
28/07/2025
וואו אין מילים
זו תגובת קורא שקרא את הספר
פשוט מדהים גם הקורא וגם הספר
כדאי לכם ליהנות גם - הזמינו כעת...
יהיה קשה לשכוח את הרגע הזה. מסיבת סיום של סוף התיכון, שש שנים בישיבה התיכונית שבה למדנו מגיעות לסיומן. אחרי כל הפרידות והטקסים והשירים, אנחנו עוברים אחד אחד מול שולחן מכובד ולוקחים ממנו את המתנה שהעניק לנו הר"מ שלנו בשנתיים האחרונות.
זה היה הספר מכתבים לטליה.
מי שמכיר – מכיר. למי שלא מכיר נגיד במשפט אחד שמדובר בהתכתבות של תלמיד ישיבת ההסדר כרם דיבנה, דֹב אינדיב (שנפל במלחמת יום הכיפורים), עם קיבוצניקית בשם טליה.
הידע העצום שלו ביהדות ובכלל והשאלות הנוקבות של טליה מעבירים את הקורא מסע בכמה נקודות משמעותיות ולא תמיד פשוטות של היהדות. ולמרות שעברו עשרות רבות של שנים מאז שההתכתבות הזאת קרתה – אני עדיין מוצא את עצמי חוזר אליו וממליץ עליו ללא-מעט אנשים.
כל ההקדמה הארוכה הזאת היא כדי להגיד שהייתי בטוח שהז'אנר הזה סיים את זמנו בעולם. כי מי בכלל מתכתב היום התכתבויות ארוכות על נושאים כל כך עמוקים, וגם אם כן, מי מספיק נטוע ברוחב היריעה של היהדות כדי שהתשובות לא יהיו פרווה וצפויות מראש, אלא אותנטיות, ויגעו באומץ בנקודות לא-צפויות.
אז חשבתי שתמה התקופה. ובעקבות כך גם פיתחתי מעין ריחוק-קל מספרים שרצו להשתייך לז'אנר הזה, ללא הצלחה (בעיני).
עד שהתגלגל אלי לאחרונה הספר הזה, ושמחתי לגלות שהתבדיתי.
מאיר דורפמן, מרצה, רב, חזן (כן, כן) ומוזיקאי ואחד ממייסדי 'המקום' בתל-אביב – פורש בספר הזה שורת התכתבויות מסקרנות שהיו לו עם צעירים שפנו אליו עם דילמות מגוונות בתחום הרוח והאמונה. ואני חייב לומר שלא ציפיתי שהוא יתפוס אותי כל כך חזק.
תמצאו שם שאלות של חבר'ה בני עשרים וחמש שרוצים לחזור בשאלה, בחור מוכשר בן שלושים שמנסה להבין מה הכיוון שלו הלאה בחיים, וגם אזורים עדינים יותר כמו זוגיות מעורבת, בעיות פוריות, גיור ועוד. למרות שרוב ההתכתבויות הן מלפני המלחמה, יש שם גם שאלות שעלו (כמו אצל הרבה מאיתנו) בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
בניסיון שלי להבין עם עצמי למה הספר הזה כל כך קסם לי אני חושב שזה שילוב של הרלוונטיות של הדילמות הקשות שעולות שם, והסגנון היחודי של המענה של הרב דורפמן. הוא מביא זווית מרעננת ורחבה על הרבה נושאים שיכולים להיחשב שחוקים, עם ידע אדיר באזורים שונים ואפילו אקזוטיים של ארון הספרים היהודי.
אבל אולי המרכיב הכי חשוב שם זו השפה הנעימה והבהירה שמאותתת לא רק שהוא יודע, אלא שהוא גם יודע להקשיב ברגישות, ולהיות קרוב מאד לחוויה של השואלים ולרגשות הלא-פשוטים שמלווים אותה.
במענה שלו, דורפמן הוא לא המשיב הקלאסי ה'יודע כל' שיכול לפעמים לאפיין התכתבויות מהסוג הזה.
התשובות שלו, גם אם הן נוקבות לעיתים, רחוקות מהתנשאות. לפעמים תמצאו גם אותו עונה שהוא לא בטוח במשהו או לא יודע אותו, אבל יותר מזה – לא כל ההתכתבויות מסתיימות בהכרח באושר ועושר, ונראה שחלקן מגיעות לנקודה שבה אין הסכמה.
גם אני לפעמים מצאתי את עצמי לא בהכרח מסכים עם העמדה שהובאה שם, אבל המשכתי לקרוא בשקיקה; כי המרחב הבטוח שנוצר מבין השורות מזמין לשמוע גם דברים שלא תמיד מסכימים איתם. וזה היופי שבספר. הוא מרגיש לכל אורכו כמו משהו חי, נעים ומאוד אותנטי.
אז בין אם אתם מאלה שאהבו את מכתבים לטליה, ובין אם אתם סתם במקום שמחפש לשמוע שיח מרענן ומעמיק על דילמות נוקבות ועכשוויות סביב האמונה היהודית.
מהר אהוב | מאיר דורפמן | 255 עמודים | ספריית בית אל
#קצריםעלספרים
#קצריםעלספריםעיון
Netanel Perez