29/07/2025
יש עולמות וזמנים שהם לא לגמרי סודיים, פשוט נשארו כל הזמן מתחת לשולי מפה או בצד הדרך, למישהו היה קל יותר לשכוח כי כך פחות מתגעגעים. עולם כזה הוא למשל המקום הקסום שנברא לפני תשעים שנה ב"שכונה העברית" בצפון ים המלח (לא בסדום!), שאותו יצאה נירה קמחי עוזרד לחקור, בספר הפרוזה השני שלה.
איך זה התחיל?
*
תצלום משנות השלושים של המאה שעברה התגלגל לידיה של נירה: אישה מגישה אוכל לפועלים במטבח של מפעל האשלג שבצפון ים המלח. הסופרת הביטה בתמונה בהשתאות ושאלה: "מה, היו שם גם נשים?" והתשובה שקיבלה, "בוודאי. לא רק נשים, גם משפחות שלמות".
מערבולת של שאלות לא נתנה מנוח לקמחי עוזרד, עד שהסיפור התברר לה: לצד מפעל האשלג שפעל בצפון ים המלח הוקם יישוב, שהתקיימו בו חיים שוקקים. למקום קראו "השכונה העברית", ועשרות משפחות עובדים חיו שם, במקום הנמוך ביותר בעולם, לצד עובדים פלסטינים וירדנים. ממסע הבילוש של הסופרת נולד הספר הזה, המבוסס על מציאות לא מוכרת.
במרכז הסיפור הילדה מרגלית, שמגיעה לגור בשכונה עם משפחתה. יש למרגלית כישרון יוצא דופן להקשיב לאנשים סביבה, לפענח את מחשבותיהם, סודותיהם, השקרים הקטנים והגדולים שלהם, ולהבין דרכם את העולם. זיכרונותיה פורשים מרקם מלא יופי של קהילה שנעלמה: בית ספר רב־גילי קטנטן, אסיפות קהילתיות, רגשות מעורבים כלפי הקיבוץ הסמוך וחברות עמוקה בין ילדים יהודים וערבים.
החיים בשכונה העברית היו מלאים ועשירים, אלא שעם פרוץ מלחמת השחרור, פונתה השכונה בהחלטה של רגע, והתרוקנה בלי יכולת לשוב.
*
עד כאן תקציר הסיפור. משפחות השכונה אכן מעולם לא שבו אליה. אבל בספרות, כידוע לנו, יש תמיד יכולת לשוב ❤ וזה בדיוק מה שעושה נירה בספר הנהדר הזה, מאפשרת לנו להביט מחדש ולהשתאות, בעיניים של ילדה.
את אחרית הדבר לספר כתב פרופ' יואב אלון מהחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה באונ' תל אביב - נכדו של מנחם ספיבק, מהנדס בחברת האשלג הארץ־ישראלית. אמו של יואב, ליאורה אלון תרמה לתחקיר של נירה, לצד תמימה רוקח-שנפ, שהיא ואחיה אריה ז"ל - כולם היו ילדים ב"שכונה העברית".
ערך באהבה אלי הירש, עורך סדרת פטל מקור שבה יצא הספר. ערכה לשונית והגיהה - נטע בארי. ציור העטיפה, של מי אם לא של קובי שחר ברוך הכשרונות. ועיצוב העטיפה הוא של אפרת גולן. בשעה טובה, נירה אהובה ❤
קישורים לרכישה ולפרק ראשון - בתגובות.
