04/06/2025
הוצאת הבה לאור הזערורית, שאינה מפרסמת יותר מחמישה-שישה כותרים בשנה, עם שני ספרים ברשימת 45 הספרים הטובים של השנה: אבנר שפירא בחר ב"אין ריקוד כזה ולא היה ולכן נרקוד אותו ונדבר בשבחו" של חזי לסקלי, ואילו עפרי אילני בחר ב"התרחשויות באי-ממשות המיידית", הרומן המהפנט של היהודי-רומני מקס בלכר.
וכך הם כותבים:
הניצחון המוחלט
אבנר שפירא
זה לא בדיוק ספר לחובבי מחול, אף כי הוא משופע בתובנות על מה שמתחולל בנפשם ובגופם של כוריאוגרפים ורקדנים; זה גם לא ממש ספר לאוהבי שירתו של חזי לסקלי, אף כי הוא מציג את תחילת דרכו ככותב — כמבקר מחול ובעל טור בעיתון "העיר" — ואף כי אגלי הפיוטיות אינם חדלים לנטוף מבין דפיו.
אולי יותר מכל, קובץ המאמרים העיתונאיים המשובח של לסקלי, שערך עודד כרמלי ופורסם במלאות 30 שנה למותו של המשורר, מקפל בתוכו אפשרות תרבותית שקיננה בהוויה הישראלית של זמנו. לסקלי, שהיה שגריר בולט של האופציה הזאת, פיזר על קוראיו זרעים של עידון אמנותי, דיאלוג יצירתי וערגה קוסמופוליטית — ואלה נפלו על קרקע שהיתה נכונה לקלוט אותם. מחול החיים של לסקלי הסתיים בגיל 41 אבל הספר מקפיא במעופה את התנועה האסתטית שלו, שלא איבדה מקסמה. ואפשר גם למצוא בו את המתווה שלו ל"ניצחון המוחלט", שאינו אלא גרסה מהופכת למשל הקפקאי "לפני החוק": במאמר מ–1992 על יצירה של אוהד נהרין ולהקת "בת שבע" מגלה לסקלי ש"יש יופי כמעט בלתי נסבל באותם קטעי סולו של אי־שפיות המתדפקים בזעם, בתחינה ומתוך ייאוש על החלל, שהוא דלת נעולה שמצידה השני מחכה לנו הניצחון המוחלט על מגבלותינו ועל החרדות המשתקות שלנו. מאחורי הדלת קיים גם ניצחון על הפחד, הפחד הגדול מכולם: נכה בדלת באגרופים קמוצים, נדפוק בדלת שוב ושוב... ואז, פתאום, הדלת תיפתח".
אין ריקוד כזה ולא היה ולכן נרקוד אותו ונדבר בשבחו / חזי לסקלי. הוצאת הבה לאור, 176 עמודים
לשרוף מוזיאון שעווה
עפרי אילני
"לשווא התכסו האנשים בעור לבן ומשיי ולבשו בגדי בד, לשווא, לשווא. בתוכם רבץ הבוץ, עיקש, הכרחי ומהותי; הבוץ החם, השמנוני והמסריח". גיבור הספר של מקס בלכר הוא נער המדמיין שהעולם כולו עשוי מבוץ. "התרחשויות באי־ממשות המיידית" זכה כבר למעמד של ספר פולחן, ותורגם השנה לראשונה לעברית. זהו רצף של התבוננויות ודיווחים על חוויות ופנטזיות, חלקן פרוורטיות. האובייקטים היומיומיים עוברים הזרה ומקרינים חיוניות מאיימת. "נשארה לי משאלה נעלה אחת בחיים: להיות עד לשריפתו של מוזיאון שעווה. לראות את ההתכה האטית והמבחילה של גופי השעווה", הוא מאחל לעצמו.
גיבור הספר גדל בעיירה קטנה ופרובינציאלית, כמו העיירה הרומנית שבה חי בלכר. הסופר היהודי שמת ב–1938, בגיל 28, מתגלה כגאון של ז'אנר הווידוי הפנטסטי, מעין מקבילה רומנית של ברונו שולץ הפולני. מדהימה לא פחות העובדה שמגיל 19 הוא היה מרותק למיטה אחרי שלקה במחלה קשה, שחפת של עמוד השדרה. זה לא מנע ממנו לברוא עולם חד־פעמי, שמשתווה ליצירות הגדולות ביותר של תקופת בין המלחמות.
התרחשויות באי־ממשות המיידית / מקס בלכר. מרומנית: דינה עזריאל. הוצאת הבה לאור, 122 עמודים