08/11/2025
השבוע מישהו אמר לי את המשפט הזה:
“The greatest burden a child must bear is the unlived life of its parents.”
- Carl Gustav Jung
יש בנו חיים שנחיו, ויש חיים שלא נחיו מעולם.
אנחנו יודעים מה קיבלנו בילדות לטוב ולרע .
אבל אנחנו פחות יודעים מה חסרנו, ומה החסר הזה ממשיך לבקש מאיתנו עד היום.
לפעמים הוא מתעורר ברגעים שקטים, בלי סיבה נראית לעין.
כמו בימי שישי אחר הצהריים, בסביבות חמש.
Friday 5:00 PM Zone כשהשמש נעלמת מאחורי הבניינים
והעולם מתכנס לקראת שבת.
יש טעם קל של אכזבה שאין לה שם,
משהו בין געגוע למה שלא קרה לבין צער על מה שלא קיבלנו.
אלו הרגעים שבהם אפשר לשבת עם כל היצורים הבלתי־נראים שבתוכנו
המפלצות הרכות, הפחדים הישנים, הילד או הילדה שהיו פעם אנחנו
ולשתות איתם קפה.
לא לברוח מהם, אלא להכיר בהם.
כי שם, במפגש הזה עם מה שלא נחיֶה,
אנחנו מתחילים באמת לחיות את מה שעוד אפשר.
(זימזמתי לסונו גירסה 5, והוא המשיך)