10/08/2025
אַהֲבָה.
מִי יוֹדֵעַ מָה זֶה.
חֻלְשָׁה. צֹרֶךְ בְּמַשֶּׁהוּ. שֶׁיִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ.
כְּשֶׁאַתְּ לְבַד, אַתְּ לְבַד. אַתְּ מַרְגִּישָׁה אֲוִיר סְבִיבֵךְ. רֵיקָנוּת. אֲבָל כְּשֶׁנִּמְצָא לְיָדֵךְ אֵיזֶה גּוּף, מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְמַשֵּׁשׁ, לְהִתְחַכֵּךְ, לִסְפֹּג חֹם - זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
זֶה מַשֶּׁהוּ.
זוֹ אַהֲבָה.
זֶה כְּשֶׁהַנְּשִׁימָה שֶׁלָּךְ מִתְעַרְבֶּבֶת עִם נְשִׁימָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר. זֶה מַשֶּׁהוּ. זֶה בִּטָּחוֹן. זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא לֹא אַתְּ, וְהוּא נוֹתֵן לָךְ הַרְגָּשָׁה שֶׁאַתְּ נַעֲשֵׂית יוֹתֵר מֵאַתְּ, שֶׁאַתְּ נִשְׁעֶנֶת עַל מַשֶּׁהוּ אוֹבְּיֶקְטִיבִי. יֵשׁ אוֹבְּיֵקְט, יֵשׁ מַשֶּׁהוּ.
בָּסִיס.
מַשֶּׁהוּ.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַגִּיד אֶת זֶה מִלְּבַד: מַשֶּׁהוּ. אַהֲבָה. שֶׁכְּשֶׁאַתְּ מוֹשִׁיטָה יָד לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה מֵעַל הַמִּטָּה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, הַיָּד שֶׁלָּךְ נִתְקֶלֶת בְּמַשֶּׁהוּ חֲצִי מוּצָק שֶׁפּוֹלֵט נְהָמָה צְרוּדָה וּמִתְהַפֵּךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי. זֶהוּ. מַשֶּׁהוּ קַיָּם, מַשֶּׁהוּ, מַרְאִים בַּחֶבְרָה, זֶה רָשׁוּם, זֶה יֶשְׁנוֹ, זֶה פֹּה. זֶה חֲצִי אַתְּ. לֹא בְּדִיּוּק אַתְּ, אֲבָל כְּאִלּוּ אַתְּ. חֵלֶק מִמֵּךְ. כְּאִלּוּ. קְצָת. מַתָּנָה. רַק בִּשְׁבִילֵךְ. לֹא לְהִתְחַלֵּק עִם אַף אַחַת. מַשֶּׁהוּ. בְּקִצּוּר: אֲנִי לֹא יוֹדַעַת.
אַהֲבָה.
(חנוך לוין, מתוך:" כריתת ראש")
אודיה קורן Nathan Datner - נתן דטנר
