09/11/2025
חגית חן, אמו של סמ״ר איתי חן ז״ל, ספדה לו: “איתי שלי, שנתיים וחודש ניסיתי להשאיר אותך חי במחשבות שלי. לא נפרדתי ממך גם כשאמרו לי שלא שרדת את הקרב הנורא. לא נתתי לאף אחד לקרוא לך זכרונו לברכה ובטח לא לקרוא לך גופה אתה תמיד היית ותהיה הילד היפה שלי. גם עכשיו. כל כך היה חשוב לי לראות אותך עוד פעם אחת אחרונה. לחבק אותך. ואתמול יכולתי לעשות את זה סוף סוף. איתי סליחה שחיכית כל כך הרבה זמן לחזור הביתה. הגנתי על כבודך כמה שיכולתי. סיפרתי שנתיים וחודש לכולם כמה שאתה בחור נדיר, אמיץ, גיבור, מצחיק, חתיך ומוכשר. כולם כבר חיכו לך. כל כך נורא שזה הסוף. אני מבינה שאצטרך לקבל את זה שאני לא אוכל לחבק אותך יותר.
איתי, אני מקווה שאיפה שאתה נמצא - אתה יודע שעשיתי הכול, והרבה מעבר, כדי שלא תישאר שם בעזה. וגם אם היה לוקח לי עד גיל 120 - לא הייתי מוותרת עליך לעולם. יש בי הקלה שחזרת כשאני עוד בחיים, ולא נאלצתי להשאיר את צוואת החזרתך הביתה לאחים שלך, רועי ואלון. פחדתי שלא נמצא אותך, שלעולם לא נדע מה קרה לך, שלעולם לא נצליח להחזיר אותך. והכי נורא - שאני גם לא יודעת למה בכלל נלקחת ממני”.
חגית המשיכה ואמרה: “יותר משנתיים אחרי - לא קיבלתי תשובות שמניחות את דעתי. למה קרה ב־7 באוקטובר? אני יודעת, איתי, שתמיד רצית שנהיה גאים בך. אני כל כך גאה להיות אמא שלך, ואני נורא מתגעגעת אליך, ואני לא יודעת איך אפשר לחיות עם לב כל כך שבור. איך מצליחים לנשום. רציתי כל כך שתחזור - אבל לא בארון. שתהיה גיבור - אבל בלי לשלם בחייך”.
היא גם הזכירה את חברו לצוות, מתן אנגרסט: “אחיך לטנק חזר הביתה בחיים. אני מקווה שעכשיו, כשכל צוות פרץ חזר הביתה, הוא יוכל להשתקם. נשארו בעזה חמישה חטופים שדחוף להחזיר הביתה - הדר גולדין, מני גודארד, דרור אור, רן גווילי וסותטיסאק רינטלאק. כשנקום מהשבעה נחזור למאבק ונחזיר גם אותם הביתה - הלוואי שלא נצטרך. חשוב לי להגיד תודה לכל מי שהגיע היום, ותודה לכל מי שתמך בנו במשך 760 ימים”.
(צילום: אלון גלבוע)