מגוונוירולוגי - קולות אוטיסטיים

01/01/2026

כוח העל האוטיסטי שלי הפך אותי לאיש החזק בעולם.

כאשר התכופפתי להרים את אבן האטלס החמישית והאחרונה ששוקלת 210 קילו - קצת יותר מפסנתר - ידעתי שזה הדבר האחרון שמפריד ביני לבין התואר "האיש החזק בעולם".

זו הייתה ההרמה האחרונה בסבב האחרון בשבוע התחרויות, אשר כלל מגוון אתגרים שנועדו לבחון את גבול הכוח האנושי. ענקים מכל העולם דחפו רכבת ששוקלת 20 טון, דחקו משקולות של 320 קילו, הניפו קומקומים של 70 קילו ועשו עוד דברים שקשה אפילו לדמיין.

בסוף נשארנו רק שני מתחרים: בריאן שו, שכבר זכה בתואר ארבע פעמים בעבר, ואני. ידעתי שאם אנצח אותו בהרמת אבן האטלס אזכה בתואר.

כאשר זרקתי את האבן בחזרה על הרצפה, ראיתי שהוא עדיין מתקשה להרים את האבן שלו.

נפלתי על הברכיים שלי מתשישות, מהקלה ומאושר. בגיל 27 השגתי משהו שחשבתי שהוא בלתי אפשרי. הפכתי לאיש החזק בעולם.

אחי, שגם השתתף בתחרות וזכה במקום השביעי, קפץ עליי וחיבק אותי. שנינו כרענו על הברכיים ואמרנו כמה דברים. זה היה הרגע הכי מיוחד בחיים שלי. הניצחון שלי בתחרות, שהתקיימה בקליפורניה בארצות הברית, הגיע אחרי מסע ארוך ולא שגרתי.

אני אוטיסט. כשגדלתי לא ידעתי שאני עושה דברים יוצאי דופן. חשבתי שכל ההתנהגות שלי בבית, מחוץ לבית, עם ההורים שלי ועם האחים שלי היא נורמלית.

חשבתי שהילדים האחרים, שהתנהגו אחרת ממני, הם יוצאי הדופן.

כשהגעתי לגיל ההתבגרות, הקשיים החברתיים שלי התגברו. יום אחד החלטתי לספר לחברים שלי בבית הספר.

לקחתי את שבעת או שמונת החברים הכי טובים שלי לחדר ואמרתי להם: "אני אוטיסט".

הם אמרו שזה לא משנה להם ושהם ימשיכו לאהוב אותי בגלל מי שאני.

הרגשתי שירדה לי משקולת מהכתפיים ושאני נורמלי. חבר נורמלי בחברה האנושית. הרגשתי נורמלי על יד אנשים, והם התייחסו אליי כמו אל כל אחד אחר.

זה היה היום ששינה לי את החיים, כאשר דיברתי בפתיחות על זה שאני אוטיסט.

באותה התקופה התחלתי ללכת לחדר כושר בעקבות אחי, שכבר השתתף בתחרויות "האיש החזק".

הייתי רזה ולא היה לי ביטחון. אחי אמר "בוא לחדר כושר". אז הלכתי לחדר כושר ושנאתי כל שנייה. לא אהבתי שאנשים הסתכלו עליי. אבל המשכתי ללכת והמשכתי להתאמץ ואחי המשיך לדחוף אותי קדימה.

ידעתי שאחי הוא הכי טוב בארץ שלנו, סקוטלנד, אז ניסיתי להגיע קרוב להישגים שלו. הוא אחי הגדול, גם בגוף. ניסיתי רק להגיע לסביבת ההישגים שלו בכל אימון.

הייתי רזה, אבל לא נמוך. הגובה שלי הוא שני מטר ושבעה סנטימטר. גם היה לי המון תיאבון, וזה עזר לי כשהייתי צריך לבנות שרירים.

אפילו כשהייתי בבית ספר יסודי, כבר הייתי לוקח כל יום לבית הספר ארבעה כריכים, הרבה פרות וקצת ממתקים. ובנוסף לזה גם שניים או שלושה חטיפים.

כיום, כדי להכין את הגוף שלי למשטר האימונים והתחרויות הקשוח, אני אוכל עשרת אלפים קלוריות בכול יום.

כאשר התחלתי להתמקד בכוח שלי, שהלך והתעצם, גיליתי שהאוטיזם הוא משאב רב ערך.

חדר הכושר מתאים מאוד לאוטיסטים. בחדר הכושר צריך שגרה. וכמובן שהאימונים לתחרות "האיש החזק" סובבים סביב שגרה.

אני קם כל בוקר באותה שעה ואוכל את אותן הארוחות. אני עושה את אותם הדברים כל יום. אני הולך לחדר כושר באותה שעה כל יום.

אבל השאיפה התמידית שלי לשפר את הביצועים שלי מציבה אתגרים.

לפעמים כשאני לא מצליח בהרמה, אני חושב על זה 24 שעות או לא מדבר עם אשתי. אני נכנס למצב רוח רע מאוד. אז יש לזה צדדים טובים ורעים, ואני עדיין מתקשה להתמודד עם הצדדים הרעים.

בשנת 2016 אימא שלי מתה מסרטן. היא הייתה המעריצה הכי גדולה שלי.

לפני שהיא מתה, נשבעתי לה שאזכה בשבילה בתואר "האיש החזק בעולם", ושאהיה אדם טוב ונדיב בחיים שמחוץ לספורט.

אם היא הייתה יכולה לראות אותי זוכה, היא הייתה צורחת וממש משתגעת. היא הייתה צורחת מגן עדן.

הזכייה שלי בתחרות הגיעה בעקבות תוכנית של שלוש שנים, שהתמדתי בה בצורה מדויקת.

בשנת 2019 אמרתי שאעמוד על דוכן המקומות הראשונים שנה אחר כך, ואזכה שנתיים אחר כך.

למרות האתגרים הבין-אישיים, הרגשיים והפיזיים שהייתי צריך להתגבר עליהם, המסע השאיר אותי עם גישה חיובית להעביר לאוטיסטים אחרים.

אני תמיד אומר לילדים אוטיסטים ולהורים שלהם, להשתמש באוטיזם ככוח-על. אתם יודעים, אנחנו שונים. אבל יש לנו יתרון על אנשים שאינם שונים. יש לנו כוח-על שאין להם.

---

תום סטולטמן זכה בתחרות "האיש החזק בעולם" בשנים 2021, 2022 ו-2024.

המאמר תורגם ממדור הספורט באתר סי.אן.אן

משפטים הועברו מגוף שלישי לגוף ראשון לצורך אחידות סגנונית.

31/12/2025

עם תום שנת 2025 ולקראת שנת 2026, אנחנו מאחלים שנה אזרחית טובה ומתוקה לכל קוראינו - אוטיסטים, מיעוטים נוירולוגיים נוספים ונוירוטיפיקלים! 🌹🪻🌻

שנת 2025 הייתה שנה משמעותית עבור קהילות המיעוטים הנוירולוגיים ברחבי העולם. מתנדבים אוטיסטים הפיקו בבריטניה את כנס אוטסקייפ (Autscape) העשרים במספר. יזמית אוטיסטית הפיקה באירלנד את כנס "אכפת ממוחות אוטיסטיים" (Minding Autistic Minds Conference). יזם אוטיסט עם הפרעת קשב הפיק בלונדון את כנס "מגוון נוירולוגי בעולם העסקים" (Neurodiversity in Business Conference). חוקרת אוטיסטית הפיקה באוסטרליה את אירועי "אמצו את האוטיזם" (Embrace Autism). יזם עם הפרעת קשב הפיק בארצות הברית את כנס "פנייה נוירולוגית" (NeuroDiversion).

גם מאמרים וספרים רבים פורסמו השנה על ידי כותבים מקהילות המיעוטים הנוירולוגיים. כאן בישראל, עורכת דין ומסעדנית שאובחנה כאוטיסטית רק בשנות החמישים לחייה פרסמה את הספר "אוקטופוס מימיקוס" - רומן על חייה של דמות בדיונית דומה לה אשר עברה חוויות חיים דומות. אוקטופוס מימיקוס, תמנון חקיין, הוא בעל פיגמנטים העוזרים לו לשנות את צבעו ואף את צורת עורו. הוא משתמש בפיגמנטים כדי להסוות את עצמו לרקע של חול או חצץ ימי. התנהגות זו עוזרת להרתיע טורפים מלתקוף אותו. אוטיסטיות רבות משתמשות בשיטות דומות כאשר הן מאמצות את התנהגות הסובבים אותן כדי להימנע ממשיכת תשומת לב שלילית. הדבר עולה להן במשאבים נפשיים רבים ולעתים אף מוביל לקריסה.

ועוד כאן בישראל, חוקרת אוטיסטית קיבלה תואר דוקטור בסוציולוגיה על עבודת מחקר בנושא תהליכי החברות של ציבור האוטיסטים.

לקראת שנת 2026, מתוכננים בקהילות המיעוטים הנוירולוגיים כבר עכשיו אירועים, מאמרים וספרים רבים נוספים.

מהם האירועים, המאמרים או הספרים בנושא המיעוטים הנוירולוגיים שהייתם רוצים לראות בשנה הקרובה? על אילו נושאים חשוב לדעתכם לשים דגש? מה לדעתכם ראוי לתשומת לב ונדחק עד עכשיו אל השוליים?

תמונה: 2026, צילום מאת אמיליו סנשז הרננדז. אובדה, אנדלוסיה, ספרד. שימוש חופשי. באדיבות פקסלז.

31/12/2025

בהצלחה לאוהדת השרופה שלנו, הפעילה האוטיסטית דנה בולדה (NDana), לקראת השתתפותה כמרצה בקורס המקוון "שונות נוירולוגית, אוטיזם והמעשה הטיפולי".

דנה, מהנדסת בחברת הייטק שאובחנה כאוטיסטית בגיל מבוגר, מדברת אוטיזם מתוך ניסיון חייה. מרצה על חשיבותה של זהות אוטיסטית חיובית, על חוזקות אוטיסטיות, חשיבות של מודעות בניהול משאבים וההתאמות הנדרשות לאוטיסטים.

בהצלחה גם לפעיל האוטיסט הנוסף שישתתף כמרצה בקורס, ארד לוין, דוקטורנט לפילוסופיה, פעיל בקהילה האוטיסטית והטרנסית. חוקר ומרצה בתחום של חופש הרצון, אוטונומיה, גיוון נוירולוגי ומגדרי, והקשר ביניהם.

שני מרצים אוטיסטים מתוך צוות של שישה מרצים זה מעט, אבל זה צעד נחמד בכיוון הנכון.

קצת על הקורס, מתוך אתר המכללה האקדמית תל אביב יפו:

"קורס ייחודי המציע מסע לימודי להבנת אוטיזם כשונות נוירולוגית (Neurodiversity). התפישה של שונות נוירולוגית רואה באוטיזם ובאבחנות נוספות כמו שיתוק מוחין, הפרעת קשב וכדומה, חלק טבעי מהמגוון האנושי , ומתייחסת למטופלים מגוונים נוירולוגית מתוך גישה טיפולית עדכנית, רגישה ומוכוונת אדם.

הקורס נבנה מתוך עמדה כי ידע והבנת שונות נוירולוגית נוצרים במפגש שבין בסיסי ידע שונים: ידע קליני, ידע מחקרי, וידע הנובע מניסיון חיים. הקורס מזמין את המשתתפים לבחון את עמדותיהם ואת דרכי עבודתם, ולהעמיק בהבנה של צרכים רגשיים, חושיים קוגניטיביים ותקשורתיים בקרב אנשים עם שונות נוירולוגית, תוך התבוננות בהשפעות הסביבה האנושית והמערכות החברתיות על רווחה נפשית, השתתפות ובריאות.

באמצעות שילוב של ידע תיאורטי, תיאורים קליניים וידע חוויתי-סובייקטיבי, נבחן כיצד ניתן להתאים את דרכי עבודתם של מטפלים למטופלים בעלי דפוסי עיבוד שונים וחוויות חיים שונות. כיצד ניתן לאמץ עמדה קשובה, זהירה ומכבדת אשר מבססת תיקוף, זהות ואוטונומיה. הקורס מבקש לעורר למידה רפלקטיבית ופתוחה, מתוך רצון ליצירת שפה טיפולית המקדמת כבוד, ביטחון ורווחה.

בין הנושאים שיידונו בקורס:

*) מודלים של תפיסות מוגבלות בעבר וכיום: הכרת הידע שהצטבר מניסיון קליני וכן מניסיון חיים בדבר המענים החשובים לרווחה נפשית לאנשים שונים נוירולוגית.

*) חשיבות החשיפה לאבחנה והלמידה מידע אישי, מניסיון חיים ומידע קהילתי: המאפשרים הבנה טובה יותר של ההעדפות, האתגרים והגורמים המשפיעים על חווית החיים של אנשים שונים נוירולוגית.

*) אייבליזם (Ableism): נקודות עיוורות בטיפול ובעיית האמפתיה הכפולה: כיצד תפיסות מפלות כלפי מוגבלות משפיעות על מטופלים ומטפלים. נבחן דפוסי חשיבה ורגש המשפיעים על הדרך בה מטפלים מבינים וחווים מטופלים שונים נוירולוגית וכיצד הם עלולים להשפיע על הקשר הטיפולי.

*) חשיבות ההכרה בטיפול מיודע טראומה: מודעות לפגיעות לטראומה במצבי שונות נוירולוגית והכרה בהשפעותיה של טראומה על האדם והצורך בהתאמת הטיפול.

*) התאמות והנגשות בחדר הטיפול ובסביבת האדם: הבנת חסמים לטיפול וכיצד לאפשר טיפול מודע ומונגש הן בסביבה הפיזית והן במענה האנושי.

*) עבודה טיפולית מערכתית וניהול מקרה: תיאוריות וטיפול מערכתי הכולל התערבויות עם הורים, משפחות, מערכות חינוך וקהילה וניהול הטיפול כגישה מקצועית של תיאום ותכלול מענים".

פרטים נוספים והרשמה באתר המכללה האקדמית תל אביב יפו.

25/12/2025

לרגל יום ההתרמה הארצי שהתקיים השבוע עבור עמותות האוטיזם אלו"ט ואותי - עמותה ישראלית לאוטיזם, הנה עשר עובדות שאולי לא ידעתן על אוטיסטים:

1) מרבית האוטיסטיות והאוטיסטים בישראל הם מבוגרים מעל גיל 18. הם מהווים כ-68% מהאוטיסטים בישראל. מבחינה מספרית מדובר לכל הפחות ב-100,000 מבוגרים/ות אוטיסטים/ות ישראלים/ות מעל גיל 18. מספר גדול יותר ממספר כל תושבי רעננה.

2) האוטיסט הראשון שאובחן ככזה היה דונלד טריפלט מארצות הברית. הוא נולד בשנת 1933 ונפטר לקראת גיל 90, בשנת 2023. הוא אובחן כאוטיסט בסביבות גיל 10, בשנת 1943. הוא למד במסגרות חינוך רגילות, ובגיל 25 סיים תואר ראשון במתמטיקה וצרפתית. אחר כך עבד לאורך עשרות שנים בבנק. מעולם לא היו לו בת זוג או בן זוג. לאחר מות הוריו הוא התגורר לבדו בבית בו גדל. בחופשותיו מהעבודה בבנק הוא נהג לטייל בעולם לבדו.

3) אוטיסטים רבים אוהבים חוקים ברורים ושגרה קבועה. לכן רבים מהם בוחרים בקריירה צבאית. הקצין האוטיסט הכי בכיר שתועד עד היום הוא סגן מפקד חיל הים הבריטי לשעבר, תת אדמירל במיל' ניק היין. דרגתו מקבילה לדרגת תת אלוף בצה"ל. הוא אובחן כאוטיסט רק בגיל 43, כאשר כבר היה קצין בכיר וכבר פיקד בין השאר על צוללות גרעיניות. על האבחון כאוטיסט הוא סיפר בפומבי רק שנים אחר כך, כאשר פרש משירותו הצבאי. לדבריו, האוטיזם הפך אותו לקצין טוב יותר.

4) השיר "מכוניות", אשר כבש בשנת 1979 את מצעדי הפזמונים הלועזיים של רשת ג' וגלי צה"ל, נכתב על חוויית הביטחון וההגנה שנסיעה במכונית מעניקה לנוסעים אוטיסטים. השיר נכתב ובוצע על ידי הזמר הבריטי גארי ניומן, שהיה אז בן 21. רק עשרות שנים אחר כך, כאשר היה כבר בשנות החמישים לחייו, החל לספר בראיונות איך הבין בגיל מבוגר מאוד שהוא אוטיסט, ואיך זה גרם לו לראות באור חדש את חוויות החיים שלו ומילות השירים שלו.

4) אוטיסטים רבים מאמינים שרק ארגונים המופעלים על ידי אוטיסטים ומנוהלים על ידם יכולים לייצג אותם. בישראל פועלים שלושה ארגונים כאלה:
אס"י - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
מרוצפות - אוטיסטיות כותבות
עוצמת הרצף

5) הדוגמנית ומנחת האירועים הבריטית כריסטין מגינס, אשר השתתפה בתוכניות טלוויזיה רבות בבריטניה, היא אם לשלושה ילדים אוטיסטים. באחד הסרטים התיעודיים בהם השתתפה, "משפחתנו והאוטיזם", ניתן לראות איך בעקבות האבחון של ילדיה אובחנה גם היא בעצמה כאוטיסטית, רק בגיל 33.

6) ארגון האוטיסטים הראשון בעולם, רשת האוטיזם הבינלאומית, הוקם בארצות הברית בשנת 1992 על ידי שלושה אוטיסטים במהלך סוף שבוע אותו בילו יחד. שלושתם הרגישו כאילו שעד אותו הרגע הם חיו במחיצת חייזרים שלא הבינו אותם, בעוד המפגש אלה עם אלה איפשר להם סוף סוף לתקשר בצורה פשוטה וטבעית.

7) האוטיסטית הישראלית מיכל הללי-אדלסבורג פרסמה השנה ספר אוטוביוגרפי בשם "אוקטופוס מימיקוס". הספר, המספר על ילדותה, נעוריה ובגרותה כאוטיסטית שלא ידעה שהיא כזאת, מתאר איך נהגה לחקות את סביבתה כדי לנסות להשתלב, ואיך אובחנה לבסוף כאוטיסטית רק כאשר הייתה כבר סבתא לנכדים. הספר, הכתוב בהומור מהול במרירות, עשוי לנפץ לכן כמה דעות קדומות על אוטיסטיות. ( Michal Halali-Edelsburg )

8) בכל קיץ מתקיים בבריטניה כנס אוטסקייפ, המופק כולו על ידי מתנדבים/ות אוטיסטים/ות. אל הכנס מגיעים מרצים/ות אוטיסטים/ות ומשתתפים/ות אוטיסטים/ות מעשרות מדינות. ( Autscape )

9) האוטיסט הישראלי-אמריקאי ארי נאמן הוא האוטיסט המוצהר הראשון אשר קיבל משרה בממשל האמריקאי. בשנת 2010 הוא מונה על ידי הנשיא ברק אובמה לתפקיד חבר המועצה הלאומית האמריקאית למוגבלויות. הוא כיהן בתפקיד עד שנת 2015.

10) המעבדה השיתופית לקידום רווחה נפשית ולמניעת אובדנות בקרב אוטיסטים היא הגוף האקדמי היחיד בישראל אשר בו אנשי אקדמיה אוטיסטים ולא-אוטיסטים, כמו גם שותפים אוטיסטים נטולי רקע אקדמי, עובדים בצורה שיתופית ושוויונית למען סיוע לאוטיסטים בישראל.

תמונה באדיבות קוֹפָּיילוֹט

07/12/2025

את/ה בסיסט/ית אוטיסט/ית?
מחפש/ת להקה לנגן בה?

בלהקת הביג בנד החברתית "משוגע עליי" (Mad About Me) מנגנים כרגע מוזיקאים אוטיסטים בגילים 18 עד 28.

הלהקה משלבת כישרון, השראה וקבלה, עם הופעות מרגשות וקאברים מכל הזמנים. לא מזמן עזב את הלהקה הבסיסט, ועכשיו מחפשים בסיסט/ית חדש/ה.

אם את/ה בסיסט/ית אוטיסט/ית, אולי הלהקה תתתאים לך!

פרטים נוספים באתר הלהקה המצורף בתגובה הראשונה.

30/11/2025

הלהקה הישראלית "משוגע עליי" (Mad About Me) היא להקת ביג בנד חברתית המשלבת כישרון, השראה וקבלה, עם הופעות מרגשות וקאברים מכל הזמנים.

הלהקה, המורכבת ממוזיקאים אוטיסטים צעירים בגילים 18 עד 28, מחפשת בסיסט.

אז אם את/ה בסיסט/ית אוטיסט/ית כישרוני/ת המחפש/ת להקה לנגן בה, אולי הלהקה תתתאים לך!

גם אם את/ה לא, אבל מכיר/ה מישהו/י שכן, מוזמנ/ת בשמחה להעביר להם את המידע!

פרטים נוספים באתר הלהקה, המצורף בתגובה הראשונה.

22/11/2025

להקת "ויסות חושי" מורכבת ממוזיקאים אוטיסטים מקצועיים, המבצעים שירים מקוריים שלהם וגם גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. את החוויה האוטיסטית הם מעבירים במילות השירים המקוריים שלהם, בבחירת השירים המוכרים שהם מבצעים, ובביצועים עצמם - חדים, נוקבים ושוקקי חיים.

מחר, יום ראשון, תהיה לכולנו הזדמנות נדירה לראות ולשמוע אותם בהופעה חיה במועדון הפטיפון בראשון לציון!

14/11/2025

אגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות תקיים מחר בערב (מוצ"ש) ולאורך יום ראשון אירוע הדרכה בהלסינקי שיועבר גם בזום. בזכות הכתוביות האוטומטיות של זום כנראה שאפשר יהיה לצפות בו עם כתוביות באנגלית. אין לנו מושג לגבי עברית. מרבית המרצות הן אוטיסטיות חברות האגודה. מעט מהמרצות הן נשות מקצוע שאינן אוטיסטיות בעצמן. השעה בפינלנד היא אותה שעה כמו בישראל. בתוכנית:

מוצ"ש:

18:00-18:05 דברי פתיחה מאת דָריָה סָטקובסקָיָה, יושבת ראש אגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות

18:05-18:25 כיוונים לפיתוח שירותי רווחה עבור כל המגוון האוטיסטי. דָריָה סָטקובסקָיָה

18:25-18:45 אוטיזם במדיניות המוגבלויות ומיזמים מובילים של האיחוד האירופי. הֶטָה פּוּקי, מזכירת אגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות, נשיאת מועצת האוטיסטים/ות האירופית

18:45-19:15 הפסקה

19:15-19:45 אתגרים הניצבים בפני אוטיסטים בבלארוס, מנסיון אישי. אָלֶנָה אָדָמָייקָה, מנהלת מיזם "קידום לשוויון", מועצת האוטיסטית/ות האירופית

19:45-20:00 שאלות מהקהל

יום ראשון:

11:00-11:10 דברי פתיחה מאת רוֹסָה וָרקסי, סגנית נשיאת אגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות

11:10-11:30 הפרעות שינה ושינה טובה יותר במגוון האוטיסטי. אֶלינָה אוּסיוּאוֹרי, מנכ"לית האגודה הפינית להפרעות שינה

11:30-11:45 בינה מלאכותית ואוטיזם - לקראת טכנולוגיה צודקת. פָּאוּלָה פֶּנקֶנֶן, מנהלת מיזם "בינה מלאכותית וזכויות האוטיסטים/ות" של מועצת האוטיסטים/ות האירופית

11:45-12:00 הפסקה

12:00-12:25 מיזם תמיכה במגוון הנוירולוגי באמצעות כוחו של הנסיון. מיניָה-טינָה קָאיסטינֶן, אגודת "דיקונס" לזכויות אנשים בסיכון

12:25-12:45 מחקר תזה על הכללת מיעוטים נוירולוגיים בחברה. קריסטָה אוֹיָלָה, מאמנת נוירופסיכיאטרית ממוקדת פתרונות

12:45-13:30 ארוחת צהריים

13:30-14:00 מופע מוזיקלי - יוקללי ושירה. מֶרי בּוּרגואָה

14:00-14:25 מגוון נוירולוגי בעבודה עם חסרי בית. וֶרנָה ניקֶנֶן, עובדת עם חסרי בית במסגרת אגודה עבור אנשים עם מוגבלויות

14:25-14:45 עבודה תוך קבלת קצבת נכות. הֶנריק לינדהוֹלם, פעיל באגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות, מומחה מנסיון, מקבל קצבת נכות

14:45-15:00 הפסקה

15:00-15:25 אֶקוֹט, מֶלח החיים. יאן פרֶדריקסוֹן, מתאם פעילויות עמיתים וחבר ועד אגודת האוטיסטים/ות הפינים/ות

15:25-15:50 אגודת האוטיזם ואגודות כמשפיעניות חברתיות. סָאטוּ טָאיבֶאָהוֹ, מנכ"לית אגודת האוטיזם הפינית

15:50-16:00 שאלות מהקהל ודברי סיכום
16:00-18:00 דיון חופשי

הצפייה בזום חופשית בהרשמה מראש

10/11/2025

הוועדה‬‫ הציבורית‬ ‫לשינוי‬ ‫מדיניות‬ ‫כאן‬ ‫כדי לשמוע‬‫ את‬ ‫הסיפורים‬ ‫שלכן‪.‬ם

‫ילדים‬‫ וילדות‬ ‫רבים‬ ‫בישראל‪,‬‬ ‫ובפרט‬ ‫ילדים‬ ‫וילדות‬ ‫אוטיסטים‪.‬יות‪,‬‬ ‫עלולות.ים‬‫ לחוות‬ ‫במהלך‬ ‫הילדות‬ ‫פגיעות‬ ‫בעלות‬ ‫השפעה‬ ‫קשה‬ ‫לטווח‬ ‫הקצר והארוך‪.‬‬‫ פגיעה‬ ‫מינית‬ ‫יכולה‬ ‫להיות‬ ‫חד‪-‬פעמית‬ ‫או‬ ‫מתמשכת‬ ‫ולהתרחש‬ ‫על ידי‬‫ כל‬ ‫אדם‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫בין‬ ‫אם‬ ‫גבר‬ ‫או‬ ‫אישה‪,‬‬ ‫קטין‬ ‫או‬ ‫בגיר‬ ‫וכו’‪.‬‬ ‫גם‬ ‫אם‬ ‫אינך בטוח‪.‬ה‬‫ שהחוויה‬ ‫שעברת‬ ‫נכנסת‬ ‫לקטגוריה‬ ‫של‬ ‫פגיעה‬ ‫מינית‪,‬‬ ‫נשמח שתפנה‬‫ אלינו‬ ‫בכל‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫לצערנו‪,‬‬ ‫מחקרים‬ ‫שנעשו‬ ‫בשנים‬ ‫האחרונות‬ ‫מצאו כי‬‫ מקרים‬ ‫רבים‬ ‫כלל‬ ‫אינם‬ ‫מדווחים‬ ‫לרשויות‪,‬‬ ‫ונשארים‬ ‫כחוויות‬ ‫שלא נחשפות‬‫ ולא‬ ‫מטופלות‪.‬‬

🔹קול קורא למתן עדות של אוטיסטים ואוטיסטיות שעברו פגיעה מינית בילדות🔹

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות יוצאת בגל נוסף. הוועדה בהובלת מכון חרוב ובשיתוף האוניברסיטה העברית, מזמינה אוטיסטים ואוטיסטיות מעל גיל 18 לשתף את סיפורם, במטרה להציב במרכז קולות שאינם נשמעים, ללמוד מהם לעומק, ולגבש המלצות לשינוי מדיניות ושיפור השירותים המיועדים להןם.
לפרטים נוספים ולקול הקורא המלא בלינק הבא - https://bit.ly/4ikOwD7

31/08/2025

טרי דייוויס, מתכנת מחשבים סכיזופרן, קיבל בשנת 2004 הוראה מאלוהים לפתח מערכת הפעלה חדשה שתשמש כבית המקדש השלישי. הוא ניגש למלאכה ותוך פחות מעשר שנים פיתח לבדו מערכת הפעלה שלמה אשר כללה ליבה, קומפיילר ומנוע גרפי. התוצאה, "מערכת המקדש" (TempleOS), היא אחת ממערכות התוכנה הכי מרתקות שפותחו אי פעם. פיתוח המערכת הפך את טרי דייוויס לכוכב בעולם המחשבים, עם אלפי מעריצים מכל העולם.

שנים ספורות לאחר סיום הפיתוח, בשנת 2018, טרי דייוויס היה חסר בית. הוא שוטט בחוף המערבי של ארצות הברית ונעצר כמה פעמים על ידי המשטרה. מעריציו היו מביאים לו אוכל, אך הוא סירב להצעותיהם לארח אותו בבתיהם. יום אחד באותה השנה, כאשר שוטט על פסי רכבת, הוא נפגע על ידי רכבת ונהרג.

תמונה מתוך ויקיפדיה: טרי דייוויס בנעוריו בשנות ה-80.

18/08/2025

המוזיקאי רם אוריון, שהוציא לאחרונה אלבום חדש בשם "פאקינג הל", מספר לעיתונאי בן שלו למה שמח כשאובחן כאוטיסט:

על עטיפת "פאקינג הל" מופיע ציור של יותם אלפר, בנו של רוגל. יותם הוא אוטיסט. הוא צייר את התמונה כשהיה נער והעניק אותה לאוריון לפני כעשר שנים. מאז היא תלויה בביתו של אוריון.

"כשהחלטתי שאני רוצה שזאת תהיה העטיפה של האלבום, הזמנתי לכאן את יותם ורוגל, השמעתי להם את האלבום וקיבלתי את ברכתו של יותם", אומר אוריון. "נדבך משמעותי בזה שיש ציור של יותם על העטיפה הוא שלפני כארבע שנים קיבלתי אבחון שאני על הספקטרום. אז התחבר לי טוב שיש אמנות אוטיסטית על האלבום, כי זה עוד דבר משמעותי שקרה לי בשנים האחרונות. כלומר, זה דבר שקרה כל החיים, אבל הוא יחסית טרי בתודעה שלי כדבר שאני לומד עכשיו להבין".

- לזה התכוונת כשאמרת קודם שכל החיים הרגשת לא בטוח עם המוח שלך?

"כן. היתה סיבה לזה שתמיד חשדתי בנוירולוגיה שלי. מגיל צעיר מאוד. אני לא יודע כמה אתה מכיר אוטיסטים".

- אני לא.

"בשלב הזה אני יודע שכל מי שאובחן בגיל מאוחר, זה בעקבות זה שכל החיים אתה מודע לכך שקיימת שונות ואתה לא יודע מהי. בעיקר אנשים מהדור שלי, כשבקושי היו אבחונים".

- ייחסת את השונות הזאת למשהו אחר? חשבת אולי "אני אמן ולכן אני שונה"?

"יותר בכיוון של לבדוק מונחים כמו סוציופת, נרקיסיסט".

- ביחס אליך? חשבת שהם מתאימים לך?

"כל דבר שהיה קשור לשונות. אבל ראיתי שזה לא תופס. אין קורלציה. אני לא יכול להיכנס לכל התהליך הארוך שהוביל לאבחון. אני יכול להגיד ששתי בנות זוג שלי לשעבר שאלו אותי אם אני מאובחן. ואז ראיתי את 'הגשר' (סדרת הטלוויזיה השוודית-דנית, שהדמות הראשית בה, הבלשית סאגה נורן, נמצאת כנראה על הרצף האוטיסטי, ב"ש). כשקראתי על 'הגשר' בוויקיפדיה היה כתוב שזה לא נאמר במפורש אבל ברור שסאגה היא אספרגר. הייתי כזה 'מה זה?'".

- לא נתקלת במושג?

"שמעתי אותו אבל לא ידעתי מה זה. ואז, בגלל שראיתי את הסדרה וכתבו שסאגה לא תמיד מבינה סיטואציות חברתיות, זה הדליק לי נורה. זה היה לפני כמעט עשר שנים. משם התחלתי לחקור ולראות שיש קורלציה טוטאלית".

- מה היתה התגובה שלך כשקיבלת את האבחון?

"אחרי כל התהליך הארוך של ללמוד על זה ולקרוא על זה, אם התשובה היתה 'לא, אתה לא' אז הייתי באמת אבוד. זאת בערך התגובה. היה לחץ אמיתי ממה יהיה אם יגידו שאני לא אוטיסט. אז הייתי אבוד מבחינת להבין את השונות. כי אתה יודע שיש לך שונות. אבל בדרך לראות שאנשים כמו דייוויד ברן וגארי ניומן הם גם על הספקטרום – זה נייס".

- אתה יכול לומר איך האוטיזם שלך השפיע על המוזיקאי שאתה?

"לאורך החיים?"

- כן.

"כאמור, ככה אני מחווט. ברור שאיך שהמוח שלך מחווט משפיע על כל החוויה שלך. יש לך חוויה של אוטיסט. אני לא מכיר חוויה אחרת, וזה חייב להיות קשור לאאוטפוט שלי".

- כששאלתי אותך קודם על פער הזמן הגדול, תשע שנים, בין אלבום האולפן הקודם שלך, "גרמנים באוגנדה", לאלבום החדש, אמרת שאחת הסיבות לכך היא שאתה לא יכול לעבוד על שני פרויקטים במקביל, ואם אתה מפיק אמן אחר אתה לא יכול לעבוד על אלבום שלך. זה קשור לאוטיזם?

"גארי ניומן, שמדבר על האוטיזם שלו ממש בפתיחות, אומר בצורה חד-משמעית שאם לא היה לו הסוג הזה של ריכוז והתחדדות על מטרה אחת, הוא לא היה יכול ליצור כמו שהוא יוצר. ממש נגע ללבי איך שהוא תיאר את השיר Cars. שזה בא מהתחושה שכשהוא בתוך המכונית שלו, עם כל הדלתות והחלונות סגורים, הוא מרגיש בטוח ומוגן מכל העולם החיצון. כל כך הזדהיתי עם זה. הבנתי בול על מה הוא מדבר.

"זה לא סוד שאובחנתי. אין סיבה שזה יהיה סוד. ועכשיו כשאנחנו מדברים על היצירה ועל תהליכי מחשבה ועל יותם, קשה לי לא להביא את ההקשר הזה, כי הוא קיים".

===
מתוך מגזין התרבות באתר הארץ. קישור לכתבה המלאה בתגובות.

תמונה מתוך הכתבה: רם אוריון וקורין אלאל בשנה שעברה בבארבי. צילום: גיל רובינשטיין

27/07/2025

פוסט חדש מאת ליידי וולף מזכיר לנו דברים מוכרים שכדאי לדבר עליהם שוב ושוב:
אף גיל הוא לא מאוחר מדי לפנות לאבחון אוטיזם. בוודאי גיל 22 (וגם אפילו גיל 102).
אם את נחשבת ל"אדם רגיש מאוד" (hsp) או שאת מתאימה לטיפוס אישיות intj של מיירס-בריגס, יש סיכוי שאת בעצם אוטיסטית.
גם אם את ראש צוות בצבא קבע ובמקביל לומדת לתואר ראשון תובעני, את עדיין עשויה להיות אוטיסטית.
חשוב שאנחנו, האוטיסטים, והסובבים אותנו נבין ונכבד את הטבע האוטיסטי, למען איכות חיים טובה יותר לכולנו.

קריאה מהנה ❤️

למה הלכתי לאבחון אוטיזם (בגיל 22)

תמיד הייתי אדם עם מודעות פנימית וחיצונית גבוהה, במשך שנים הייתי חוקרת את עצמי ומנסה לפענח את הפסיכולוגיה גם שלי וגם של הסביבה. תמיד הרגשתי שונה. זכור לי שנאמר לי משפט של "כולם חושבים שהם שונים ומיוחדים, אבל אם כולם שונים אז אף אחד לא שונה". אז חשבתי על זה שהשונות שלי לא משמעותית כי כולם שונים אחד מהשני.

המשכתי לחפש הסברים והגדרות שאולי יעזרו לי להבין את השונות שלי. נתקלתי במגוון הגדרות שונות שאכן היו מתאימות לי, אבל אף פעם לא הסבירו את הכל, תמיד היה חסר עוד משהו. גם הגדרת אופי מופנמות (introvert) וגם הגדרת אישיות (infj) לא נתנו מענה מספק, ולא הגדרת רגישות hsp. עם כל אלה הזדהתי, אבל לא מצאתי בהם את קבוצת השווים שלי.

בשלב מסוים זנחתי את החיפוש, החיים ממשיכים וצריך להתמקד בדברים פרקטיים יותר. השונות וגם הקשיים נדחקו הצידה, עדיין קיימים אבל חשבתי שככה זה החיים. עד שנתקלתי בסרטון שמסביר על אוטיזם אצל נשים שגרם לי לחקור את הכיוון הזה.

ועם כל הבנה הרגשתי שהכיוון הזה נכון, ודברים מתחילים לשבת במקום הנכון. פתאום זה כן יושב בול ומסביר את השונות שלי, ואחרי האבחון כשהתחלתי לחפש גם את קבוצת השווים שלי, סופסוף מצאתי אנשים שממש הבינו את החוויה.

אז הינה כמה דוגמאות לחוויות שגרמו לי להרגיש שונה במיוחד ולחשוד שיש משהו מעבר לשונות סטנדרטית:

כשהייתי עייפה- רמת התפקוד והתקשורת שלי ירדה משמעותית באופן שאף אחד סביבי לא חווה. לא הייתי סתם מנומנמת או איטית יותר, האנרגיה שלי להבין את העולם לא הייתה שם, הכל היה מוזר יותר, קשה יותר, גם דברים שעשיתי כבר שנים כמו ללכת לחדר אוכל הרגישו זרים.
תקשורת עם אנשים נעשתה קשה יותר, לא כי אין לי כוח לענות להם, כי פתאום היה לי קשה יותר להבין אותם ולחשוב על תשובה הגיונית לענות.
בדיעבד הבנתי שהפערים האלה נובעים ממאסקינג. פיתחתי יכולת לתפקד על ידי השקעת אנרגיה והפעלת מאמץ להבין את הסביבה ולתפקד "באופן ידני", כשהאנרגיה לא שם, גם היכולת להבין ולתפקד לא הייתה שם באותה מידה.

הייתה לי תקופה שעשיתי תהליך עם עצמי של בניה עצמית ופיתוח עצמי. הרגשתי דווקא במצב רוח טוב, הייתי ראש צוות בקבע, התחלתי תואר, והרגשתי שאני בכיוון הנכון. חשבתי שבשלב הזה הקשיים החברתיים יעלמו או שאני אבין מה המקור שלהם כדי לעבוד עליהם, אבל לא הצלחתי למצוא שום הסבר להם. פשוט הרגשתי שזרימה מסוימת של שיחה בין אנשים לא קיימת אצלי, אני תמיד צריכה לחשב ולהיכנס אליה "ידנית". תקשורת מול אנשים מסוימים בכלל לא הייתה לי ברורה, ולא הצלחתי להבין למה דווקא האנשים שנראים בעיני אחרים להכי חברתיים אני לא מבינה אותם.
היו אנשים שהצלחתי לתקשר איתם בחופשיות ובזרימה, ובדיעבד אני מבינה שאלה היו אנשים עם שונויות נוירולוגיות או עם תחומי עניין משותפים.

היו גם תקופות שהיו לי קריסות רציניות, ותחושת מצוקה עוצמתית ובלתי נסבלת. הרגשתי לבד, לא מובנת, ואפילו הייתה לי תקופה של פגיעה עצמית, כי לא היה לי לאן להפנות את המצוקה. בנוסף על זה היה נראה שכלפי חוץ אני בסדר לגמרי, וכאב לי שאף אחד לא רואה. בדיעבד אני מבינה שהקשיים האלה היו מלטדאונס, ותחושת הריחוק והקושי שלא רואים היה חלק מהמאסקינג.

הרבה מהמאפיינים האוטיסטים הבנתי רק בדיעבד אחרי האבחון, כי לא חשבתי שהם שונים, או שלא שמתי לב לקשיים מסוימים מתוך חיים של "לא נורא צריך להתמודד". לא חשבתי שיש לי רגישויות חושיות עד שלא למדתי להקשיב שוב לגוף, לא חשבתי שיש לי קושי במעברים, עד שלא פיתחתי תשומת לב לכך.

זה לא שהקשיים לא שם אם לא מודעים אליהם, הם פשוט מקבלים ביטוי באופן מודחק- התקפי חרדה, סטרס, חולי, ואפילו פיתוח מחלות כרוניות.
איכות החיים נפגעת כשאנחנו לא מסונכרנים עם עצמנו, בין אם אנחנו מודעים לכך או לא. זה חלק מהסיבה שאחרי איבחון יכולה להיות "ריגרסיה" או ירידה מסוימת בתפקוד. כי פתאום מבינים את כל הדברים המודחקים ומשחררים אותם, ולפעמים מבינים שהרבה מהתפקוד היה בנוי על העמדת פנים מוצלחת. מוצלחת כלפי חוץ, והרסנית כלפי פנים.

סיכום של ההשפעה של האבחון והבנת האוטיזם על החיים שלי- הכל. פשוט הכל. איכות החיים שלי מושפעת באופן משמעותי. בלי ההבנה והכבוד לטבע האוטיסטי שלי, הייתי ממשיכה בגישה של לדרוס את הצרכים שלי כדי להתאים לסביבה, וכבר בתקופת האבחון לפני 5 שנים בערך התפקוד שלי התחיל להדרדר. תסכולים, חולי לעיתים קרובות, חרדות וסטרס שלא משחררים. תחושת ריקנות שמשהו בחיים האלה לא עובד, הרי איך הוא יעבוד כשאני חיה כמו רובוט עבור אחרים ולא עבור עצמי?

את כל התובנות האלה לא מבינים באיבחון עצמו וגם לא שבוע אחרי. זה תהליך של שנים להכיר את עצמנו מחדש מנקודת מבט חדשה וסלחנית יותר, ולשנות הרגלים רעים שסיגלנו לעצמנו. זה תהליך ארוך אבל הוא שווה את זה כי כל אופציה אחרת פשוט לא טובה מספיק לחיים.