגוד בעצמך
כדי לקבל אהבה.

כי אהבה שמגיעה
רק כשאתה נוח
וכשאתה מרצה
וכשאתה שותק

זאת לא אהבה.

זה הסכם.

ואהבה אמיתית
לא מבקשת ממך
להיעלם.

אז אם כל החיים
היית הילד הטוב

זה שמבין.

זה שמכיל.

זה שלא עושה בעיות.

זה שאומר כן
גם כשבא לו לצרוח

תזכור משהו.

מותר לך לבחור בעצמך.

לא לפעמים.

לא רק כשאתה על הקצה.

כל יום.

וכן
יהיו כמה שיחות לא נוחות בדרך.

אבל וואלה
כמה שיחות לא נוחות
שוות הרבה יותר
מחיים שלמים
שבהם אתה חי בשביל כולם
ולא בשבילך.

נ.ב

אם ה לא שלך
הגיע הזמן להתחיל להתאמן עליו.

לא בעצבים.

לא בדרמה.

פשוט בקטן.

משהו אחד
שלא מתאים לך יותר

ואל תסביר יותר מדי.

יובל.ב כותב על פיתוח אישי דרך סיפורים.

אני מול עצמיבלי לאן לברוח.
02/06/2026

אני מול עצמי
בלי לאן לברוח.

Address

Tel Aviv
69620

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Yuval ber posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category