19/12/2025
טעימה לשבת מ"החמישים ואחת":
דלק
---
היה בניין בעיר ב' במרכזה שכל העובר תחתיו נופלים על ראשו חפצים וכלים. מהומות עלו מבניין זה וצעקות נשמעו ברחוב כולו, כי באחד מחדריו ניסו את כוחם גבר ואישה באהבה וקשתה עליהם המלאכה מאוד, עד שחלמו בלילות על מעשי שנאה ונקמה ובבקרים היו הומים כיונים ובצוהריים היו עומדים בחלונות ולעת ערב הייתה פורצת ביניהם מריבה.
בקומה השנייה גרו והאישה צהובת שיער והיא עושה ככל העולה על רוחה ולכן נכתבו על אודותיה רשימות בפנקסי משוררים ושוטרים. מנהג היה לה להתגנב לחדרים לא לה בכל הבניינים בקרבת בניינה ולהתקין לעצמה סעודה מכל הבא ליד. הייתה יושבת בחדרי אחרים וסועדת ומציתה סיגריה ומניחה יד אחת על בטנה ומדיחה את הכלים בקפידה. והייתה גם רוחצת במקלחות אחרים ומתבשמת בסבונים זרים.
והגבר איש גבוה וכהה שיער ועין והוא מזעיף בגבותיו לעיתים קרובות ובכך מבטא את חוסר שביעות רצונו מכל הדברים. דבר לא היה לו עם משטרת העיר ב' אבל לעיתים קרובות אמר שאת עצמו הכניס לכלא למאסר עולם, ובימים גרועים היה אומר שגזר על עצמו דין מוות. והיה כרוך אחר אותה אישה כנער והייתה משתרבבת לשונו למראֶהָ ככלבלב.
לילה אחד לאחר מריבה יצאה צהובת השיער מהבניין והיא רוטנת ומדברת מילים קשות, ופגשה בנעליה שהושלכו מהחלון אל המדרכה, ואיתן שמיכות וכריות וכיסא. ובתוך החדר שוכב הגבר זעוף הגבות על הרצפה וכל גופו פועם בכוח ושעות רבות שכב כך וייחל למותו ולמותה. נשמעו צפירות תחת הבניין והן נמשכות וקודחות בראשו עד שקם אל החלון וצעק וראה שזוהי צהובת השיער במכונית לא לה. מיהר זעוף הגבות ורץ וקפץ אל תוך המושב ונסעו בכבישי העיר ב' ופתחו את כל החלונות ושרו בקולי קולות עד שנגמר הדלק וצעדו חזרה אל הבניין עד הבוקר.
ובשובם אמר זעוף הגבות שעסוק הוא בשאלות על אודות חיים ומוות והרי בכל רגע יכולים שניהם או אחד מהם למות. התכרבלה צהובת השיער במעילו כי שמיכות לא היו עוד בחדר והסתכלה בו ושאלה מה בעצם העניין כאן, כי גם ככה אין בשביל מה לחיות. התעטף הגבר בשמלותיה ואמר שאין באמת עניין חדש כאן, ועדיין גוף זה שיכול לחשוב שאין בשביל מה לחיות, יכול למות. ואמר שהגוף הוא כמו דלק, ואם צריך אדם להגיע למקום כל שהוא מן ההכרח להשתמש בו, לשרוף אותו ולגמור אותו, ובלבד שיגיע אדם למקומו. והפחד מפני סופו של גוף זה עליו לפוג כאשר יודע אדם עבור מה הוא מכלה אותו, ולכן אם ידע לאן עליו להגיע, לא יפחד עוד ממותו שלו.
נענעה צהובת השיער בראשה ואמרה שתמיד יפחד אדם על גופו, והגוף אינו הדלק אלא המכונית. שוב הזעיף בגבותיו ואמר שלא, הגוף בדיוק אינו המכונית אלא הדלק. המכונית אפשר למלאה בדלק פעם אחר פעם, וחייו של אדם וגופו אי־אפשר למלאם מחדש; הם מתחילים פעם אחת ונגמרים, ואין פעם נוספת. נו, אמרה צהובת השיער, אז ברור שתמיד יפחד אדם על גופו, שימות לו.
ולאחר עוד חילופי דברים שכאלה הגיעו השניים למסקנה שטוב להם כל כך ורצויים להם חייהם כל כך ועל כן מוכרחים הם לבזבזם כדלק ולא לחסוך בהם, וכל עוד ראויים החיים לחיותם יש לחיותם במהירות ובכוח. ומאז היו מריבותיהם איומות והיו מנופפים בסכינים והופכים ברהיטים ופותחים וסוגרים את החלונות, וכשהייתה נחה עליהם הרוח לפיוס ולאהבה היה בניין הדירות כולו מזדעזע.
ערב אחד וצהובת השיער תלויה על גב מאהבהּ ומנסה להטיח את ראשו בקיר, נקש בדלתם שכנם פרוע השיער מלמטה ונקש בשיניו והביע דאגה. הזעיף הגבר בגבותיו והסתכלה צהובת השיער בשכן בעיקום אף. דיבר פרוע השיער על ליבם בדברי היגיון וטעם, וצחקו לו. והמשיך ודיבר מדם ליבו ואמר שדואג הוא פן ייפגע מי מהם באורח בלתי הפיך, והלך צחוקם וגבר כקולם של תנים וזאבים. הכניסוהו בחדר ומזגו לו משקה ודיברו עימו בגילוי לב על החלטתם לחיות במהירות ובכוח פעם אחת בלבד. האזין פרוע השיער לדבריהם ונקש בשיניו וצקצק בלשונו וביקש שיניחו לו זמן מה להגות בדברים.
דן בדברים פרוע השיער עם דרי הבניין ודפקו שכנים בדלתם של צהובת השיער וזעוף הגבות בקומה השנייה ושוחחו עימם בעניין זה. ולמשך זמן מה הגו דרי הבניין במרכז העיר ב' בחיים וכיצד ראוי לחיותם, וכל עובר אורח ברחוב שנפלו על ראשו נעל או כוס היה נתפס פתאום למיני מחשבות כאלה, והגתה בהן העיר ב' כולה.
---
"החמישים ואחת", רומן הביכורים המיוחד במינו של מיכל קאופמן. להשיג עכשיו בכל חנויות הספרים העצמאיות, בסניפים הגדולים של רשת צומת ספרים או ישירות מאתר ההוצאה (עם שליח עד הבית): https://www.havalehaba.co.il/
